מדונה - מתוך הספר "100 גאים"
הספר "100 גאים" מציג את רשימת מאה יקירי היקירים של הקהילה, האנשים שתרומתם לזהות ולתרבות ההומסקסואלית והלסבית הייתה מכריעה. מדונה, כמובן, ברשימה
ב-1977 היא עברה להתגורר בעיר ניו יורק, שם למדה מחול אצל אלווין איילי ועבדה כדוגמנית. כעבור שנתיים היא עברה להתגורר בפריז, שם שימשה לזמן קצר כזמרת מחליפה לפטריק הרננדז, כוכב הדיסקו הצרפתי (הלהיט הגדול שלו היה Born to Be Alive).
כשחזרה לניו יורק, ניגנה מדונה במספר להקות. היא הייתה מתופפת ב"ברקפסט קלאב" וזמרת מובילה ב"אמי". קלטת דמו הובילה אותה לחתום על חוזה הקלטות עם חברת "סייר רקורדס".
החבר שלה באותו זמן, התקליטן מארק קמינס, פעל רבות כדי לקדם את השיר הראשון שלה, "כל אחד", והשיר הפך ב-1982 ללהיט על במות המועדונים. אף כי "מדונה 83'", האלבום הראשון שלה באורך מלא, זכה לביקורות מעורבות ("מיני–מאוס על הליום").
הוא כלל חמישה להיטים, בהם "הולידיי", שהפיק ג'ון "סוכריית גומי" בניץ, החבר של מדונה לעת הזו. בשנה שלאחר מכן יצא האלבום "כמו בתולה". האלבום ושיר הנושא שלו הפכו את מדונה למספר אחת בפופ האמריקני.
ב-1985, באופן מפתיע, קיבלה מדונה ביקורת טובה על משחקה בסרט של סוזן סידלמן "סוזן- סוזן". פסקול הסרט היה השיר של מדונה, Into the Groove. הסרט הבא שלה, "הפתעה בשנגחאי" (1986), שבו כיכבה לצד שון פן, שהיה כבר בעלה והילד הרע של הוליווד, לא זכה לביקורת אוהדת.
באותה שנה היא הוציאה לאור את האלבום True Blue (עצב אמיתי), אשר קיבל ביקורות מעורבות, אף כי שוב הוכיח הצלחה מסחרית. ב"מי הנערה הזאת?" (1987, גם אלבום וגם סרט) החלה מדונה לאמץ את המנייריזם של מרילין מונרו.
בעקבות תפקיד ששיחקה בסרט "דיק טרייסי", החלה מדונה את המסע העולמי שלה שנקרא "Blonde Ambition", שבמהלכו איימו עליה במאסר בטורונטו, אם תציג שוב אוננות
ב-1991 הגיעה הצלחתה לשיא, ומסע ההופעות שלה הוקלט בסרט "אמת או חובה: בהקלטות, מאחורי הקלעים ובמיטה עם מדונה". בסרט מדונה מפזזת באופן פרובוקטיבי עם הלהקה שלה, שהורכבה בעיקר מרקדנים גברים הומוסקסואלים. ב-1992 חתמה מדונה, אשת עסקים ממולחת, על עסקה עתירת מיליונים, אחת הגדולות ביותר מסוג זה שנחתמו אי–פעם, עם "טיים וורנר".
ב-1990, הודות לתמיכתה העקבית ולהתייחסותה הפומבית האוהדת של מדונה לקהילה ההומוסקסואלית, וכן בזכות תרומותיה הנדיבות למען המלחמה באיידס, הוענק למדונה פרס התקשורת מטעם הברית הלסבית וההומוסקסואלית נגד השמצה.
הכללתי את מדונה ברשימת האישים שבספר זה, כיוון שעל פי אמונתי, היא מייצגת תופעה חשובה של שלהי המאה העשרים, שהתאפשרה בדיוק כתוצאה מהשפעתם ומתרומתם של כל אותם אישים שקדמו לה ברשימה שבספר זה.
סידני פוקורני, כתבת בכתב העת "גיי קומיוניטי ניוז" של בוסטון, מתארת היטב את מדונה של מסע ההופעות "Blonde Ambition" כמי "שעוטה את שפת ההטרוסקסואליות, אך מפצירה במבט לסבי": מעבר מ"צעצוע של בנים לחברה של בנות".
במובן מסוים, אישה הטרוסקסואלית באופן רשמי (היא טוענת שכל בני האדם הם דו מיניים) מציינת שינוי תרבותי, ומאמצת בפומבי סגנונות של הומוסקסואלים ולסביות למטרותיה האישיות.
היא רחוקה מלפגוע בהצלחתה כאשר היא אוספת רומנים שאפתניים עם דמויות כמו סנדרה ברנהרדט הלסבית, מפלרטטת בגלוי עם גברים הומוסקסואלים או מספרת שהגיעה לאורגזמה הודות לאצבע של חברת ילדות.
בכל אלה מדונה רק קידמה את הקריירה שלה. ייתכן שאפשר לבקר אותה על השימוש הציני הטומן בו סכנה: עבורה הדו מיניות היא סוג של שפע, בעוד שעבור ההומוסקסואל זהו עניין של חיים ומוות ממש. יחד עם זאת, אפשר לטעון שאיש לא עשה יותר ממדונה כדי לגרום לדימוי חיי הלסביות וההומוסקסואלים להיהפך נגיש ומוכר ואף מקובל על מיליוני בני אדם ברחבי העולם.
בשבירת תפישות מקובעות באשר לתפקידים מיניים ולמיניותם של הומוסקסואלים ושל הטרוסקסואלים גם יחד, תרמה מדונה רבות לאקלים סובלני יותר ומתקדם, שהומוסקסואלים ולסביות יכולים רק להרוויח ממנו.
100 גאים – פול ראסל, הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד – אסטרולוג, 438 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
