איפה ששרפו שוורים, יישרפו גלובוסים
בעקבות אירוע שריפת הגלובוס "בתערוכה" בשדרות רוטשילד: אור גוטליב בהרהורים על מצבה של סצנת האמנות המקומית
נחמד ש"הארץ" מעודדים (בצחוק, בצחוק) פעולות כגון אלו, אבל לא בשביל זה התכנסנו כאן היום. השאלה המעניינת היא כמה אנשים באמת שמחים ששרפו את הגלובוס וכמה אנשים מצרים על זה - ומה בעצם הקיטוב הזה חושף. במילים אחרות: מהם היחסים בין קבוצת האנשים ששורפים / חולמים לשרוף את הגלובוסים, לבין מאות אלפי האנשים שבאו לתל אביב כדי לראות את תערוכת הגלובוסים של החברה הבורסאית. מאה וחמישים אלף מבקרים עד כה בתערוכה, מיליון מבקרים בתערוכת השוורים שנערכה לא מזמן. מיליון, אם רוצים להאמין למה שמוסרת החברה הבורסאית, גוף שאתם בטח לא רוצים להאמין לו, אבל עדיין – מדובר במאות אלפים, בזה אין ספק.
אז כן, מאות אלפי אנשים באו מרחוק, נסעו בפקקים, סבלו את הצרחות של הילדים במושב האחורי, רבו על חניה עם קולגות מהפרברים, קנו קולה ופיצה וחזרו הביתה מרוצים. מרוצים, כי הם ראו תערוכת אמנות. אמנות, שהיא לא פלצנית. אמנות "שמבינים". איזה יופי, יש אור בפנים. ואווו. וגם הילדים יכולים לשחק. ואפשר אחר כך להגיד לחברים שהיינו ב"תערוכה" בחגים. חזק.
איזו תערוכה שמוזיאון תל אביב לא היה מרים, לא חשוב מי היה האוצר ואלו אמנים ישתתפו, לעולם, כמות כזו של מבקרים לא הייתה נכנסת למוזיאון. אולי עשירית. אני גם משוכנע שאם מישהו היה עורך סקר בקרב המבקרים בשדרה, לא מעט אנשים היו חושבים שאם יש עבודות שצריך לשרוף - אלו הן העבודות המוצגות במוזיאון תל אביב.
אז בבקשה, הנה לכם גם קיטוב תרבותי: מאות אלפי אנשים מגיעים לעיר הגדולה (ונהנים) מתערוכות פינגווינים/דולפינים/שוורים/גלובוסים. הבה נכנה קבוצה זו, לצורך הדיון בלבד, בשם "ימין". הקבוצה השניה שונאת את השוורים. מה זה שונאת.
חברי "השמאל" מפנטזים בלילה על פעולות גרילה מאורגנות בשדרה שתכליתן לשרוף את כל השוורים והגלובוסים עלי אדמות. הגיבור הסודי שלהם הוא שורף הגלובוסים. שורף הגלובוסים הוא הארי המזוהם של "השמאל". חלקם אולי לא יודו, אבל זה פשוט נ כ ו ן לשרוף אותם עד היסוד.
אז מה עושים חברי "השמאל" בזמנם הפנוי? הם, צרכני אמנות אמיתית. בשבילם המציאו את הביאנלה בהרצליה ואת אמנות "הארץ". אפשר להיות רגוע. בצד הזה של המתרס אין צביעות. אין תאגידיות. יש אמנות או נמות. טוב, לא בדיוק.
אם לא מתייחסים לזה שבחלל המרכזי בביאנלה בהרצליה מוקמה עבודתו של אלישבע לוי, אשתו הטרייה של אוצר התערוכה, יהושע סיימון (ובחיי שרומי נוימרק הייתה עדינה בראיוןשערכה איתו), לבחירת האמנים הצפוייה מתוך קליקת "מעיין" אליהם הצטרפו אמני תל אביב "המקושרים", ושבכלל הביאנלה בהרצליה נולדה כצורך של עיריית הרצליה להשיק את רחוב סוקולוב המשופץ – אפשר היה לחשוב שהבינאלה לאמנות בהרצליה היא הישג לסצנת האמנות המקומית. אבל היא לא. היא סמל נוסף לאווירת הפרובינציאליות, לתורת הקומבינה הישראלית ולחולשת החשיבה האמנותית המקדשת את היצירה על פני כל דבר אחר. על פני כל דבר אחר.
