בעקבות האוצר האבוד: אורי גלר מתמגנט על אוצר פרעוני
מכופף הכפיות הנצחי הולך הפעם על אגדה סקוטית הכוללת נסיכה פרעונית, אוצר בן 3500 שנה שהוא מתכוון לחשוף בעזרת כוחותיו העל טבעיים, ואי הנושא את השם "לאמב"
לדברי גלר, בעזרת כוחותיו העל-טבעיים הוא עתיד למצוא את האוצר בטכניקה ששימשה אותו לאיתור ריכוזי נפט במפרץ מקסיקו. אך חזון האי, ששמו לאמב (טלה וגם "פתי"), לא מגיע מתוך חלל ריק. מקורו במיתוס עתיק, שלא לומר אגדה עירונית היסטורית, הידועה היטב בקרב תושבי הסביבה. אך בעוד שגלר מתייחס לעניין בכובד ראש, נוטים תושבי האזור להתייחס לעניין כאל אגדה עממית שייעודה העיקרי היה לתבל את הגבעות המוריקות בקצת מסתורין.
האגדות על הקשר המצרי-סקוטי הולכות אחורה, עד למאה ה-15. הן מספרות על סקוטה, אחותו למחצה של פרעה תות אנח אמון, שנמלטה לאירלנד ומשם לסקוטלנד בעקבות מריבה משפחתית. האגדה גורסת כי זהו גם מקור שמו של חצי האי הסקוטי. עוד קצת מסתורין מספקת הטענה ההזויה משהו, לפיה צורתם של שלושה איים, שאחד מהם הוא האי של גלר, זהה למבנה הפירמידות בגיזה, ליד קהיר. ויש גם עניין עם מתאם בינם לבין שלושת הכוכבים המרכזיים בחגורת אוריון, על פי המאמינים.
אלא שכאמור המקומיים עצמם לא לוקחים את המיתוס הזה ברצינות. יש מי שמאמינים שכל הקשר המצרי-סקוטי הומצא כדי לתת תשובה למיתולוגיה של הכובשים האנגלים, אשר טענו שהאיים הבריטיים נקראו על שם הקיסר הרומי ברוטוס. אל מול המיתולוגיה הבריטית הזו ייתכן שהסקוטים הרגישו שגם הם זקוקים לאיזו מסורת עתיקה להתפאר בה. אבל מה שלא יהיה מקור הסיפורים, העובדה שגלר מגלה בהם עניין מקימה אותם לתחייה, ועמם את האזור כולו. יזם מקומי זריז אפילו החל לארגן סיורים על ספינה סביב "אי הלאמב של אורי גלר".
נראה שעבור גלר עצמו, האוצר העיקרי בכל הסיפור עשוי להתגלות דווקא בהתפייסות עם הסקוטים. רבים מהם עדיין זוכרים לו את משחק הכדורגל של אנגליה נגד סקוטלנד משנת 1996, שבו טען שהכריע בעזרת כוחותיו העל-טבעיים
עכשיו, בעזרת אותם כוחות, הוא משתדל לקנות את לבם של הסקוטים בחזרה. בביקור הבכורה שלו באזור אחרי הרכישה, הוא סעד את לבו במרכז המבקרים המקומי, וכמנהג המקומיים הזמין תפוד אפוי עם קטשופ. הקינוח הגיע בדמות הדגמה חיה של כיפוף כפיות במגוון סגנונות. חלק מאותן כפיות עקומות עדיין שמורות למזכרת במגירת המטבח במקום. בהמשך, כך נמסר בעיתונות המקומית, גלר הדגים טריק אפילו מרשים יותר, כשהגיש לאדם בקהל זרעי חרדל שנבטו במהירות בתוך כפות ידיו והוגשו לקהל.
עכשיו, כאמור, גלר מבטיח שהטריק הבאמת מהמם עוד לפנינו. "אין ספק שהאוצר יימצא, זו רק שאלה של זמן", הבטיח לאחרונה. רוב סינקלייר, איש אגף התכנון של המועצה המקומית, אמר לכצבים מקומיים כי זוהי זכותו של גלר לחפור באי שלו, אולם המליץ לו להתייעץ עם הארכיאולוג מטעם המועצה כדי שזה יאמר לו אם שווה לו להשקיע את האנרגיה והזמן שלו בפרויקט. כך או כך הודיע גלר שהוא עצמו כבר קבר אוצר באי שלו, המיועד לקדם העצמת האנרגיה המיסטית של המקום. מדובר בקריסטל שלטענתו היה שייך בעבר לאלברט אינשטיין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם