בלתי רגיל
הוא פרש מהבמה, חזר לבאר שבע, התמסר לתהליך הרוחני-דתי. שנתיים אחרי, עמיר בניון, האאוטסיידר של המוזיקה הישראלית, מוכן לדבר על זה. האלבום החדש שלו, "הרהורים" הוא יצירה אחת של 40 דקות, שמשייטת בין סגנונות מוזיקליים ומחוזות נפשיים. וכמוה, גם השיחה איתו
(עמיר בניון, מתוך "הרהורים" )
אמר, ועשה. מפגש עם עמיר בניון הוא למעשה התנגשות חזיתית עם סתירה אנושית מהלכת. אדם חם, אנושי ובלתי אמצעי מהשנייה הראשונה, שגם אחרי שלוש שעות אינטנסיביות נותר מרוחק ומסתורי בעליל. מרואיין שהתשובות שלו מתחילות תמיד בזיקוקי דינור של רגש ויצריות מתפרצת, אבל בהמשך פונות לאינספור צמתים ומסתיימות כחידת חמיצר, ומוזיקאי שמצליח לפרוץ בהינף מיתר קול אל תוך החדרים הכי אטומים של הרגש, בלי שניתן להבין - ולו לרגע - למה, לעזאזל, הוא מתכוון.
לא פלא שגם היצירה החדשה שלו "הרהורים", 40 דקות של קטע מוזיקלי מתמשך, היא טיסה וירטואוזית בין אינספור מחוזות מוזיקליים, מילוליים ונפשיים, שמותירה אותך דבוק פעור פה למושבך, אבל ברגע שבו הגלגלים נוגעים בקרקע, אתה מנסה בחוסר הצלחה מוחלט לשחזר מה עשית ואיפה, ריבונו של עולם, היית.
נפתח מיד בהבהרה, שלא נאמר, הרגעה. בניגוד מוחלט לפרסומים חסרי האחריות (והידע) בדבר האלבום החדש הזה, "הרהורים" רחוק מלהיות גרסה חדשה ל"תיקון הכללי", מסמך דתי המטיף לחזרה בתשובה, או עדות מוזיקלית מזעזעת להתחפפותו של עמיר בניון. לגמרי לא. אם תתעקשו על הגדרות (ומה? במדיום שטחי, כמו במדיום שטחי), מדובר בסוג של אופרת רוק בסגנון ערבי מסורתי. מבולבלים? מגיע לכם. עדיין לא הבנתם שאין הסבר לכל ההיגיון הזה? "הרהורים" כולל קטעי שירה, מהקסומים שבמזמורי בניון לדורותיהם, לצד סולואי גיטרה חשמלית, מעוולים כבדים, יומן הצהריים של רשת ב', הופעת אורח מלבבת של ציון מ"מה קשור", מחיאות כפיים וקטעי מוזיקה קלאסית. במילים אחרות, עבד אל ווהאב בשמי הפינק פלויד, עם יהלומים.
יהלומים הוא גם הכינוי שמעניק בניון לשברי היצירות, שמהן הורכבה התוצאה הסופית (שהיא, כמובן, "השרשרת" ). כי "הרהורים" הוא למעשה אוסף הלהיטים הלא ממומשים שלו. "הדבר הכי נכון במוזיקה זה כשיש לך משהו שלם, מוחלט, שנותן לך זרם רגשי ושכלי", הוא מסביר. "כמעט בכל שיר מופיע חלק כזה. הבעיה היא, שבגלל יצר הרע אנחנו מתעקשים לקחת את החלק הזה, ולהוסיף לו עוד בית, פזמון וכו'. ואז , העיקר נמרח על פני שלוש דקות. אם כל אמן ייקח רק חתיכות קטנות של יצירה ויצרף אותן אחת לשנייה, זה תמיד ייצור את הדבר הכי מושלם שלו. מתי ידוע שזה נכון? כשאפשר לנצח על כל הדברים האלה יחד".
אז האלבום הזה הוא בעצם חיבור של הרבה יצירות קטנות?
"לגמרי. יש לי טייפ מנהלים קטן. במשך יותר משנה, הקלטתי בו כל מיני דברים שבאו לי מהראש. בלי גיטרה. בסוף, באתי איתו לאולפן, לשמוליק (דניאל. המפיק המוזיקלי הנצחי של בניון - ש"ל), ושפכתי הכול. הכוונה בהתחלה הייתה ליצור משפט שלם מראשי התיבות של הקטעים. בסופו של דבר, הם כבר הנחו אותנו מעצמם לגבי הסדר".
שמוליק דניאל: "עבדנו פה פשוט הפוך. שלושה חודשים ישבנו באולפן רק כדי לקבוע את סדר הקטעים. כשהחלטנו עליו התחלנו להוסיף כינורות, ורק בסוף הוספנו גיטרה, בס ותופים".
ובשום שלב לא חשבתם על הפן המסחרי של העניין? הרי אי אפשר להוציא מתוך זה סינגל. גם להופיע עם קטע של 40 דקות נשמע מסובך.
