הכל יכול לקרות
אילאיל גינות ממש מקווה שענבל פרלמוטר צפתה במופע שנערך לזכרה בבארבי וחייכה. וגם, בטוח שכוונת המארגנים היתה טובה. כל זה כמובן לא מונע מאיתנו להעביר ביקורת על האירוע
צילום: רותם פלדנר, עריכה: אייל רותם
הפעם הבאה שראיתי את ענבל פרלמוטר היתה בחדשות, כאשר התרסקה עם מכוניתה ונהרגה לפני יום הולדתה ה-27. אתמול בערב, לציון עשר שנים למותה, התקיים במועדון הבארבי בתל-אביב מופע לזכרה. מתוך סקירה של רשימת האמנים שהתייצבו כדי לחלוק כבוד לפרלמוטר בלטו דווקא שמות רבים שלא היו שם לצדה בזמן אמת – נינט, עברי לידר ויוני בלוך, שהיה מופקד גם על העיבודים המוזיקליים של המופע. לא יכולתי שלא להסתקרן לגבי תוצאות הערב, כמובן.
הבארבי היה מפוצץ באנשים, שרובם המוחץ, בדומה לרשימת המופיעים, לא ידע את עידן המכשפות.
בינתיים, החלה החבורה שמאחורי להתלחש. "מי זו השנייה?", התעניין אחד, שלבטח לא התכוון לנינט. "שילה פרבר", ענה לו חברו. "היא היתה פעם במכשפות, נראה לי". שקלתי לרגע להסתובב אל השניים ולהפנות אותם אל ויקיפדיה, אבל התאפקתי. ייתכן וחלק מהערפל העובדתי היה קשור דווקא באופן בו פורסם ערב מחווה זה בתקשורת. בקומוניקטים שהציפו את מדורי התרבות הופיעה רשימת האמנים הצפויים להופיע, כאשר שמותיהן של יעל כהן ויפעת נץ מוצנעים יחסית, אולי אפילו אבודים בין אותם בוגרי רימון רעננים. לא היה כל אזכור למקומם בהיררכיה ההיסטורית של ערב זה, וחבל שכך.
הבא בתור היה דניאל סלומון, שביצע את השיר "מיתר קרוע", שנכתב לזכרה של פרלמוטר. בין כל אותם ביצועים בידי ערן צור, אסף אמדורסקי וקורין אלאל, בלטו דווקא דפנה קינן המקסימה, שהביאה עמה פרץ אנרגיות שבטח מוכר למעריצי "דפנה והעוגיות", ההרכב שלה, והביצוע המתוק של מאיה בלזיצמן ל"מתח מיני", חמושה בצ'לו וקול עדין. לעומתן, רגע של פאניקה אחז בחבורה הרעשנית שעמדה מאחורי עם עלייתו של עברי לידר לבמה. "מה הוא עושה פה?", התרעם האחד, "הוא פחות קשור מנינט!"
אכן, אדם יקר שהתלווה אליי להופעה הצטמרר ברגע שלידר החל לשיר את "קוצים של פחד", השיר לו חיכה כל הערב. "הישמרו, ילדים, עברי עומד לרצוח שיר!", הגיעה קריאה מהצד. אחרי שנתן צ'אנס לביצוע של לידר לבית הראשון, החליט בן לווייתי שאין ביכולתו לעמוד בזה יותר, ופרש החוצה בדרמטיות, כאשר הוא מכריז ברוגז על הרוק הישראלי בשלמותו. ובאמת, היה קצת מאכזב לראות עיבודים מאופקים משהו, כאשר המופיעים, שבאו לחלוק כבוד ליוצרת מן המוכשרות והמשפיעות ברוק הישראלי, מקריאים את מילות השירים מדפים מקומטים. מאכזב יותר היה המקום המינימלי שהוקצה לחברותיה של פרלמוטר להרכב, בין כל אבק הכוכבים.
כמובן, הביצוע שלהן ל"קסם על ים כנרת" הצליח להשכיח ממני את האכזבה לכמה דקות, כמו גם חלקה של רונה קינן במופע. בניגוד ללידר, במקרה של קינן החיבור היה ניכר וכן. לסיום הגרנדיוזי עלו כולם לבמה, כאשר לכל אחד הוקצה בית מתוך "אם זה נגמר אז חבל". אכן, חבל על חיים שהסתיימו להם. בניגוד ליוזמי הערב, אינני מתקשרת עם אלה שמנוחתם עדן, כך שקשה לי לדעת מה באמת היתה חושבת ענבל פרלמוטר על ערב שכזה. אני יכולה רק לקוות שהיתה יוצאת מרוצה.
נא להמתין לטעינת התגובות
