התביעה הגדולה
לאחר מלחמה מתוקשרת של עמיר בניון בחברות התקליטים מגיעה התביעה הגדולה. הנאשמות: חברות "הליקון", "הד ארצי" ו"התו השמיני". הטיעון המרכזי: התמלוגים שאמורים היו לעבור לכיסו של בניון הועברו לכיסן של החברות בצורה לא חוקית
עמיר בניון הגיש היום תביעה חסרת תקדים נגד חברות התקליטים הגדולות, הפדרציה הישראלית לתקליטים ותחנות הרדיו הממלכתיות בגין הפרת זכויות יוצרים, הפרת זכויות מבצעים, שימוש לא חוקי ביצירותיו ועוד.
בניון תובע את הפדרציה הישראלית לתקליטים ואת חברות התקליטים הגדולות בישראל: הליקון, הד ארצי והתו השמיני על פגיעה בזכויות יוצרים. בניון הוא בעל הזכויות הבלעדיות בהקלטה המוזיקלית של כל היצירות הכלולות בארבעה תקליטים שהפיק בשנים האחרונות: "אותו מקום אותו הרוח", "רק את", "הכל עד לכאן" ו"לא אוותר".
בניון טוען שהוא עצמו הפיק את היצירות, הקליט ושילם את העלויות הכרוכות בהפקת היצירות באופן עצמאי, ובכך הפך לבעל הזכויות הבלעדיות בהקלטה של יצירותיו, וזאת בנוסף לזכויותיו ככותב היצירות וכמלחין היצירות.
בהמשך כתב התביעה נכתב כי "כמפיק עצמאי, בניון
לאחר הפקת התקליטים התקשר בניון עם חברות התקליטים הנתבעות בהסכמים להפצת הדיסקים בחנויות המוזיקה ובנקודות המכירה, מבלי שנתן כל הרשאה או זכות לחברות התקליטים לעשות שימוש ביצירותיו למעט הפצת הדיסקים.
על פי בניון, חברות התקליטים הטביעו ללא כל אישור את הלוגו שלהן על גבי הדיסקים של בניון ועל אריזתם, וחלקן אף הגדילו והוסיפו את שמן כמפיקות הדיסקים וכמי שמוסמכות להרשות את השידור הפומבי של היצירות. כך, למשל, על גבי הדיסק "אותו מקום אותה הרוח" שהופץ על-ידי הליקון, נכתבה אזהרה מפורשת כי שידורו הפומבי של הדיסק מחייב הרשאה בכתב מאת הליקון או מהפדרציה.
את הראיון המלא עם עמיר בניון תוכלו למצוא כאן
הפדרציה לתקליטים, שהיא גוף המאגד את חברות התקליטים העיקריות בארץ ומוביל את דגל המלחמה בהשמעות פיראטיות, יצרה מצג שלפיו אף היא בעלת זכויות לגביית תמלוגים בגין השמעות פומביות של היצירות. הפדרציה הציגה את היצירות של בניון בפני צדדים שלישיים, לרבות תחנות הרדיו, כיצירות הכלולות ברשימת הרפרטואר שלה ושל חברות התקליטים המאוגדות בה, וגבתה תשלום עבור השמעת היצירות.
בדרך זו הצליחו חברות התקליטים הגדולות, על פי כתב התביעה, לקבל במשך שנים תשלום לא חוקי מהפדרציה לתקליטים על השמעת יצירותיו של בניון בתחנות הרדיו ובמקומות נוספים.
"חברות התקליטים יצרו מצג שווא בו הן מתחזות כי זכויות היוצרים בדיסקים שייכות להן", כתבו עורכי הדין כץ וקוגן בכתב התביעה, "חברות התקליטים ידעו כי הסימן המסחרי שהוטבע על-ידן יזהה אותן כמי שהפיקו את היצירות, או כמי שהן הבעלים של זכויות היוצרים בהקלטה של היצירות, ובכך פגעו פגיעה ישירה
בזכויות היוצרים של בניון ובהכנסותיו מיצירותיו. הפדרציה הישראלית לתקליטים, הגוף המוביל את המלחמה בשימושים פיראטיים בזכויות יוצרים בישראל, היה שותף מלא למעשיהן של חברות התקליטים כאשר גבה מתחנות הרדיו ומגופים נוספים כסף עבור יצירותיו של בניון אף על פי שידע כי חלקן אינו כלול כלל ברפרטואר שלה".
עוד הוסיפו עורכי הדין כי "אמנים רבים אינם מודעים לזכויותיהם ולמניפולציות אשר נעשות מאחורי גבם על-ידי אותם גופים שאמורים לשמור על זכויותיהם. הם נותנים את הנשמה לעשייה האומנותית ואינם מתמחים במשפט או בניהול פיננסי. אף על פי שעמיר בניון בחר להפיק את הדיסק באופן עצמאי, כך שהוא היחיד בעל הזכויות ביצירותיו, החברות הגדולות שהיו אמורות לשמור על זכויות הקניין של האמן ועל זכויותיו הכלכליות, פגעו בו פגיעה ישירה. גם האומנים צריכים להתחיל לעמוד על זכויותיהם ביצירה ולפקח על הסכומים המגיעים להם בעבור יצירותיהם".
מ"הד ארצי" נמסר: "הד ארצי מקפידה והקפידה לאורך כל הדרך לכבד את זכויות היוצרים של האמנים המופצים על-ידה. גם במקרה הזה הד ארצי הפיצה ועשתה שימוש בתקליט של עמיר בניון על-פי הסכם בכתב שמקנה לה את הזכויות כדין. צר לנו כי עמיר בניון, אמן מוכשר ומצליח בוחר להטיח האשמות בלתי מבוססות על דברים שלא היו מעולם".
מחברת "הליקון" נמסר: "עמיר בניון טועה ומטעה בקשר לחלקה של חברת הליקון בתביעה. עמיר בניון מעולם לא היה צד להסכם המתייחס לאלבום נשוא התביעה. על פי ההסכם שנחתם עם בעלי הזכויות באותה עת, הועברו להליקון כל הזכויות הרלוונטיות. לסיכום אין בתביעה אלא גיבוב טענות נטולות כל בסיס עובדתי. הליקון שומרת לעצמה את כל הזכויות לתביעה בגין שרבוב שמה בזדון בתביעה זו".
מחברת התקליטים "התו השמיני" ומהפדרציה לתקליטים טרם נמסרה תגובה.
לראיון המלא עם עמיר בניון לחצו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
