וירג'יניה וולף - מתוך הספר "100 גאים"
הספר "100 גאים" מציג את רשימת מאה יקירי היקירים של הקהילה, האנשים שתרומתם לזהות ולתרבות ההומסקסואלית והלסבית הייתה מכריעה. וירג'יניה וולף והדרישה הנשית הראשונה לחדר משלה, ברשימה
אביה, סר לסלי סטפן, היה סופר ומבקר ויקטוריאני ידוע. דיוקן נוגע ללב של שני הוריה אפשר למצוא בדמותם של אדון וגברת רמזי ביצירת המופת של וולף, שיצאה לאור ב-1927 - "אל המגדלור". מות אמה הכה בה כאשר הייתה בת שלוש עשרה, והיא חוותה התמוטטות קשה.
אביה העניק לה השכלה בבית, וכן "יד חופשית לחרוש את מבוכי הספרייה רחבת הידיים". ב-1904, לאחר מות אביה, עברה וירג'יניה יחד עם אחותה המבוגרת ממנה, ונסה, ועם שני אחיה, אדריאן וטובי, מאזור קנזינגטון היוקרתי שבו גדלו, להתגורר בבית בכיכר גורדון שבבלומסברי, שכונת אמנים לונדונית. ב-1905 היא החלה לכתוב בקביעות במוסף הספרותי של ה"טיימס". מות אחיה טובי בשנה זו הנחית עליה מכה קשה, ומאוחר יותר יהפוך לפצע שבמרכז הרומן "גלים".
ב-1907, לאחר שוונסה נישאה למבקר האמנות קלייב בל, עברו וירג'יניה ואדריאן להתגורר בכיכר פיטסרוי, גם בבלומסברי. היה זה המקום שבו החלה להיפגש ולהתגבש החבורה שכונתה "קבוצת בלומסברי": קבוצה גדולה של אנשים בעלי הלך רוח דומה, הומוסקסואלים ברובם.
הקבוצה נוצרה באופן מקורי מידידים שרכש טובי בקיימברידג'. בהשפעת הפילוסוף ג'. א' מור דגלו חברי הקבוצה בידידות אידיאלית, באהבה ובקשר רגשי כבעלי ערך עליון, היכולים לפרוח במקום שבו שולטים כנות וחופש מן המוסכמות החברתיות ומן הצביעות החברתית. על פי תפישה זו, יש למצוא תחליף למוסכמות החברתיות בחוקי מוסר ובאחריות אישית.
הקבוצה ראתה בתקשורת מטרה עליונה; אם להשתמש בניסוחו של הסופר א' מ' פורסטר - "לתקשר ותו לא". מלבד פורסטר, כללה הקבוצה את הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס, את הביוגרף והוגה הדעות ליטון סטרצ'י, את הצייר דנקן גרנט, את מבקר האמנות רוג'ר פרי ואת קלייב בל.
עבודתה של וירג'יניה על הרומן הראשון שלה, "המסע אל החוץ", הביא אותה להתמוטטות עצבים קשה נוספת, ולניסיון התאבדות בשנת 1915. היא החלימה, וב–1919 פרסמה את ספרה השני, "לילה ויום". שני אלה הם יצירות העונות למוסכמות הכתיבה הנהוגה בזמנן, אך ברומן הבא שלה "החדר של ג'ייקוב", שיצא לאור ב–1922, היא החלה בניסיונות ופנתה לדרכים חדשניות.
ניסיונותיה נשאו פרי והמשיכו להתפתח לתוך שלוש יצירות מופת: "גברת דלוויי" (1925), "אל המגדלור" (1927) ו"גלים" (1931). בזכות חדשנותה בהרחבת הסובייקטיביות של ממד הזמן, תיאור נוף פנימי וריבוי רובדי התודעה, תופסות יצירות אלה מקום מכובד בין יצירות המופת של הספרות המודרנית.
הקשרים הרגשיים המשמעותיים ביותר של וירג'יניה וולף היו עם נשים. תחילה עם אחותה ונסה (שאותה היא אהבה ברמה של כמעט "גילוי עריות"), לאחר מכן עם מדג' וון (בתו של ג' א' סימונדס, שהיוותה השראה לדמותה של גברת דלוויי) ועם ויולט דיקינסון, וכן עם אתל סמית' המעורערת בנפשה. ב-1922 נפגשה וולף עם ויטה סקוויל-ווסט והתאהבה בה.
