טרן אוף גרמני
אזהרה: צפייה בסרט האיום "חיי אהבה" עשויה לגרום לאין-אונות ולחוסר חשק לחיות
נטע גרטי - חיי אהבה מתוך כרזת הסרט
אבל למרות כל הדברים הנוראים שראיתי (ואכלתי) בחיים, למרבה הצער שום דבר לא הכין אותי לקראת צפייה בזוועה כמו "חיי אהבה". בשלב מסוים לקראת אמצע הסרט, נטע גרטי, הכוכבת הראשית, הסתכלה על גג בניין גבוה ואני אמרתי לעצמי "נו כבר, תעלי על הגג, תקפצי ממנו, וכך הסרט הנורא הזה ייגמר".
הצפייה ב"חיי אהבה" גרמה לי לסבל כה רב, עד שאני אפילו לא מסוגל להסדיר את המחשבות ולחשוב איפה להתחיל בביקורת. אולי נתחיל מהשפה: מדובר בסרט ישראלי-גרמני שמבוסס על ספרה של צרויה שלו, עם שחקנים שרובם ישראלים. אלא שהסרט מדבר אנגלית (!), כשרוב השחקנים מדברים אנגלית במבטא אמריקאי, אבל מתעקשים לבטא את שמות האנשים במבטא ישראלי עם ר' מתגלגלת. גיבורת הסרט היא יערה (נטע גרטי), צעירה מתוסבכת הנשואה ליוני (ישי גולן), אבל בוגדת בו עם אריה אבן (ראדה סרבדג'ה הקרואטי).
לאורך כל 110 דקות הסרט ניסיתי, אבל לא הבנתי מה גורם לצעירה הנאה לנטוש את בעלה הנאה ולהתאהב בגבר מבוגר, שלא מקרין טיפת שרמנטיות, פוגע בה גופנית ונפשית, כולל סצנת שלישייה דוחה במיוחד שבה מככבים גרטי, סרבדג'ה ואריה מוסקונה.
שיהיה ברור: אתם יכולים להתעקש ולראות את הסרט הנורא הזה, אבל לא בטוח שליוצריו יהיה מספיק כסף כדי לממן לכם טיפולים פסיכולוגיים שיטפלו בבעיות של אין-אונות ואי רצון לחיות, שאתם עלולים לפתח בעקבות הצפייה.
הכישלון של הסרט מדהים במיוחד לאור העובדה ששיתפו בו פעולה כמה אנשים בעלי כישרון מוכח. לדוגמה: את הסרט צילם בנדיקט נוינפלס, מי שצילם את הסרט האוסטרי זוכה האוסקר "הזייפנים". אפילו צרויה שלו, מחברת "חיי אהבה", שמכר בגרמניה יותר מחצי מיליון עותקים, מופיעה בסרט לשנייה. למרבה המזל, באותה שנייה שהיא הופיעה בסרט וחייכה בו אל יערה (גרטי), שתיהן לא אמרו מילה, וכך, לפחות לשנייה אחת בסרט הזה, סבלתי קצת פחות.
מצד שני, את הסרט
ביימה הגרמנייה מריה שראדר, שגם כתבה את התסריט ולפני 11 שנה זכתה בפרס בפסטיבל ברלין עבור תפקידה ב"אמה ויגואר". מאחר שהסרט ההוא היה בעל סממנים נאציים, אז אולי בחמישייה הקאמרית טעו: העם היהודי לא סבל מספיק, ומדובר בניסיון גרמני מתוחכם להתעלל בנו.
אפילו בגזרת התוספות משווקי הסרט פישלו בענק - בניגוד לכל סרט שמכבד את עצמו, אין כאן שום תוספות חוץ מהטריילר של הסרט - לא ראיון, לא קטעים שהושמטו בעריכה, לא הסברים של הבמאית. פשוט כלום.
התמיהה האחרונה שלי היא לגבי שיווק הסרט בדי.וי.די. הסרט נוצר ב-2007, הושק בארץ ב-2008, ומאז כבר הספקנו להתאושש ולשכוח את הביזיון. למה, לכל הרוחות, התעקשו להשיקו עכשיו בדי.וי.די.
"חיי אהבה", ישראל -גרמניה, 2007, כ-110 דק'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם