אלטלנה: חיקויים נוסח ארץ נהדרת
לפעמים מפיק צריך לדעת להגיד: "בתקציב הזה לא נוכל לעשות את הסרט. עדיף לוותר" ולמנוע מעצמו מבוכה היסטורית. כך ב"אלטלנה", סרט טלוויזיה המוקרן בקולנוע ומתרכז בעיקר בחיקויי הדמויות ההיסטוריות ולא בעלילה
הקולנוענים הישראלים הם גיבורים גדולים ככל שהדברים נוגעים לתיאור מערכות היחסים בין
יהודים וערבים. אך כשמגיע הרגע שבו צריכים להתמודד עם יחסים בין יהודים ליהודים, ניכרת השתפנות רבת שנים אצל עושי הסרטים בישראל.
מעולם לא נעשה כאן סרט קולנוע (בניגוד לדרמות טלוויזיה) העוסק באחד משפע המשברים הפוליטיים שפקד דו את התנועה הציונית מאז ימי המנדט הבריטי ועד ימינו. לא רצח יעקב דה האן, לא פרשת מרגלי ניל"י, ולא חיסולו של ארלוזורוב. לא חיסולו של אליהו גלעדי ממפקדי לח"י, וגם לא פרשת הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי במהלך מלחמת 48'.
מרד הימאים בראשית שנות ה-50 אף הוא לא טופל
מהבחינה הזו, "אלטלנה" הוא סרט חלוצי שראוי להצדיע לו. סרט הנוגע לאחד העימותים העקרוניים ביותר שהתחוללו בישראל העצמאית, פרשייה שהדיה הקטלניים הדהדו בפוליטיקה המקומית במשך 50 שנה. נכון, "אלטלנה" שלפנינו איננו בדיוק סרט, אלא דרמת טלוויזיה. אך משום שהוא מוקרן כעת באולם קולנוע, מותר לעשות לו מעין שדרוג פורמט, שאיננו בדיוק פועל לטובתו.
כאמור, הוצאת הסרט מהקשריו הטלוויזיוניים פועלת לרעתו, שכן על האקרן הרחב ניכרת דלות התקציב שבו הוא הופק, וכך חובבנותה של ההפקה כולה, בכל הנוגע לפרמטרים עקרוניים כמו עיצוב סצינה, בחירת אתרי צילום וכן עיצוב תפאורה ותלבושות. הכל נראה אביוני, כאילו הסרט הופק אי שם בראשית שנות ה-50 בין מועד הפקת "קריה נאמנה" ל"גבעה 24 אינה עונה".
לכל מי שלא מכיר את עיקרי הפרשה: בחודש יוני 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, הוכרזה הפוגה בקרבות. דווקא אז השיטו אנשי ארגון אצ"ל, שבראשו עמד מנחם בגין, את הספינה "אלטלנה" ועליה מטען נשק גדול.
זאת, בניגוד לתנאי ההפוגה שעליהם התחייבה הממשלה בפני מתווכי האו"ם. דוד בן-גוריון, שעמד אז בראש ממשלת החירום, הורה לעצור את הספינה ולהפקיע את הנשק, אפילו במחיר שפיכות דמים. לאחר עימות קרבי, טובעה הספינה מול חוף פרישמן בתל אביב, והצלקות שנחרתו אז בקרב תושביה המועטים של ישראל הצעירה, המשיכו לדמם לפחות עד ליל הירצחו של רבין.
משום מה סברו יוצרי הסרט-התסריטאי מוטי לרנר והבמאי אלי כהן-שקולנוע הוא מין מדיום שכזה המזכיר דיונים אל תוך הלילה בתנועת הנוער. כך בדיוק נראה "אלטלנה", המעוצב בקצב של חילופי דברים/קטע מסכת דרמטי/עוד כמה ויכוחים/עוד קטע מסכת להדגמה, וכך הלאה.
אפילו תלמידים בשיעורי אזרחות בחטיבת הביניים היו מנסחים שיטה מוצלחת יותר להעביר דרכה את הסוגיה העקרונית על אודות האינטרסים של המדינה מול האינטרסים של ארגון מחתרתי.
קשה לסלוח להחמצה של "אלטלנה", שכן בפרשה טעונה זו כיכבו שלושה ראשי ממשלה בישראל (בן-גוריון, בגין, רבין), עוד שלושה סגני ראש ממשלה (יגאל ידין, יגאל אלון, יעקב מרידור), ופיגורות-על ביטחוניות (ישראל גלילי, משה דיין). מרק פוליטי סמיך, שתסריטאי רציני ומחויב לקולנוע היה יכול להוציא מתוכו טעמים מפולפלים במיוחד.
במקום זאת מתרכז הסרט בחיקויים. כאילו מדובר באח חורג ל"ארץ נהדרת". הנה יורם חטב מחקה את בגין, והנה יוסף קאנץ מחקה את בן-גוריון. אומללה במיוחד היא אפרת לביא, שעליה נגזר לחקות את פולה בן-גוריון.
יהיו שיאמרו כי בתקציב שהופקד בידי עושי הסרט אי אפשר היה להפיק דבר טוב יותר. אך מפיק רציני הוא זה שיודע גם לומר לא, כאשר נפרס לפניו המיפוי התקציבי העלוב. כמה חבל שכאן לא הקפידו על הכלל הזה.
"אלטלנה", ישראל 2008
נא להמתין לטעינת התגובות