לאחר היסוסי התחלה, הן נקשרו בקשר רומנטי למשך רוב שנות העשרים. ב-1928 הציגה וולף בפני ויטה את "אורלנדו", מעין ביוגרפיה פנטסטית שבה חובקים חיי הגיבור המיתולוגי שלוש מאות שנה ושני מינים. את הרומן כינה ניגל ניקולסון, בנה של ויטה סקוויל-ווסט, "מכתב האהבה הארוך והקסום ביותר בתולדות הספרות..."
וירג'יניה וולף הייתה סופרת בלתי נלאית, ומלבד ספרות יפה היא כתבה מספר ספרי ביקורת, כולל "מדריך קריאה" (1925), "מדריך קריאה: סדרה שנייה" (1932) ו"מות העש" (1942); אלפי מכתבים וכחמש–מאות אלף מילים ביומנים. הרומן השאפתני שלה, "השנים" (1937), שכמו מרבית מיצירותיה עלה לה בהידרדרות מצבה הנפשי, נחשב כישלון חרוץ; אך יצירתה האחרונה, "בין המערכות" (1941), מסמנת את כניסתה למסלול יצירה חדש.
לאחר שביתם נהרס תחת הפצצות הגרמנים על לונדון, עברו וירג'יניה ולאונרד וולף להתגורר ברודמל שבססקס. וולף סבלה מדיכאון קשה עקב המלחמה ומתשישות רבה עקב כתיבת הרומן "בין המערכות". היא שוב החלה לשמוע ציפורים שרות ביוונית, והדבר ניבא התמוטטות הדומה לזו של 1915. מתוך רצון לחסוך מלאונרד כאב נוסף ולפטור אותו מן ההתמודדות עם הפרעת הנפש שלה, היא התאבדה בטביעה בנהר אוז ב-28 במרס 1941.
השפעתה הרבה של וירג'יניה וולף היא בעלת שני ממדים מרכזיים. ראשית, כתיבתה הספרותית רבת היופי והחדשנות שינתה את נוף הספרות המודרנית. בתור אחת הדמויות המרכזיות בספרות, היא היוותה דגם שיסייע לנשים רבות למצוא את קולן ואת כישרונן אל מול החיים הפטריארכליים, שכמו צ'רלס טנסלי ב"אל המגדלור", מזכירים להן בקביעות כי "נשים אינן יכולות לכתוב".
שנית, מאמריה, "חדר משלך" (1929) ו"שלוש הגינאות" (1938), הפכו לעמודי התווך של מחשבת הנשים בת זמננו. אולי מתוך תחושת החמצה על שנבצר ממנה ללמוד באוניברסיטה, העלתה וולף ב"חדר משלך" שאלה חשובה מאוד: "מה היה קורה אילו לשייקספיר הייתה אחות מוכשרת להפליא?"
התשובה מטרידה:
"היא הייתה הרפתקנית, מלאת דמיון ותשוקה לראות את העולם כפי שהוא היה. אך היא לא נשלחה לבית ספר. שרויה לבדה בקריאת ורגיליוס והורציוס, לא הייתה לה הזדמנות ללמוד דקדוק ולוגיקה. היא עלעלה בספר זה או אחר, אולי באחד מאלה של אחיה, וקראה עמודים אחדים. אך אחר כך באו הוריה ואמרו לה לתקן גרביים או להשגיח על הנזיד, ולא להתהלך סהרורית עם ספרים ועם ניירות... אולי היא שרבטה מספר עמודים בגורן בהיחבא, אך נזהרה להחביא או לשרוף אותם. אולם במהרה, לפני שבגרה, עדיין בת עשרה, היא מאורסת לבן של סוחר הצמר מן הסביבה.
הזמן רק תרם לחיזוק מעמדה של וירג'יניה וולף כדמות מהותית בהתפתחותה של הלסבית המודרנית. דרך השאלות שהיא שאלה, החזון שהיא ראתה לנגד עיניה, הסיפורים שסיפרה, היא סייעה ליצור מרחב אינטלקטואלי שבו נשים יכולות לדמיין לעצמן חדרים משלהן, שיביאו להתפתחותן המלאה ולביטוי האפשרויות שנמנעו מהן זמן רב כל כך.
אף כי גרטרוד שטיין נוכחת יותר כלסבית בתודעת ההמונים, סביר יותר כי בטווח הרחוק יצירתה של וירג'יניה וולף - עדינה כרפרוף כנפי פרפר וחדה ככוויית פלדה מלובנת - היא בעלת ההשפעה הרבה יותר בתרומתה לזהות הלסבית מבין השתיים.
100 גאים – פול ראסל, הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד – אסטרולוג, 438 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
