הלך לעיבוד: סופרים בדרך למסך
יותר ויותר ספרים ישראליים מוצאים את דרכם לקולנוע. מצד אחד ניצבים הסופרים שחלקם חרדים ליצירתם, ומן הצד האחר תסריטאים שעושים באותה יצירה כבשלהם. איך זה מרגיש? יורם קניוק אפתי ("אני לא מבין בקולנוע"), צרויה שלו נרגשת ("זו חוויה") ואילו הדסה בן עיתו מקפידה בכל פרט ("אני בוחרת מה יכתבו"). בינתיים הוליווד מצטיידת בספרות עברית
מיד עם הקרנת הבכורה בפסטיבל קאן החלו להצטבר ביקורות נרגזות של אוהדי הספר, שביקשו להבהיר כי כל קשר בינו לבין הסרט מקרי בהחלט. ללא קשר למחאה הכתובה, הפך הסרט לאחד משוברי הקופות האימתניים של אותו קיץ, עם הכנסות של יותר מ-750 מיליון דולר.
המקרה הזה, שבו נפערה תהום רחבה בין היצירה הספרותית לזו הקולנועית, הוא רק אחת מני רבים של פרשיות שבהן התעללו יוצרים קולנועיים ביצירות ספרותיות.
עם זאת, בראון לא חשב פעמיים לפני שהעניק להווארד את הזכויות גם על ספרו השני "מלאכים ושדים", שימשיך את הסאגה המצליחה עם איילת זורר בתפקיד ראשי.
גם בישראל הפך עולם הספרות למנוע מרכזי בכל הקשור ליצירות קולנועיות. בשנים האחרונות היכו בתיאטראות ובטלוויזיות "מישהו לרוץ איתו" (על פי ספרו של דויד גרוסמן), "משוואה עם נעלם" (על פי ספרו של אורי אדלמן ז"ל), "מארס טורקי" (על פי ספרה של לימור נחמיאס), "חיי אהבה" (על פי ספרה של צרויה שלו), "התגנבות יחידים" (על פי ספרו של יהושע קנז) ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (על פי ספרו של א"ב יהושע), שיהפכו אף הם בזמן הקרוב ליצירות קולנועיות.
את צרויה שלו, שספרה "חיי אהבה" עובד לסרט בכיכובה של נטע גרטי, לא היה קשה לשכנע. הייתה לה רק בקשה אחת: להיות מעורבת בתהליך ולראות את הדמויות שבדתה מלבה מתעוררות לחיים. במהלך העבודה הפכו הבמאית הגרמנייה מריה שרדר והיא לחברות טובות.
"ריגש אותי מאד לחשוב שיצירה אחת משמשת השראה ליצירה אחרת", אומרת שלו. "התייחסתי לסרט כאל יצירה נפרדת מהספר, והיה לי ברור שהוא לא בא במקומו. הסתכלתי על כל התהליך בהמון אהדה אבל מרחוק. רחשתי לה אמון מהתחלה, כי הבחנתי שהיא מעניקה יחס עמוק ורציני לספר. אם הייתי שם, זה היה בעיקר כדי להביע אמון ולתמוך רגשית".
היה חשוב לך שמי שתטפל בסיפור הזה תהיה דווקא אישה?
ממש לא. אני לא חושבת שפעלו כאן רעיונות כאלו. קצת כמו הכתיבה של הספר הזה, שהיתה אינטואיטיבית מאד. הכל התגלגל באופן אישי ורגשי מאד".
הרגשת טוב עם התוצאה?
"חשתי קירבה גדולה, זו הייתה חוויה, אבל אני האדם האחרון שיוכל לשפוט אותו אובייקטיבית ואמנותית. אני קרובה אליו מדי. הספר חייב להתרחק מהיצירה כדי להמשיך הלאה. מה שמעניין אותי זה איך הסרט עומד כיצירה עצמאית, ולא עד כמה הוא שונה מהספר או דומה לו. אני לא מנהלת פנקסנות מה יש ומה אין".
נטע גרטי,
היו קטעים שרצית למצוא בתסריט אבל נעדרו ממנו?
"בוודאי. על אחד מהם אפילו נלחמתי, ובסוף הוא נכנס. היה לי קצת קשה להרפות ממה שקרה בספר. מריה שמרה מאד על רוח הספר, ובאמת יש ברומן תיאורים עמוקים כל כך שהרגשתי שאני מכירה את הדמות הזו לעומק. המחמאה הכי גדולה שקיבלתי היתה מצרויה, כשהיא ניגשה אליי ואמרה שהיא אוהבת את מה שעשיתי. מבחינתי אי אפשר לבקש יותר".
אך לא כל הסופרים מסוגלים לשמור על מעורבות בהתעוררות היצירה שלהן לחיים. רבים מהם משתגעים משינויי העלילה ומעדיפים להתרחק.
