רודי להמן – ברישום של הפסל
תערוכת הדפסי חיתוכי העץ של הפסל רודי להמן מאפשרת היכרות עם אמן שהזעיף פנים לקליקות ולממסד התרבותי אבל היה קשור בעבותות לאמנות הארץ ישראלית ולתלמידיו
להמן שראה את עצמו כגילגול של ג'ינגיס חאן והתגלח פעם בשנה, היה זאב בודד באופיו ועוף מוזר בסצנת האמנות המקומית. הוא לא היה יהודי ומעולם לא למד עברית. הוא לא ניסה להתחבב על הממסד התרבותי, לא חסך את שבטו מתלמידים ומקולגות ולא השתייך לאף אסכולה או קליקה.
להמן חיפש את שורשי האמנות הישראלית באמנות העממית, הדו-מימדית והסימבולית של תרבויות קדומות. הוא הושפע מאמנים כברנקוזי, שאת מיומנותו במלאכה ובחומר העריך, אך ביקר את שלמותן הצורנית של יצירותיו. הוא ושאב השראה מהאקספריוניזם הגרמני, לו הוסיף חמימות אנושית, ומהתנועה הכנענית וביטויה באמנות תוך שהוא עושה שימוש בחומרי הגלם המקומיים במקביל לאהבת הארץ ולשותפות הגורל שהוא הרגיש עם ישראל.
להמן פיסל ברגישות בכפות ידיו גדולות המימדים בעיקר בעלי חיים. פסליו, אינטימיים ומכמירי לב לפרקים, מתאפיינים בשימת דגש על חומר וצורה, תוך הדגמת הבנה עמוקה של שורשי הביטוי הפלסטי.
דורון בר אדון, פסל ותלמידו של להמן, מספר כי להמן נהג לשבת שעות ארוכות בגן החיות הישן בתל אביב ולהתבונן בחיות. בחוזרו הביתה היה מעצב אותן באבן, עץ או חיתוך עץ על פי הזיכרון, כביטוי פנימי, ולא כהעתקה.
חיתוך העץ אותו כינה "הרישום של הפסל" היה חלק מרכזי בעבודתו ואיפשר לו לבטא רעיונות בזריזות, בדומה לרישום. בעבודות המוצגות
על השאלה מדוע מוצגת תערוכתו של להמן עכשיו עונה דורון בר אדון, שאצר את התערוכה ביחד עם הפסל משה שק כי "אחת השאלות בה אנו עוסקים בבית הספר היא שאלת תקפותו של המודרניזם בעידן הפוסט מודרניסטי.
רודי יושב בלב המודרניזם, ודרך עבודותיו ניתן להתייחס לשאלה הזו". בר אדון ממשיך ואומר כי "יש משהו שליו ביצירה שלו, אין בה פאתוס, אך יש בה רצינות וכובד ראש. היא מתאפיינת במינימליזם צורני, פשוטה אך לא פשטנית".
תלמידיו הנאמנים של להמן שימשו כחוליה מקשרת בינו לבין העולם בחייו, ופעלו לשימור זכרו לאחר מותו. מפעלו החינוכי של להמן, שהתגלה כמורה כריזמטי, החל ב-1937 בירושלים והתבסס על עבודה בקבוצות קטנות.
עם ראשוני תלמידיו נמנו שושנה הימן ופנחס עשת. בדור התלמידים השני היו בין היתר יגאל תומרקין ומנשה קדישמן שלמדו בעין הוד, והדור השלישי, ביניהם בר אדון, משה שק ויוסף טובי למדו בדירתם הצנועה של להמן וגרוסמן בגבעתיים.
בר אדון מספר כי המפגשים התחילו בשיחה ולאחריה החל הלימוד בפועל שהיה מושתת על שיטה מיוחדת שפיתח להמן שעיקרה ביצוע וניתוח תרגילים גיאומטריים. בניגוד להגיגיו הפילוסופיים שהיו סתומים לפרקים, נתן להמן הערות מעשיות לתלמידיו בקצרה, בדיוק ובגרמנית.
"בינינו היו 10 מילים", מספר בר אדון, "אמנם לא ידעתי גרמנית אבל הבנתי אותו היטב. בעיקר זכורות לי הערות כגון 'מיין ליבר קינדר דורון- דאס איז קוועטש'" (ילדי היקר דורון- זה קוועטש).
יגאל תומרקין שכינה אותו "רודי השמאן" מספר כי היה התחרה עימו בייצור חמורים זעירים "רודי תמיד הצליח להוציא חמור קטן יותר תחת ידיו הענקיות", הוא כתב במאמרו על רודי להמן, ו"הוא הצליח להקנות לפסל זעיר עוצמה מונומנטאלית".
להמן פיתח קשרים מיוחדים וחמים עם תלמידיו "הוא נתן אהבה אנושית, הבין לעומק את האישיות של כל אחד" נזכר בר אדון "הוא אדם ואמן שמתגעגעים אליו".
נא להמתין לטעינת התגובות