אבל למה להטפל לסיימון? לכו ל"אמנות הארץ" אם זה עדיין לא נגמר. בעצם אל תלכו. בעצם תלוי. תלוי אם אתם "ימין" או "שמאל". ל"ימין" זה דווקא טוב. יש צמידים, מחרוזות, מוכרים שם דגים מטוגנים בעשרה שקלים. יש כל מיני הופעות. יריד. הפנינג. ביפו. שזה מתחם אקזוטי כזה. מעולה.
בואו נהיה פיירים עם "אמנות הארץ". מהרגע שננטש החלל הייחודי, הקיצוני, של רידינג, בהחלטה שגם היא קשורה לשיקולי עירייה שונים והשקות חדשות של מתחמים חדשים (יפו המתחדשת וכל השיט לתיירים הזה) - פשוט פג הקסם. אז, לא הפריעה הקישקושיאדה בחוץ. רידינג היה מקדש, והכל הרגיש מיוחד שם בפנים. ביקור בירידי האמנות המקבילים בבירות תרבות אחרות כמו ארט באזל, ארט פורום ברלין, הארמורי שואו בניו יורק, ארקו במדריד ודומותיהן (וכמובן גם בירידים הלא מסחריים) ילמד אתכם: אם יש לכם תערוכת אמנות גדולה וחזקה, לא צריך הפנינג עירוני כדי להביא קהל. הקהל בא כי האמנות מביאה אותו. כי היא מספיק חזקה וטובה. כי הקהל יודע שאוצרי התערוכה מחוייבים להביא להם את האמנים הטובים בעולם. אז הוא בא. כל שנה.
ובחזרה ל"אמנות הארץ". האוצר הצעיר אורי דסאו נאלץ להתמודד עם חלל הרבה פחות מעניין מרידינג ולצערי, לא השכיל לאצור תערוכה שתתעלה מעל החשיבה האסטרטגית של החונטה המקבילה ממגזין "מעיין" (ע"ע הבינאלה בהרצליה) ודאג לשריין את המקומות הטובים לקולגות מחונטת מגזין "סטודיו". ככה זה שמרימים תערוכה בפרק זמן קצר מאוד, כנראה.
התיזה האוצרותיתהמבטיחה של "לחם ושעשועים" מתרסקת אל מול הצופה באוסף של עבודות שאינן מצליחות לטפל ברעיון המעניין אפילו במרומז. התערוכה פשוט לא מקיימת את מה שהבטיחה ונשארת רק במימד מופשט, תיאורטי, מסומן בלבד. תהודה רגשית? חומר למחשבה? תשכחו מזה. סיור קצר וסתמי בחלל שאינו עובד עם התערוכה, זה יותר הכיוון. חבל.
אז בעצם, אחרי כל הבוץ הזה, שנשבעתי שלא אכתוב עליו כי אני חובב אמנות ומעדיף מה שיש מכלום - עדיין, למה להלין. "הימין" מרוצה מעוד יריד (חינם!) בהרצליה ומעוד סיבוב (חינם!) בנמל יפו. "השמאל" זכה בתערוכות אליטיסטיות, קונטרה זמנית למיצב הגלובוסים בשדרה וחומר גלם מעולה לפטפוטי סלון אינטלקטואלים למשך שבועיים. כולם אמורים להיות מבסוטים. אז למה בעצם לשרוף גלובוסים? לא בסדר. נו נו נו. הכל טוב אצלנו. הכל מצוין.
נא להמתין לטעינת התגובות