יורם קניוק, למשל, יודע שהמדיום הקולנועי מפיק מוצר חדש לגמרי מזה הספרותי. "עד היום עשו שלושה סרטים מספרים שלי:'סוס עץ', 'העיט' ו'חימו מלך ירושלים'", הוא מספר. "משלושתם למדתי שהמדיום הזה שונה ורחוק מאד מהספרות. היום אני נותן אור ירוק להשתמש בספר שלי, וזהו. אם אתערב ביצירה רק אפריע. אשאל שאלות כמו למה זה איננו, ולמה זה נמצא. אסור לצפות שסרט ישקף את הספר. זה יכול להיות דומה, אבל לעולם לא זהה".
היו לך בקשות מיוחדות בכל הקשור לעיבוד של הספר?
דיברנו קצת, אבל לא היו לי שום בקשות או השגות. גם אם באים לשאול אותי שאלות על הספר, אני מחזיר אותם אליו. הרי אני כבר כתבתי את מה שהיה לי לכתוב. אם זה כבר נמצא שם, לי אין מה להוסיף".
בימים אלה מסתיים בארצות הברית שלב העריכה של הסרט Adam Resurrected, המבוסס על ספרו של קניוק "אדם בן כלב". הרומן, שהפך עם השנים לאחת הקלאסיקות של הספרות הישראלית, הופקד בידיו של פול שרדר, תסריטאי "נהג מונית" וכח יצירתי חשוב בהוליווד.
בין השחקנים אפשר למצוא שמות כמו ג'ף גולדבלום, וילם דפו ואמנים ישראלים רבים נוספים. "היו ויכוחים רבים במהלך העיבוד של הספר למסך הגדול, אבל בחרתי לא להתערב", הוא מסביר. "הגעתי לאחד ממימי הצילום של הסרט בנגב, ואני רואה את דרק ג'קובי, אחד השחקנים הבכירים באנגליה, לובש מעיל ב-41 מעלות חום ואומר שוב ושוב את המילה 'כן'. אני עמדתי ליד מזגן נייד, שתיתי עוד ועוד כוסות מים. בכלל לא הבנתי מה קורה שם, אני לא מבין כלום בקולנוע".
אתה מתרגש מהעובדה שהסרט הגיע עד הוליווד?
"אני כבר הייתי בהוליווד מזמן, בשנות ה-60, וזה לגמרי לא מרגש אותי. בשבילי הוליווד היא עוד סניף של 'איקאה'. אל תשכח שרוב הסרטים שם נעשים לילדים בני 14. יצירות משמעותיות לא לגמרי מעניינות אותם".
ויש גם כאלה שמרגישים צורך להיות מעורבים בנבכי העשייה הקולנועית. כזו היא השופטת בדימוס הדסה בן עיתו, שכתבה לפני כשש שנים את רב המכר "השקר חייב למות", ובו עסקה ב-100 שנות הפצה של "הפרוטוקלים של זקני ציון".
המפיק ההוליוודי אהוד בלייברג, שאחראי להפקת "אדם בן כלב", קרא את הספר והציע לה לעבד אותו לקולנוע. כרגע חרושת השמועות מדווחת על ליאונרדו דיקפריו בתפקיד הראשי. "הכל בשלבים מוקדמים", אומרת בן עיתו, "כל מה שנאמר עד עכשיו על שחקנים הוא שמועה שעדיין אי אפשר לבסס אותה".
"ממש לא. אני יושבת עכשיו עם התסריטאי, ואני בוחרת על מה יכתבו בשיתוף פעולה איתו. מוניתי גם מטעם ההפקה ליועצת, ומעבר לזה אני עובדת עם המפיק".
ומה קורה בצדו האחר של אותו מטבע? נוח סטולמן, מי שאחראי לעיבודים התסריטאיים לספריהם של קניוק ובן עיתו, מודע לפערים הבלתי אפשריים שנוצרים במעבר מהספר למסך הגדול.
"כשמקבלים ליד חומר טוב כמו ספר של קניוק, שהוא באמת סיפור בעל רוחב יריעה, או במקרה של הדסה שמדובר בתחקיר עצום - זה תמיד מלחיץ", הוא מצהיר. "מנגד, זה תענוג להתעסק בחומרים טובים כל כך".
ואיפה היצירה העצמאית? מדוע למחזר חומרים ולא ליצור דבר חדש?
"בימים אלה אני עובד על סדרה מקורית שלי בשם 'תימרות עשן', אבל מבחינתי אין הרבה הבדל אם זה משהו שאני כתבתי או זה מבוסס על ספר. מובן שקל יותר לעבד ספרים, כי במובן מסוים העלילה כבר פתורה לך, וקיים הכיף שבהתעסקות בניואנסים קולנועיים".
העבודה עם הסופר באמת נוחה כל כך כפי שזה מצטייר?
זה משתנה מאד. יש כאלו שמתקשים נורא להיפרד וצריך לעבוד איתם קשה, יש אחרים שמשלחים את היצירה ולא שומעים מהם".
ומה עם החשש שהוליווד על תקציביה המנופחים תעקר את תוכני הספר לגמרי?
שמע, לא מדובר כאן בסרטים שנעשים ב-100 מיליון דולר. הלוואי שזה היה הסיפור. אין סכנה שהכסף יאפיל על הפרויקט. אם כבר, צריך לחשוש שלא יהיה מספיק תקציב ולא ההפך".
נא להמתין לטעינת התגובות