בניון: "נשבע לך שלא התכוונתי להיות אמיץ או להוכיח משהו. אדרבה, זה מדהים להופיע עם דבר כזה שלם".
אפשר להאמין לו, לבניון, שמקפיד בשנים האחרונות לאייש את נישת האאוטסיידר הייצוגי של המוזיקה המסחרית בישראל. לצד המאבק שלו בפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות, הוא הספיק בשנים האחרונות לעזוב את חברת התקליטים הליקון ולהודיע על פרישה מהבמה, תוך שהוא תולה את ההחלטה בתחושת מיאוס שהתעוררה אצלו כלפי תעשיית המוזיקה. בניון גם העביר בצעד הפגנתי את כספי הזכייה שלו בפרס אקו"ם לנזקקים. המעבר חזרה לבאר שבע סימן, לכאורה, את שיאה של תוכנית ההתנתקות. הפעם, לראשונה, הוא מוסר את גרסתו המלאה.
"אני לא קורא עיתונים כבר יותר משנתיים", הוא מסביר. "גם אין לי טלוויזיה בבית. אבל זה לא שאני לא מתעניין, יש לי קשרים. אשתי עוזרת לי עם האינטרנט".
ובכל זאת, הלכת הצדה. יצאת מהמשחק.
"זה לא שהתנתקתי, שנהייתי נזיר. לא הגזימו בכלל עם התיאורים האלה. . . רציתי לחיות את החיים שרציתי לחיות. כל החברים האמיתיים שלי, זה לא שתמצא אותם בלילה בדיסקוטקים. כשמתחילים להתעניין בך זה מפחיד, כי זה יוצא מפרופורציות. אתה יכול לחפש בציציות רב או ראש ממשלה. אבל בנאדם פשוט. . . ותדע לך, שבחיים שלי לא הרגשתי ככה על במה כמו עכשיו. זה אנשים אחרים, שבאים לפרגן. שבאים לשמוח. לא מחפשים את הכוכב. אין את הדיסטנס. כשיש עיתונים, יש פער עצום בינך ובין הקהל. אני גם מאמין, אולי לא מהרגע הראשון, ש-90 אחוז מבני האדם לא ראו בי כוכבות. וזה היה מזלי".
אז ההצלחה לא טמטמה אותך?
"טמטמה, בטח שטמטמה. תראה, הכי גרוע זה המחמאות. אם עמיר מתמלא מעמיר, הוא יהיה היחיד שיבין את עצמו. זו הסכנה. כל עוד אתה לא משה רבנו, יש בך עירוב של טוב ורע. גם כשאתה עושה מופע התרמה, מצלמים אותך וזה עושה טוב לאגו. תמיד נזהרתי במחמאות אבל פעם זה היה שקרי. כשאמרו לי 'אתה יפה', אמרתי' או, מה יקרה כשיגידו לי שאני מכוער?', ובעצם
"ויודע מה? זה גם עוזר לי לנשום. היום יש לי מודעות גדולה לכמה לא הייתי טוב במצבים שבהם חשבתי שאני מלאך. יש לי, תודה לאל, כמה הפרעות שקיבלתי במתנה, והיום אני יכול להסתכל עליהן מבחוץ".
תן דוגמה.
"נגיד, אשתך יודעת שיש כמה שעות שאתה קורא בהן לבד בלילה, ופתאום אתה שומע את התינוק בוכה. הצדק אומר: זו העבודה שלך, לקרוא. ומצד שני - אולי זה לא מגיע לך, לקרוא בזמן שהוא בוכה. מי אתה שזה יגיע לך? אתה יודע, רבי עקיבא אמר: 'מנעו עצמכם מהיגיון'. ההיגיון מסוכן, כי הוא בעצם חוזה. אם אתה תעשה לי ככה, אני אחזיר לך ככה. ולפעמים, מותר לעשות דברים סתם. בלי היגיון".
זאת לא הייתה הופעת אורח חד פעמית של רבי עקיבא בשיחה. חברו אליו חכמים רבים נוספים, כמו רש"י, הבאבא סאלי וגו'. עמיר בניון, כידוע לכל דיכפין, גם מי שלא קורא כבר יותר משנתיים עיתונים, מצוי בעיצומו של תהליך רוחני שאם תתעקשו מאוד הוא יסכים להגדירו כחזרה בתשובה. אבל גם כאן, האיש רחוק מלהיות נציגו הטיפוסי של הזרם. או זרם כלשהו.
"אם ניכנס באמת ובאהבה להבין את היהדות זה טוב", הוא פותח. "אבל לא בסטיגמה. יהדות היא לא חליפות ומגבעות. לאף אחד אין מונופול על היהדות, וכל מי שמוציא את עצמו מהכלל, לתפיסה היהודית יש בעיה איתו. לכן אני לא מאמין בתנועה גדולה של מחזירים בתשובה. זה לא מביא אנשים ליהדות באמת, רק בידיים וברגליים. לא בראש ובלב. בסופו של דבר, זה יגרום ליותר קלקול".
יש עכשיו טרנד בקרב מוזיקאים לחזור למקורות. ללמוד פיוטים, לשלב אותם ביצירה. מה דעתך על זה?
