הלוחש לעזים: אורי גלר חי בסרט
"הבוהים בעזים" מסומן כלהיט ההוליוודי הבא, אך גלר טוען לאי-דיוקים בין קורות חייו לבין התסריט ולמשחק לא מספק של ג'ורג' קלוני בדמותו של גלר. אבל הלו, מי אמר שזה הסרט שלו?
בחודש שעבר יצא לאקרנים בארצות הברית הסרט הקומי המדובר והמסקרן The Men Who Stare at Goats (האנשים שבוהים בעזים). אם לשפוט לפי הטריילר, זוהי כנראה קומדיה קורעת במיוחד. את הסרט ביים גרנט הסלוב, שאסף שורה מרשימה במיוחד של כוכבים: ג'ורג' קלוני, קווין ספייסי, יואן מק'גרגור, ג'ף בריג'ס בתפקיד הפריק שהוא כה מצטיין בו, ואחרים. התסריט מבוסס על ספרו של העיתונאי ג'ון רונסון הנושא את אותו השם, ועוסק בפרויקט חשאי ומוכחש של צבא ארצות הברית, שבשנות ה-70 ניסה לרתום כוחות על טבעיים לשימושים צבאיים. אם אתם מחפשים את הצד הישראלי בסיפור הזה, אז אורי גלר מנסה, בצניעותו האופיינית, לספק אותו.
באתר האינטרנט שלו, כותב גלר שהסרט מבוסס על ניסיונו האישי. "הכרזה [של הסרט] נראית מצוין, אבל יש לי שתי בעיות אתו", אומר גלר. "הראשונה היא שהם בחרו בג'ורג' קלוני לשחק את המרגל המתקשר, הבחור עם נשק העל שמופעל על ידי התודעה. הייתי בשנות העשרים שלי כאשר מפעילים של המודיעין ניסו לגייס אותי, לאחר ביצוע שורה של ניסויים מדהימים. אני מניח שקלוני לא נראה רע במיוחד... אבל הם לא יכלו להשיג מישהו צעיר יותר?"
טענתו השנייה של גלר מתייחסת לשיקוף לא נאמן של מציאות חייו: "הסיפור מבוסס על אירועים שהיו כמעט עלובים בהשוואה לתופעות המדהימות שפרצו סביבי בביקורי הראשון באמריקה."
גלר טוען שהוא הסביר לרון ג'ונסון, מחבר הספר, שהוא סירב להשתמש באנרגיה המנטלית שלו כדי לעצור את פעימות לבן של חיות מעבדה. לדבריו, הוא התבקש להתמקד בחזיר (ולא בעז!) ולהרוג אותו. הסיבה לכך שהיה זה חזיר, היא שהאנטומיה שלו דומה מאוד לזו של בן אנוש, ואכן למרבה הצער צבאות בעולם משתמשים בחזירים לניסויים אכזריים. גלר אומר שהבין אינסטינקטיבית כי מטרת הניסוי הייתה לגלות אם הוא יכול להרוג חיילים או סוכנים חשאיים של האויב.
"בניסוי הבא הייתי אמור להרוג חיה ממרחק, מבלי לראות אותה. אולי הספר הבא של ג'ון ייקראThe Men Who Think About Goats (האיש שחושב על עזים)," כותב גלר. "והניסוי השלישי אמור היה להיות ניסיון להרוג בן אדם. אולי המטרה הייתה פושעים שנידונו למוות, אבל האינטואיציה שלי אמרה לי שראש הק.ג.ב, יורי אנדרופוב, הוא המטרה הסופית."
כאמור, אורי גלר סירב לקחת חלק במיזם המיליטריסטי-ניו-אייג'י התמוה הזה. הוא מציין שהוא צמחוני ושאינו משתף פעולה עם הרג בעלי חיים למזון, בוודאי לא ל"ניסויים מעוותים". הוא מסביר למה: "ישנם חוקים עתיקים ששולטים בכוח התודעה. את אחד החזקים שבהם הסבירה לי פעם מכשפה שהייתה בקיאה מאוד בטקסים ובחוכמה העתיקה של מקצועה: הוא נקרא 'החוק המשולש של החזרה'. משמעותו היא שכל מה שתאחלו לזולת יחזור אליכם מחוזק פי שלושה. חברי
עם זאת, היו ניסויים שבהם גלר כן שיתף פעולה עם אנשי הצבא. הוא מספר על שיחת טלפון שקיבל מהבירה, וושינגטון. נאמר לו שהוא מדבר עם מדען, אך למעשה היה זה מומחה ריגול בכיר מאוד. הקול בטלפון אמר לגלר שהוא מסתכל על משהו שמונח על שולחנו, ושאל אם הוא יוכל לראות אותו באמצעות טלפתיה או ראייה מרחוק.
"ניסיתי. אימצתי את מוחי," גלר מספר. "אימצתי כל חלקיק מהאנרגיה שלי, עד שהזעתי והלב שלי התחיל לדהור. לאחר 20 דקות נשענתי מותש לאחור והסתכלתי על הפנקס שלי. מה שכתבתי היה המילה 'ארכיטקטורה', עם שרבוט מתחתיה שנראה כמו צלחת של ביצים מקושקשות. כישלון. כישלון מחפיר... חוץ מזה שהחפץ על השולחן [של המרגל בוושינגטון] היה ספר עיון רפואי, פתוח בכפולת דפים עם דיאגרמה של מוח האדם. כותרת העמוד, באותיות שחורות עבות, הייתה: הארכיטקטורה של המוח. זו יכולה להיות אפיזודה מצמררת בסרט. אני רק לא רוצה שג'ורג' קלוני ישחק אותי."
נא להמתין לטעינת התגובות
