"מארלי ואני": לא למבקר מתוחכם
לא חייבים ללכת לקולנוע בשבילו, אפשר בהחלט לחכות לדי.וי.די, אבל "מארלי ואני" הוא בהחלט קומדית בנות חביבה, שאפשר לצפות בה עם האישה ביום שלפני הנסיעה עם החבר'ה למשחק של מכבי
למען הסר ספק – ברור ששניצר קיבל בחילה רק לאחר שהוא ראה את הסרט, הבעיה שלו היא שהסרט כלל לא מיועד לו ולשכמותו. הגיע הזמן להודות - זה לא סרט למבקר סרטי קולנוע רציניים, כזה שמתרגש עד דמעות כשבסינמטקים עורכים רטרוספקטיבה לוויצ'ך האס. מבקר שכזה כלל לא אמור לחוות דעה על סרטי אקשן ועל קומדיות רומנטיות. למרות המצב הכלכלי הקשה, חובה למנות לשני הז'אנרים האלו מבקרים שאוהבים את פס הייצור הזה ומבינים בו.
הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן – מארלי ואני הוא סרט "בנות" קלאסי. כלומר צופות בו נשים, בעיקר צעירות, עם כמה חברות, או לצד גבר תורן. רוב הזכרים שהולכים לסרט הזה עם החברה/האשה, כמובן מעידים על עצמם שיש להם בראש רק דבר אחד – הרצון והזכות לבחור בפעם הבאה סרט אקשן בלי שהאישה תקטר שבכל פעם שהגיבור סופג חתך מסכין או כדור אקדח בכתף (בואו לא נשכח שהשחקן קיבל מספיק כסף, אז זה בטח כמעט לא כואב לו).
הצופים מתרגשים (זהירות, ספוילר)
לגופו של סרט – ג'ון גרוגן (אוון ווילסון), הוא עיתונאי שקונה לאשתו (ג'ניפר אניסטון) את מארלי (כלב לברדור). את ההמלצה לקנות כלב מעניק לגרוגן חברו הטוב סבסטיאן (Eric Dane), כדי שהרעיה הצעירה תסתפק בכלב ותוותר זמנית על הרצון להתרבות.
אלא שהכלב בוגד בעקרונות הגזע הלברדורי ומתגלה כמפלצת עם לב זהב. מארלי מכרסם קירות גבס, פורץ דלתות רשת, אוכל לבני נשים, ריהוט לבית ואפילו תכשיטים. עם השנים, מתבגרים בני הזוג וצולחים את קשיי החיים, גידול הכלב, מעברי
דירה ועבודה וגם שלושה ילדים.
חטאיו של שניצר רבים מספור ולכן לא אוכל לפרטם, אבל הנה דוגמה קטנה. בביקורת שלו משווה שניצר את הסרט לספר "פלאש" של וירג'יניה וולף, שגם בו מתוארים חיי כלב מלידתו ועד פטירתו. אלא ששניצר היה צריך, כמובן, להשוות את הסרט לספר "מארלי ואני" שכתב העיתונאי האמריקאי ג'ון גרוגן שגם לו אשה, שלושה ילדים וכלב מטורלל (הוצאת מטר, 1996). ההימור שלי הוא ששניצר כלל לא ידע שמדובר בסיפור אמיתי, אולי כי זה לא היה כתוב על המסך.
ג'ניפר אניסטון עם אוון ווילסון ב''מארלי ואני'' צילום: אי-פי
בשורה התחתונה, לפני ששניצר ניגש לקטול את הסרט, מומלץ לו לשבת באולם ולהקשיב לקהל. כן, צריך לשמוע איך הצופים בקולנוע צוחקים כאשר קתלין טרנר הנפלאה נותנת הופעת אורח כמאמנת כלבים שנכשלת בחינוך של מארלי. כדאי לו לראות את הצופים מתרגשים כשהכלב הולך לעולמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