"אוי ואבוי אם ההתקרבות ליהדות תהפוך לתופעה, לטרנד, כי אז זה יגיד שהיא בדרך להתנדף. אם יש תופעה, היא גם חולפת. יש לי בעיה בלהיות חלק מדבר כזה, של ערבי פיוטים. למה? כי זה כמו שמזמינים אותך לתימניאדה רק בגלל שיש לך תימני במשפחה או שאכלת ב'נרגילה'. אין שום קשר למקורות. זה רק מהצורך של אנשים בהגדרות".
למה , בעצם, לא בנית את היצירה החדשה על טקסטים מהמקורות, כמו שמרבית החוזרים בתשובה עושים?
"אם יש לך רעיון להביא משהו מהמקורות, תן לו את מלוא היחס, לחוד. הדבר הזה שיצרתי הוא מי שאני. גם כשאני מתפלל עם עצמי, זה מנוסח בטקסטים שלי".
או-קיי. אז מי זה אתה, בעצם?
"יש פה אדם, קו נטוי יהודי, קו נטוי ישראלי, קו נטוי להיבנות ולהיות כזה".
ואיפה עובר הלוכסן בין "יהודי" ו"ישראלי" ?
" להיות ישראלי אמיתי מבחינתי זה. . . אין גוי שנקרא 'ישראלי'. ישראל זה לא מקום גיאוגרפי, אלא משהו פנימי. יכול להיות גר תושב, אזרח מן השורה, לא משנה. הוא לא באמת ישראלי. ישראל היא בעצם דרגה בתוך היהדות".
והיהדות היא . . .
"התכלית. מי שנולד יהודי זכה לתכלית. להיות חלק מאינסוף. אתה יכול להכניס אינסוף לכלא, בסוף הכלא יישבר".
האלבום החדש של בניון כולל, כאמור, אינספור השפעות מוזיקליות. בחלוקה הגסה בין מוזיקה מזרחית ולא מזרחית (שבניון, יש לומר, הצליח להתעלות מעליה כבר מהאקורד הראשון), אפשר לקבוע שב"הרהורים" יש דווקא אחוז גבוה באופן יחסי של השפעות מערביות. אם אלה קטעי המיתרים הקלאסיים, או סולואי הגיטרה א-לה פינק פלויד. היוצר עצמו מתנער לגמרי - איך לא - מההגדרות דלעיל.
"מבחינתי, אף פעם לא הייתה חלוקה כזו", הוא מצהיר. "לא הצלחתי להבין את ההבדל בין מזרחי ולא מזרחי. אולי צורת השירה. יש כאלה שרוצים להתחכם, ואומרים 'מי שהמילים שלו טובות, בטח לא מזרחי'. זה הכול הגדרות. יש כאלה שהגיעו מאלג'יר, למשל, שאם היו נותנים להם את היכולת והעורמה היו מדהימים כמו בטהובן. גם במוזיקה יש צפוניים ודרומיים".
אבל יש מוזיקאים, דווקא מזרחים, שמאשימים אותך בניתוק. בהתנשאות. כאילו שאתה מורם מעם.
"העם שלי הוא סבבה. הוא לא בא אליי בטענות. מי שכן בא, הוא זה שרוצה להסתכל על העם מגבוה. ברגע שמגדירים, גם למגדיר וגם למוגדר יש אינטרס בזה".
עד כמה אתה מעורה במוזיקה של היום?
"רוב הדברים שאני אוהב במוזיקה הישראלית זה דברים שמגיל צעיר איתי. שירי ארץ ישראל של פעם. אשתי קנתה עכשיו דיסק, כדי להרגיל את ישראל הקטן, הילד שלנו. יש שם 'כך היינו בשכונה', אריק איינשטיין, יאיר רוזנבלום".
שמוליק דניאל: "הוא לגמרי לא מעורה. יום אחד הוא בא אליי ואומר'בוא'נה, תשמע את זה! זו להקה עם שיר ענק! בסוף זו הייתה נירוונה, ועוד בחידוש לשיר ישן של דיוויד בואי".
בניון : "הרבה אמרו לי שב'הרהורים' יש קטעים שמזכירים את פינק פלויד. אבל אני בכלל לא מכיר פינק פלויד. עד עכשיו אני שומע בבית קסטות ישנות. לא מפריע לי בכלל".
דניאל : "הוא מביא לי לשמוע קסטה של מישהו, רק בנג'ו ושירה, שעה שלמה".
בניון : "אבי אחי הוציא עכשיו תקליט. הוא היה צריך לבחור לאיזה עיתון חמישה אלבומים ישראליים שהוא אוהב. והוא, כמוני, נתפס רק לשירים. צלצל אליי להתייעץ. בסוף אמרנו חמישה תקליטים של מאיר אריאל".
מבין כל הקסטות, על יהודה סעדו שמעת? הוא קצת מזכיר מישהו.
"בטח שמעתי. הוא ילד טוב, מוזיקאי טוב. עשה עליי רושם של בחור נחמד. ימים יגידו אם הוא גם יצליח. שהשם יסייע בידו ".
נא להמתין לטעינת התגובות
