"המחברת" - סרט בוגר של יוצרת צעירה
סרטה של חנה מחמלבף, הבת הצעירה לאימפריית הקולנוע האיראנית, הוא חיזיון דידקטי שמתעלה הודות לנופיה הקסומים של אפגניסטן ולבימוי הבוגר של הקולנוענית הצעירה. ביקורת
המחברת מתוך הסרט
כמצע לסרטי המשפחה. מוחסן, אבי המשפחה, העתיק את זירת פעילותו הקולנועית לטג'יקיסטן ולאפגניסטן, ובכך הוא לא רק עוקף את המנגנון הצנזורלי של מולדתו, אלא גם חופשי לטפל בנושאים אסורים לדיון ברפובליקה של אחמדינג'אד, ואפילו להנציח בהפקותיו נשים גלויות ראש.
בסרט הנוכחי מוחסן הוא מפיק העל, אשתו מרזיה משקיני הינה התסריטאית, גיסו אכבר הוא המעצב, בנו מאייסם הינו המפיק בפועל, ואילו בתו חנה, רק בת 18, היא הבמאית. ובשום אופן אין להתבלבל בינה לבין אחותה סמירה ("התפוח", " הלוח"), שהיא כבר במאית מיומנת.
אפגניסטן של חנה היא מקום סמלי, שמרבית ההתרחשויות בו הן לא יותר ממטפורה שקופה למציאות הקשה שבה שקועה הארץ המסוכסכת הזו. עלילת הסרט, או אולי מוטב לומר החיזיון הדידקטי הזה, מתחוללת באזור באמיאן, למרגלות אותם פסלי בודהא הענקיים שמשטר הטאליבן פוצץ לפני מספר שנים.
במערות שמסביב לחורבות הפסלים מתגוררים פליטים ומתקיימת ציוויליזציה. אנשים הולכים לשוק, מוצאים עיזים שחורות למרעה, אופים פיתות, שואבים מים. ואילו הילדים מסביב משחקים במשחקי מלחמה.
פעם הילדים משחקים אותה מוג'הידין הלוחמים בפולש הסובייטי, פעם אחרת הם גדודי הטאליבן הקנאיים, ולבסוף הם חיילים אמריקנים היוצאים לצוד סוטים ומחבלים איסלאמים. ובתווך, בתוך ההו-הא הילדותי הזה, ניצבת ילדה בת 6, בחטאי שמה, שרוצה ללמוד קריאה וכתיבה.
אם הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט אכזופרי ביקש מסובביו שיציירו לו כבשה, בחטאי מבקשת שיציירו עבורה אותיות אלפבית במחברתה. הנסיך הקטן השולט על כוכב דמיוני, נזקק לחיות בדויות כדי שיוכל לחוש בסביבתו הטבעית, הבלתי ממשית. בחטאי מעדיפה ממשות אוריינית - ידיעת סודות הקריאה והכתיבה - כדי להנחיל לעצמה את עקרונות סביבתה הלגמרי לא דמיונית, אך בהחלט אכזרית.
כל הקורה בסרט הוא סימבולי, ונועד לשרת את ההטפה ההומניסטית של היוצרת הצעירה. בתוך מערות חשוכות, מול פסלים שפוצצו בהתקף של קנאות דתית חשוכה, חיה לה ילדה שרוצה עוד. רוצה להיות כמו הבנים, ללכת לבית ספר. אלא שההליכה למוסד החינוכי כרוכה בהשגת מחברת ועיפרון,
ולשם כך צריך כסף לקנותם, ומאיפה תגרד הילדה בחטאי כסף זה? על כך בסרט עצמו.
בחירת אתר הצילומים, המשלב מערות מגורים ביחד עם שרידי פסלים מופצצים, מבטיחה סצינות מסקרנות מהבחינה החזותית. מעצב הסרט, אכבר משקיני, הדוד של חנה, מקפיד על שילוב צבעוני של חלקי ביגוד, סמרטוטים לקישוט וססגוניות טורדת שלווה, כך שהסרט שומר על מתח פנימי שמוכתב באמצעות כתמי צבע המשתנים תדירות.
נחישותו של הסרט לקיים בתוכו ללא הרף את האלמנטים האלגוריים, מקשה על פיתוחן של סצינות דרמטיות החורגות מההקשר הסימבולי של העלילה. בשל כך לוקה החלק השני של "המחברת" בארכנות יתר, שאותה מאזנים הישגי הבימוי הבוגר של הנערה הקולנוענית.
נא להמתין לטעינת התגובות
