מקסם שווא
בהתקף סדיסטי שלחנו את עדיה אמרי אור לצפות במשך שעתיים וחצי בגמר החיפושים אחר היורש. משהו אחר הפריע לה לעקוב אחר התוכנית, אבל אנחנו בעיקר חייבים לה טובה. שורה תחתונה - אורי גלר יורד מהמסך, והקוסם הכי חתיך נבחר
ניוז פלאש קצר למי שטרם התעדכן: בסוף השבוע פורסם ב-7 לילות ראיון עם נטלי גלר, בתו של המג'יק-מאן. בין היתר סיפרה יורשת העצר האמיתית כי אבא אורי תולה עצמו מדי יום על המתקן המדובר למשך 20 דקות, על מנת לשמור על בלורית מרשימה. עוד הוסיפה כי כדי לא לבזבז זמן הוא עונה במקביל למכתבים באמצעות עט של אסטרונאוטים. טא-דה! זה אולי עלול לסכן את nrg בתביעת דיבה, אבל אפשר לומר שזה פותר את החידה: אורי גלר קצת קוּקוּ. הוא אולי גם מבריק, חריף, דיפלומט מושחז ואיש עסקים מצוין אבל עם כל הכבוד לשיק שבשיער שופע באמצע שנות החמישים, בשביל דבר כזה צריך להיות גם וואחד פאנט.
לא מפתיע, מה שחוללה התוכנית כאן בארץ במשך שלושה חודשים. ככל שהמציאות האפורה והעכורה תקדיר כך תגבר הסכמתנו האינפנטילית להעניק תשומת לב לבידור זול, חזיונות ומקסמי שווא. ממש לאחרונה שמעתי כבדרך אגב על צילומי הפיילוט של המיסטיקן הבא של ישראל. רגע אחרי שוידאתי שאף אחד לא מסתלבט עליי אישית, הבריק במוחי רעיון מדהים לפיו אשיק קמפיין ואחפש את העדיה-אמרי הבאה של ישראל. לא נתקפתי מגלמוניה, להפך, זה פשוט מתברר כדרך ודאית להרוויח כסף ועל הדרך להכתיר אדם מן השורה בתואר חסר משמעות – הבא של ישראל. לנוכח העדר הפרס-אמש, מסתבר שאפילו פיאט פונטו כבר לא צריך להעניק.

טעות לחפש בציציותיהם של גלר והחברים כדי לאתר את היסוד השקרי של הקסמים. לא ברור מדוע אנשים השקיעו רגשות מיותרים בפריקת קיטור ועצבים רק כדי להוכיח שמתחת למצפן כלשהו הסתתר מגנט ועל מסטיק בזוקה נמרח חומר מאלחש. הדיל אמור להיות ברור וזהה לנקודת המוצא בה אוחז כל צופה שאי פעם חזה בקוסם "חותך בחורה": לא ברור איך זה נעשה אבל לאיש אין ספק שאף אחד לא קורע לה את המעיים, מפריד בין עמוד השדרה לאגן, מנתק את הראש ואז מדביק בחזרה.
ואם בכל זאת לנתח את הגמר המיותר, נראה שסף האינפנטיליות נשבר. אמיר לוסטיג, המתמודד הראשון, חשף כפות רגליים שמנמנות והדגים בעיקר איך הוא מוציא שברי זכוכיות מבין אצבעות רגליו הלא-בדיוק מפתות. אהוד שגב הזכיר לנו איך תמיד בסיאנס יש מי שמרמים וליאור סושרד תקשר בעיקר עם
והנוסחה הקבועה? גם היא המשיכה להכות. לאורך כל הערב חזר ופנה אילדיס לסיוון קליין, כתבתנו לענייני שולחנות אירועים עגולים, שניסתה בחוסר חשק מופגן לשלהב את הקרובים. לאור כל קנקני מיץ התפוזים והמשפחות הצורחות אה-לה פספוסים מודל שנת 90' מאחורי הקלעים נאלצתי להבין שאין אלא לחזור לטריק הישן והמשומש – לדמיין גם אותם הפוכים, מזרימים את הדם לזקיקים.
מה תעשה העיר שאחד מבניה הוכתר כיורש? חלטורות בגרנד קניון? קטעים-שיגועים בקניון לב המפרץ? ראש פינה אכולת קנאה. קרית אונו הרוסה. לא עקבתי אחר התוכנית, אבל בהימור הוודאי נופפתי אמש, פשוט כי המערכת לעולם לא מפתיעה וסושרד, במחילה מכבודו, פשוט חתיך. אם יצליח נער הפלא לנצל את מעמדו הוא ידפוק כרטיס במיני מסיבות ומגה השקות בחודשיים-שלושה הקרובים ואולי יזכה בקמפיינים וכמה פרסומות. אם יכשל, עוד יש לו סיכוי לחולל מהפכה, או-הו, מספרות השמועות, שוק ימי ההולדת החיפאי נמצא באינפלציה קשה.