מוזיקת המקרה: פרוייקט קטב מרירי
חיים רחמני, יהוא ירון ושי לוינשטיין הקימו את "קטב מרירי". רחמני מספר על תהליך העבודה על האלבום הראשון, על המשיכה שלו לפילוסופים יהודים וגרמנים ועל הרצון להצליח גם מחוץ לגבולות ישראל
האלבום של השלישייה, המורכבת מחיים רחמני, יהוא ירון ושי לוינשטיין, לא נוצר באופן מחושב אלא נרקח מתוך לילה אחד אינטנסיבי של הקלטות. אף אחד מחברי ההרכב לא באמת ידע מה יעלה בגורלן של ההקלטות והאם הן תיראנה אור יום.
כשחיים רחמני בחר את השם "קטב מרירי" לפרויקט שלו עם ירון ולוינשטיין, הוא ידע שהשם מגיע מספר דברים ושמדובר באחת הקללות שאלוהים שולח למי שחוטא ולא עוקב אחר דברו. רק אחרי שהחלה הפצת האלבום, שעונה לאותו שם, רחמני גילה עוד ועוד פירושים לפיהם "קטב מרירי" הוא שד תנ"כי, חץ מורעל, איום אפוקליפטי של הרב עובדיה ואפילו דמות בסדרת ספרי פנטזיה.
ככל שהפרשנות לשם "קטב מרירי" קיבלה עוד ועוד רבדים, כך גם העבודה על הפרויקט הניסיוני נבנה שכבה על שכבה, עד לכדי הוצאת האלבום במסגרת הקולקטיב גושפנקא.
"זה התחיל מזה שפשוט נכנסו לאולפן מבלי לתכנן שום דבר", מספר רחמני, "אני, יהוא ושי מנגנים כבר המון זמן ביחד, בתזמורת הטרופית ועוד הרכבים. פשוט נכנסנו לאולפן והקלטנו לילה שלם, ובסוף הפכנו את הלילה הזה ערכנו לדיסק. רק אחרי זה הקונספט התחיל להתגבש. זה באמת היה להיכנס לאולפן ולהקליט בלי לתכנן. הדבר היחיד שהיה שם זה קצת שנתתי להם הנחיות שלא לנגן רוק, ולנגן לאט ונמוך ומלוכלך."
למה לנגן דווקא כך?
"היה לי איזשהו רעיון של איך אני רוצה להגיע למוזיקה. בגלל ששניהם נגנים מאד טובים פחדתי שזה ילך להפגנת וירטואוזיות, מה שקורה הרבה פעמים בג'אמים. אז זה פשוט משך כבר לכיוונים האלה והם נכנסו לתוך זה. אחר כך לקח לנו כבר כמה חודשים של עריכה וניסינו לבנות משהו מתוך הערימות של הפידבקים. ברגע שהיה דיסק אמרנו: וואלה, יש לנו להקה ויש דיסק."
האלבום של קטב מרירי מונע באופן כמעט בלעדי על בס ושתי גיטרות, שעוברות דרך פילטרים וצורת נגינה שונה מהמקובל. כלי הקשה, פעמונים ואקורדיונים מהווים תוספת לבסיס המינימליסטי הקודר, והתוצר הסופי הוא סוג של בליל היפנוטי. כאן בדיוק נוצרת השלמה מדויקת לתחושה המועברת מהעטיפה, שעוצבה על ידי מירב שחם, ומשם הפרויקט עצמו.
"זו פשוט המוזיקה שאני מתחבר אליה, והדברים שהיו לי בראש אלה היו הדברים האחרונים שסקוט ווקר עשה. אבל לא היה משהו מתוכנן. זה היה צפוי שאם אנחנו נכנסים ומקליטים משהו שאני מוביל אותו, אז זה יגיע למקומות האלה. אבל לא היה שם איזשהו תכנון שאמרנו בואו נעשה משהו מפחיד. והשם בכלל הגיע חצי שנה אחרי."
ואיך הגעתם לחלוקה המיוחדת של השירים?
"בשלב הראשוני היו לנו כמה קטעים, יותר ממה שיש באלבום. וכשהחלטנו מה נכנס לדיסק, החלטנו ללכת ולחפש את הסדר שלהם, ואז זו הייתה כבר העבודה של יהוא יותר– לנסות ולחבר את הקטעים שיישמעו כמו קטע אחד ולא כמה קטעים נפרדים. זה שהם עכשיו מתחברים זו ממש עבודה גם במאסטרינג ובאולפן וחשיבה של איפה יש סאונדים מאד דומים והם פשוט יושבים בצורה שמתאימה אחד לשני, קטע אחד מתחיל לפני שהשני מסתיים ואז יש המשכיות. וכשמצאנו את הכלים, וניגנו על כלים מאד ספציפיים, אז הסאונד המסוים נשמר לכל האורך."
