כמו חצ'קון על פני הסקעת
ביט 69, שלישייה בועטת של מתבגרים בני 14, שרים בשיא הטבעיות על התמכרות לבמבה, 60 במבחן בצרפתית ו"חומרים רטובים" - משחה נגד פצעונים. זה כל כך מוצלח, עד שלא ברור איך לא עשו את זה קודם
אם נניח לרגע את פוזת המטיף בשער ונתחפש לסנגור (היי, סחבק עשה את זה חמש שנים, ובחיים האמיתיים! ), נגלה שנאום ההגנה יכלול לא מעט נימוקים מעוררי אמפתיה. להלן הבסט אוף: כשאתה נולד אל תוך מדינה בדיסטורשן, טבעי שתחפש במוזיקה דווקא כינורות דביקים שמנגנים (ולהפך. לא פלא שסקנדינביה היא מעצמת הבי מטאל) ; בגיל הכי בועט שלך זורקים אותך לתוך מאהל מצופה אקליפטוסים, ונועלים את השער לשלוש שנים; ובכלל, במדינה שבה הסיכוי להתפרנס ממוזיקה מבעבעת הוא מלכתחילה כה קלוש, איך אפשר לדרוש מהצעירים - הרואים את הקולות בגזרת המקצוענים-לקפוץ ראש אל תוך ברכה ריקה?
אבל זהו, שזה בדיוק מה שאתה מצפה ממי שהחלב עדיין לא יבש על שפתותיו: לשבור את הגלים; לעשות משהו, לא כי זה כדאי, אלא כי אי אפשר להתאפק; ולנסות לבעוט במי שאתה רואה בטלוויזיה, לא לחקות אותו. אגב, ההקשר הזה צריך להכניס את כל פרשת ג'קו-קלינשטיין לפרופורציות הנכונות. ברור שפרח הכוכבות דיבר על המוזיקאי הוותיק בדרך חצופה, אפילו גסה. וברור גם שרמי קלינשטיין הוא יוצר בעל זכויות רבות במוזיקה הישראלית, בעוד שג'קו עדיין לא עשה דבר וחצי דבר. אבל הכי ברור שרוקר צעיר ובוער צריך להיכנס באמ-אמא של הממסד. לנימוסים והליכות עוד יישאר לו המון זמן בעתיד. אגב, פחות ברור מה רוקר כזה - לפחות ברמת הפוזה - מחפש בתוכנית כמו "כוכב נולד", אבל זה כבר לרשימה אחרת.
כל ההקדמה המפרכת הזו נועדה רק להסביר מדוע אלבום הבכורה של ביט 69, "חומרים רטובים", העלה חיוכים אוויליים ורחבי שפתיים על פניו המבוגרות של בכיר המדור, במשך ההאזנה כולה. 12 רצועות של פאנק-רוק מהסוג הידידותי, שהמושג הכי הולם כדי לתאר אותן הוא "מתבקש". מתבקש , כי על אף שהם עושים מה שמאות להקות קולג'ים אמריקניות עושות, על אף שהם לא מפריחים כאן ניצוצות כתיבה יוצאי דופן, ועל אף שהתכנים שבהם הם עוסקים שאובים מתוך עולמו של הטינאייג'ר הכי ממוצע בתבל, התוצאה מדליקה לגמרי, וגורמת לך לשאול איך לא עשו את זה קודם. כאן, זאת אומרת.
ביט 69 פשוט עלו על סטארט-אפ מטורף במונחים ישראליים. להקת רוק של מתבגרים, שרוצה רק לפרוק אנרגיות, לגמור סט תופים בכל הופעה (כיפאק ללורל עמיר, המתופף הכי מהיר), להזיז כמה שיותר תלתלים בכל ביט ובעיקר - לתפוס בחורות דרך הדיסטורשן, ובכך לחפות על חנוניות מולדת. בדברי ימי הרוק הישראלי היו מקרים בודדים של להקות תיכונים. שפיות זמנית, למשל, שבגיל 17, חבריה כבר נשמעו כמו רוקרים ישראלים שפופים בני 40. רק זקני צפת עשו קולות של מרד (שהיו, אם נדייק, רמים הרבה יותר מאלה של ביט 69).
אבל מאור כהן וחבריו צמחו אל תוך אווירה של רוקסן ופנטוזים על סצנת רוק אמיתית. היום, בלב ים הסקעתים שמסביב, הקצב של ביט 69 הוא סוג של זרקור באפלה. מי שראה את הופעת האורח המרהיבה שלהם בטקס פרסי עמ"י, ודאי שם לב להבדל התהומי בין הזוכים המשמימים לבין הילדים החדשים בבלוק. אפילו נינט ויודה לוי קמו כדי להריע להם, אז לאיזו הוכחה נוספת אתם מצפים? לא פלא שהמפיק המוזיקלי של השלישייה החדשה הוא יובל מנדלסון, שייגעצ, כשלעצמו ילד פלא במיל' ואושיית דיסטורשן בקבע. לא פלא, גם בגלל החיבה לפאנק-רוק, וגם בגלל החיבה למלודיות מהסוג המתקבל על כל דעת.
ולא שזה רע,
נא להמתין לטעינת התגובות
