על בורות וגזענות
עירית לינור האשימה את "גן עדן עכשיו" באנטישמיות. אמל זיאדה חושבת שהפוסלת במומה פוסלת
גם אבו-אסעד בעצמו לא מצפה לפרגון, ולמה שכן ייצפה? איפה עוד ראיתם ערבי בישראל שיספר לכל העולם שהציונים רעים אליו, ושייזכה אחר-כך לחיבוק חם בישראל? איפה? וביננו, הוא בטח גם לא מופתע לשמוע קריאות של "קולגות", שמבחינתם זהו סרט אנטישמי ונאצי. ביניהם אחת כמו עירית לינור. ומי זאת עירית לינור - תכף עוד נדע. ושוב, זה לא מפתיע אף אחד, גם לא אותי. כלומר, אף ערבי בישראל לא יהיה מופתע. הרי כל סרט שמדבר בגנותם של הציונים ייחשב בעיני עם ישראל לאנטישמי. אבל מעניין, אף אחד מהם לא חשב לקרוא לזה סרט "אנטי-ציוני". לא שזה משנה הרבה, שהרי עם הבורות שמאפיינת רבים מקרב בני-דודינו, בסוגיה הזו לפחות, הם לא יידעו להפריד בין היותם יהודים לבין היותם ציונים.
עכשיו, למען הסדר הטוב, קצת פרשנות מילונית: האנטישמיות היא כבר לא מונח שמאפיין גילויי שנאה כלפי כל אלה שנמנים, כביכול, על הגזע השמי, שהרי התהפוכות המודרניות הקנו למונח תכנים חדשים, ובמהותו הוא נכון לתאר גילויי שנאה כלפי אדם רק בשל מוצאו האתני-הדתי היהודי, וללא קשר לדיעותיו, באשר הם. זוהי גזענות לשמה, ואין צורך לפרט על היותה בלתי-נסבלת. אך להבדיל מכך, להיות אנטי-ציוני פירושו להחזיק בעמדות המתנגדות לאידיאולוגיה הציונית. יהיו כאלה, מבין המגדירים עצמם כאנטי-ציונים, ביניהם גם יהודים, שיפרשו זאת כהתנגדות לעצם קיומה של מדינת ישראל, ויהיו כאלה שיתנגדו לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ויהיו כאלה שכל מה שמציק להם בציונות זה מדיניות הפליה שבאה לידי ביטוי בהעדר מתן תקציבים או בחלוקה לא-שוויונית של הקרקע. אז עכשיו תשאלו יהודי, וגם את עירית לינור, אם הם מבינים את ההבדל? לא מובן מאליו שיימצאו כאלה. עירית לינור לא חשבה על הכינוי "סרט לא ציוני". האם כינוי כזה לא זכה לניתוח פרוזאי מאלף במאמרה כי הוא לא תופס כותרת, או כי הוא לא מספיק ציוני?
אבל זה לא רק זה. בעיני לינור הסרט חתום בתוך מעטפה של תעמולה. ואני חשבתי שכמדביקים כינוי כזה לסרט, זה נחשב בעיני העולם המערבי, המודרני, הליברלי, כזה שלינור נמנית
מביך לקרוא את המאמר של לינור, ולגלות כי היא נמנית על אותו אספסוף שלא מבין את ההבדל בין יהודי לציוני, וכי היא קוראת לאבו-אסעד "במאי ערבי-ישראלי". הלא הוא הבמאי שלא עמד בקריטריונים הישראליים שלה כלקטורית ב"קרן הקולנוע הישראלית", ושהיא סירבה לאשר לו מענק סיוע מכספי הציבור "הישראלי". אז היא לא התגייסה לרעיון הציוני? לא סייעה בהשרשת התעמולה?
לינור אולי יכולה להתנחם בכך שבמועמדות לאוסקר עוד יחזירו לו לאבו-אסעד. הוא הצליח להשתחל בגלובוס הזהב, אבל כל עם ישראל יודע ש"הוליווד בידנו", אז על אוסקר הוא יכול בינתיים רק לחלום (אה, אבל רגע, זאת תעמולה לא?). בכל אופן, אני יכולה כנראה לנחש שאבו-אסעד כבר יודע שהוא מנצח. חשוב לו אולי שיראו כאן את הסרט, בין אם בשביל הביזנס, בין אם בשביל קידום האידיאולוגיה שלו, ובין אם בשביל "להכניס" לכל אותם אלה שלא האמינו בו, אז לפני כמה שנים, כשביקש לקבל מענק עבור סרטיו (וכאן לפחות אפשר לומר שהצליח).
אז מי זאת עירית לינור? מי היא זאת שבאה לקלקל לנו, הערבים-הפלסטינים, אזרחיה הבלתי-רצויים של מדינת ישראל, שגאים בבני עמם שהביאו לנו את ההכרה העולמית בתרבותנו, הכרה שלא עומדת בקריטריונים הישראליים של עירית לינור וחבריה. מי היא זאת, שגאוותנו זו נותנת לה את הזכות להפוך אותנו לאנטישמים-נאצים? לינור היא סופרת, מוערכת בקרב בני עמה, והייתי אומרת שישנם גם ערבים-פלסטינים שמעריכים את כישוריה הספרותיים. אבל אני רואה בה אדם שמשמן את גלגלי התעמולה בישראל. אי עמידתה כנגד התעמולה נגדנו, אנחנו אזרחי המדינה הערבים, נתפסת על-ידינו, ובצדק, כאנטי-ערביות, או ליתר דיוק: כגזענות. אז איך ההרגשה כשקוראים לך אשת תעמולה? אבל רגע, אכפת לך מה אנחנו חושבים?
נא להמתין לטעינת התגובות