רחמני מעדיף להגדיר את בחירת השירים באלבום כסוג של הוקרה
"לקראת סיום עריכת הדיסק אוהד פישוף פנה אלינו, הוא רצה קטע של התזמורת הטרופית לאוסף שהוא ערך, אז שלחתי לו גם את חומרים של קטב מרירי ורציתי לקבל תגובה", מספר רחמני, "הוא חזר אליי מיד ואמר שהוא מכניס את הקטע של התזמורת והוא רוצה גם אחד מהקטעים האלה. אז הייתי צריך מהר לחשוב על שמות, והדבר הראשון שעלה לי זה לתת איזושהי מחווה ליוצרים שאני חושב שמאד השפיעו עליי."
"כולם פילוסופים יהודים, רובם גרמנים. זה פשוט משהו שמאד מעסיק אותי, פילוסופיה יהודית בעיקר של המאה ה-20 אבל גם דברים יותר מוקדמים. יעקב פרנק זה הרבה יותר מוקדם. ושני הקטעים שהם עם טקסט, אז כבר היה שם שהמשוררים נתנו להם".
שני הקטעים הנותרים הם תרגום מסרבית ל"זרעים" של וסקו פופה, ושירו של יאיר הורוביץ, "עיר פזורה".
"הרבה התעניינו אם זה ניסיון להתעסק במוזיקה כפרשנות לכתבים שלהם או לרעיונות שלהם, וזה לא.", רחמני מסביר, "זו פשוט מחווה וגם הגדרתי את זה באיזשהו מקום בתור מונומנטים. פשוט אנדרטה, בדיוק כמו שנותנים לרחוב שם של מישהו".
"כשידעתי מי השמות שאני רוצה שיהיו אז כן ניסיתי לחשוב מתוך הקטעים שיש מי נותן לי קונוטציות מסוימות", מסביר רחמני, "אבל יהוא ושי שאיתי בהרכב לא מכירים את ההוגים האלה, לא מכירים את החומרים שלהם, כך שזה לא משהו שנוצר בתוך האולפן, שלך מחשבה שבואו נתעסק עם חומרים פילוסופיים בתוך המוזיקה. ממש לא."
זאת אומרת שכל היצירה נוצרה בהדרגה. לא הייתה מחשבה ישירה לעשות משהו.
"לא הייתה מחשבה בכלל. כולנו יוצרים וכולנו עובדים כרגע על דברים. יהוא כרגע מופיע על חומרים שלו. הוא התחיל לשיר, בדרך כלל מכירים אותו בתור נגן בס. הוא עכשיו גם שר ושי מנגן איתו ואני עובד על דיסק של שירים, וזה קרה במקרה בהתפוצצות כזו של רגע, ופשוט תפס תאוצה. כל הזמן גדל.
ממש לא ידענו שהולך לקרות עם זה מה שקרה וגם לא ציפינו. יכול להיות שאם כן היינו חושבים שאנחנו הולכים להוציא את זה בדיסק או כן חושבים שאנחנו רוצים שזה יגיע לאנשים לא בטוח שזה היה כל כך קיצוני. בסוף פשוט היינו כל כך מרוצים ממה שיצא שאמרנו שחייבים להוציא, לא משנה מה יהיה."
ואתה באמת רואה את זה כמוזיקה שהיא קיצונית?
"יש דברים הרבה יותר קיצוניים מזה, גם אני שומע דברים יותר קיצוניים. אני לא יודע בדיוק לסווג את זה. אתמול דיברתי עם רני זגר מליטרשפיך והוא אמר לי שהוא לא מבין למה כולם אומרים שזה נויז. אני גם באמת לא חושב שזה נורא נורא קיצוני, בטח לא קיצוני כמו לא ליטרשפיך. הוא אמר לי שאנחנו אסיד פולק. ההגדרות האלה לא כך משנות לי."
איך מתרגמים את זה להופעה חיה?
"מה שאנחנו עושים בלייב זה שומרים על האווירה. אנחנו לא מנסים לשחזר את זה אחד לאחד, לא מנסים לנגן בדיוק. שומרים על האווירה ועל הסאונד ועל החופש שהיה שם באולפן וגם על היכולת להשתחרר לגמרי, לא לתת למוזיקאים שבנו לעמוד ולחשוב על מבנים ואקורדים. פשוט לזרוק צבעים לפרצוף של הקהל.
שני השירים שיש כאן הם שירים שהלחנתי לפני 10 שנים. הטקסט והמלודיה נשמרים ואנחנו עושים אותם גם בהופעות עם עוד שירים אחרים של משוררים. אבל האריזה משתנה כל הזמן. גם באולפן כשניגנו את השירים יהוא ושי לא הכירו אותם קודם. תוך כדי הסשן הלחנים האלה חזרו אליי ואז פשוט ביצעתי אותם שם. זה מה שקורה גם בהופעות, לפעמים לחנים לטקסטים שאף אחד מחברי ההרכב לא שמע קודם, זו ההופעה. שחזור לא של הדיסק אלא של האווירה שלו."
