מופע חדש לבת-שבע: אז מקסימום תהיה הופעה ולא יבואו
הכוריאוגרף אוהד נהרין מעלה מחדש יצירה שלו וכבר לא חושש מביקורות ומהקהל. "הכישלונות שלי היו המקומות שמהם למדתי הכי הרבה", הוא אומר בשיחה אינטימית, "אבל אין ספק שהלחץ רק גדל"
אוהד נהרין צילום: רובי קסטרו
"זו להקה שמציעה פרשנות יותר משוכללת מהפעם האחרונה שבה ביצעתי את זה ולכן העבודות עולות. האנרגיות, הדינאמיקה, של שתי היצירות פוגעות במוח בצורה שמשתלבת היטב יחד ויוצרת אפקט משותף".
"קאמוס" נוצר ב-1994 עבור להקת המחול ההולנדית NDT בניהולו של ירי קיליאן, ובשנת 1995 הפך לקטע הפותח של היצירה באורך
מלא "זינה" בביצוע להקת מחול בת-שבע. זוהי יצירה לעשרה רקדנים; חמישה מהם ישובים בגב הבמה, נזיריים, לבושים גלימות שחורות, מביטים במתרחש. מאוחר יותר הם מצטרפים לחמישה רקדנים אחרים הנעים בחלל ביחד וטוענים אותו בדיוק ובאינטנסיביות, במתח ובמסתורין.
פס הקול נכתב על ידי עברי לידר, שב-1994 היה עוד נער צעיר ומוזיקאי אנונימי. "הדבר שהכי מרגש אותי בחיבור הזה שבין העבודות ובחידוש שלהן הוא המפגש עם הרקדנים הנוכחיים והיכולת שלי לחלוק איתם את מה שאני יודע", הוא אומר. "מאחר שמדובר בקבוצה אינטליגנטית ונדיבה, אז גם אני לומד ועולה מדרגה דרכם".
באיזה מובן?
"עבודות כל הזמן נמצאות בתהליך. אין כאן שחזור-זה נעשה כמובן מאליו. הערך המוסף הוא העובדה שאנחנו מתפקדים עם הידע התנועתי שלנו והשכלול הגובר והולך שלנו, שמעניקים ליצירה יותר עומק וביצוע נכון יותר".
מה השתנה?
"אני מנסה לא לשנות הרבה בתנועה, אבל אני חושב שהיום אני יותר משקיע בפירוש ובדיוק, עוזר לרקדנים לפרש את היצירה בצורה חזקה יותר, סקסית יותר".
נהרין (56) הוא כנראה הכוריאוגרף ואיש המחול המפורסם בישראל ואפילו זכה בפרס ישראל בשנת 2005. מעמדו עלול היה להאדיר את מכבש הלחצים שמופעלים ממילא על יוצר, אך לדבריו, יכולת ההתמודדות שלו עם הלחצים השתפרה עם השנים.
"יש סוג של משקל על הכתפיים", הוא מפרט, "ומשקל הוא הדימוי המתאים פה כי ממש אפשר להרגיש את כובד הציפיות על כתפיך. אבל בנוסף לזה, עם השנים ועם העבודה והגדילה אתה מגלה שיש בך גם יותר יכולת לשאת את הקשיים האלה. חוץ מזה, גיליתי שהכישלונות שלי היו המקומות שמהם למדתי והתפתחתי הכי הרבה, ואלה היו השיעורים הכי טובים שקיבלתי, ככה שמבחינתי להיכשל זה לא רע".
ובכל זאת, זה לא מפחיד? ברמת החשיפה הזאת?
"מפחיד? צריך פרופורציות. מפחיד זה מה שקרה עכשיו בארץ שלושה שבועות. מפחיד זה כשיש לך הנהגה ציבורית שגוררת אותך למקומות מסוכנים ומנהלת את החיים שלנו בצורה שגויה, זה מסוכן. אצלי? מקסימום תהיה הופעה ולא יבואו מספיק אנשים, נו, זה לא סכנה".
מה האתגר הגדול של המחול הישראלי היום?
"לחנך דור של רקדנים שלא מתחבא מאחורי דיבורים על טכניקה ומקצוענות כדי להסתיר את חוסר הכישרון וחוסר האהבה האמיתי למחול. צעירים יכולים להתבלבל ולחשוב שמשמעות קשוחה וטכניקה זה רק כמה גבוה אתה יכול לקפוץ ולהרים את האגן, אבל האיכות חשובה הרבה יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
