תלמדו מהחרדים

נכון, זה מאוד פופולרי לתקוף את הסיעות החרדיות, אבל האמת היא שהתנהלותן אינה רק מוסרית - אלא גם מופת של דמוקרטיה

ד''ר שלמה צדוק | 26/10/2010 9:19

תגיות: חרדים,חוק האברכים,דמוקרטיה

מצד אחד, השתלחות בסיעות החרדיות נחשבת לסקסית מאוד ועתירת רייטינג בגלל דרישותיהן בפרשת חוק המלגות לאברכים ובסוגיות אחרות. מצד שני, צריך להיות חזק ואמיץ במיוחד כדי להגן על החרדים מפני הלינץ' הבלתי מוסרי שעושים עליהם אמצעי התקשורת. אם אנו צריכים להחליט בין להצטרף לעדר שבז לדמוקרטיה ולמשחק הפוליטי, לבין לעשות מאמץ ולשמור על אופיה וחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית הייצוגית, הרי די ברור איזה צד צריכים השפויים לקחת.

במילים אחרות: האש והגופרית שממטירים עיתונאים, פובליציסטים ופוליטיקאים פופוליסטים על המפלגות החרדיות, אינן צריכות להפחיד אותנו מלטעון כי התנהלותן אינה רק מוסרית - אלא גם מהווה מופת של דמוקרטיה ייצוגית. מיותר להזכיר לכל המשתלחים כי מהותה של הדמוקרטיה הייצוגית הינה, בין היתר, הצבת אג'נדה אידאולוגית בפני הבוחר וקבלת הסכמתו להילחם בכל הכוח הדמוקרטי על מימושה. אחרת, כל המשחק הפוליטי הייצוגי הופך לרמייה אחת גדולה. אז מה לנו להלין על כי המפלגות החרדיות פועלות לממש את הבטחתן לבוחריהם? האם נכון להעדיף את המפלגות וחברי הכנסת העושים פלסתר מהרעיון הנשגב המונח בבסיס הדמוקרטיה הייצוגית?

והרי לא אחת אנו מתקיפים את המפלגות על הזנחת המצע שלהן לטובת השררה האישית. הסיבה להתקפות אלו היא תחושת התסכול על כי אנו שולחים לכנסת את נציגנו כדי שאלו יאבקו על סדר היום שאנו מאמינים בו, אולם רגע לאחר הבחירות הופכים הפוליטיקאים ללוליינים פוליטיים, תוך שימוש במכבסת מילים בזויה, כדי להסביר מדוע אינם יכולים לממש את המצע האידיאולוגי שבשמו הם נבחרו.

זכותן של מפלגות מיעוט להילחם על כבודן ומצען

המאבק ב"סחיטה החרדית" הוא מאבק על "נשמתה של המדינה", מסבירים המומחים הפופוליסטים. האמנם כמה עשרות מיליוני שקלים הם "נשמתה של המדינה"? מסופקני. ניתן לשער כי רבים מהמוחים היו מוכנים לשלם מאות מליוני שקלים כדי לשמור על אופייה של הדמוקרטיה הישראלית השבירה. אבל האם לא נכון יותר יהיה להביט על חצי הכוס המלאה ולהסיר את הכובע בפני פוליטיקאים, גם אם הם חרדים, המתעקשים לממש את הבטחתם לבוחריהם? ואם נרצה להיות הגונים: האם אין התנהלות זו עומדת לתפארת הדמוקרטיה?

מנהיגי הסיעות החרדיות הציגו את דרישותיהם האידיאולוגיות במשא ומתן קואליציוני כשר ושקוף. הם לא העמידו טנקים מול מצודת זאב ולא הציבו תנאי

כניעה למנהיגי הרוב החילוני. דרישותיהם לגיטימיות כמו עוד עשרות סעיפים לגיטימיים בהסכמים הקואליציוניים. וגם לביבי אין מה להצטדק: מימוש דרישות החרדים הוא חלק ממשחק פוליטי שפוי, נאור ומתקדם. ואם חפצי חיים דמוקרטיים אנחנו, עלינו לעמוד על זכותן של מפלגות מיעוט להילחם על כבודן ומצען.

אם לא נאפשר "סחיטות" כאלה, לא יהיה לנו עוד צורך בבחירות חופשיות וייצוגיות. נוכל לקחת שופט עליון בדימוס (זה מאוד אופנתי היום), לבקש ממנו לבחור ראש ממשלה אחד, 30 שרים ו-120 נבחרים, ושלום על ישראל והדמוקרטיה. תרתי משמע. אופציה כזו צריכה להפחיד אותנו יותר מאשר עוד כמה מיליונים לחרדים. הדמוקרטיה שווה את זה.