סוג כזה של הופעה נותן המון חופש לאלתר.
המון. זה רק אילתור. זה אילתור אבל בתוך כללי משחק.
כך שיש מסגרת?
"כן. אבל המסגרת זה לא הרמוניה אלא האווירה שאנחנו מנסים לשמור עליה ובתוכה יש חופש מוחלט."
יש תכנונים לאלבום המשך, או שמדובר היה במשהו חד פעמי?
"כבר הקלטנו המשך. היינו באולפן בשבוע שעבר ועשינו משהו שאנחנו כרגע גם ממש מרוצים ממנו, זה יצא עוד יותר ויותר מורכב. מי שהולך לעשות לזה עכשיו מיקס, שזה שי, הולך לעבוד קשה. מיקס לתשעים ערוצים, שזה מעבר לכל פרופורציה בהקלטות.
יש עוד מתופפת שהצטרפה אלינו, ואני חושב שגם בגלל שכרגע אנחנו מקבלים גל של אהדה ותגובות שמפתיעות אותנו, וגם בגלל בעולם התחילו להתעניין, אז אני חושב שאנחנו רוצים לתת לזה עוד אוויר ולהמשיך."
"לא. הקלטנו שיר, קאבר לשיר של יוסי בנאי, "את הלילה שלך מרגיעים". הרעיון הכללי היה זהה אבל ידענו מה אנחנו הולכים לבצע. לא עשינו חזרות קודם או הכנות, אלא אני הקלטתי את עצמי עושה את השיר במבנה שקצת הרסנו אותו, או שיפרנו, לא יודע. שינינו את המבנה שלו ואני הקלטתי את עצמי עם גיטרה בווייב שאני רוצה שיהיה, ועל זה פשוט התחלנו לעלות שכבות על שכבות, עשינו כמה סשנים שלושתנו ביחד ואחר כך סשנים בנפרד, ואז המתופפת הגיעה ובעצמה עשתה ארבעה סשנים.
אחר כך היה צריך לשבת ולערוך את הכל, להעיף דברים, להשאיר דברים. היה לנו נורא קשה להעיף כי יצאו דברים מאד טובים. ואני מניח שאם אנחנו נחליט שאנחנו נכנסים עוד פעם להקליט עוד אלבום כזה הסשן יהיה אותו הדבר. זאת אומרת להיכנס ולהקליט הרבה חומר ואותו להתחיל לזכך."
נשמע כמו סוג של תרפיה.
"זה היה. גם הערב הראשון, כולנו יצאנו ממנו בהרגשה של חיסכון בהרבה שנות תשלומים לפסיכולוגים".
להפתעתו של רחמני, גם בחו"ל מתחילים להראות עניין בקטב מרירי. בגרמניה פורסמו כתבות בשלושה עיתונים ורחמני מקווה שההתעניינות תמשיך ותתרחב.
אין לו הסבר ממשי לזה, היות ומדובר בפרויקט שמקורו בעברית. אולי עצם העובדה שמדובר במוזיקה שמושתתת בסופו של דבר על אווירה, מסייעת להרכב להתקבל גם מעבר לים.
אתם בונים על נסיעה לחו"ל בשלב מסוים?
"כן. אנחנו נורא נשמח. אני עדיין לא יודע איך עושים את זה. עם התזמורת הטרופית היו לנו כמה אופציות לעשות את זה, וזה נפל בגלל הגודל של הלהקה. זה הופך להיות מאד יקר. עכשיו אנחנו גם שלושה אנשים וגם גמישים אז ברגע שיעלו הצעות אני מניח שזה יקרה."
כשחוזר רחמני ומעלה את התזמורת הטרופית, פרויקט מוזיקלי מרובה משתתפים ששם לו למטרה להחיות ולהמציא מחדש את התרבות הנטופית הקדומה, הוא מתאר אותו כפרויקט בו הוא הכי נהנה לנגן. ולא שקטב מרירי לא גורם לו או לשאר חברי ההרכב הנאה, אבל באופן טבעי ההתנהלות של מוזיקה כזו היא אחרת; אינטנסיבית ודחוסה הרבה יותר, למאזינים, ועל אחת כמה וכמה ליוצרים.
קטב מרירי נשמע כמו משהו שדורש המון כוחות נפשיים.
"זה שילוב. ההופעות עצמן הן דבר מאד מתיש רגשית ואנחנו יוצאים משם די סחוטים. אבל זה כיף - ההתעניינות, התגובות. זה הכיף של זה. לא היינו עושים את זה אם היינו סובלים."
קטב מרירי יופיעו בפטיפון ב-7 ביולי בערב מיוחד עם special Olympics ומוג'הדין
נא להמתין לטעינת התגובות
