רדי לשלושים
מרב מנוח התאכזבה מ"שלושים חודשי אהבה" של גלי סמבירא - אוטוביוגרפיה לסבית שמערבבת עגה צבאית וקלישאות חבוטות
התוצאה היא תנועה על פני שני צירי זמן, שמתלכדת לכדי סיפור אחד, אחיד וליניארי ומעל לכל צפוי. הספר נקרא כמעין תדריך ללסבית המתחילה. סמבירא תופשת את הלסביות במונחים קוסמיים, אוניברסליים, כמפגש המתרחש בין שני אנשים, וככזה מתרחש במנותק משאלות מעמדיות או עדתיות. לנוכח העיסוק הכמעט בלעדי בשאלת הזהות, מאכזב לגלות כי אין פיתוח מעניין או מעמיק במיוחד של הסוגיה. סמבירא מפשפשת בנבכי עברה ובחייה העכשוויים רק כדי לשוב ו"לגלות" את הקלישאות הכי חבוטות, ואלה נקראות כמו סיסמאות חלולות התלויות במגורי הקצינים: "מאוחר בלילה אני מחפשת נחמה באינטרנט. עולם חדש. צ'טים, פורומים. גם כמשתתפת פסיבית אני מופתעת מרמת ההזדהות שחבורה וירטואלית מצליחה ליצור... מאות עמודים בפורום הלסביות צועקים-יש עוד אלף כמוך. אפשר להיות מיוחדת ביחד".
צילום: עטיפת "שלושים חודשי אהבה" עטיפת הספר
עדיין לא השתחררה מהצבא
זהו ספר המניח שיש משהו שחשוב לספר, משהו שחשוב לדעת, וברוח זו הוא גם כתוב כמו תחקיר או ליתר דיוק כמו מורשת קרב - כתיבה אחידה, משפטים קצרים ונוקבים שמזכירים העלאת זיכרונות של חיילים יוצאי לבנון. סמבירא, שהיתה מקצינות החבלה הראשונות בצה"ל, שבוייה בשפה המיליטנטית והכוחנית, ולכן ניסיונה לייצר שיח אוהבים נכשל והופך לשיח לוחמים.
הניסיון לדון במונחים א-פוליטיים, אינטימיים ואישיים למהדרין ב"חווית הארון" והיציאה ממנו נכשל אף הוא שכן סמבירא, בל נטעה, היא הכי פוליטית שיש: יתכן שמכבליהן של הדחקות מסוימות היא השתחררה, אך מהצבא ממש לא. היא כותבת כי "השיחרור מהצבא היה לחותמת ממשית בקורות החיים שלי. הבנתי את הגבולות ואת כללי המשחק של המגרש הצבאי, הגברי, הבנתי שזה לא המגרש הביתי שלי. בשנים שאחרי, ראיתי
הבעיה העקרונית היחידה שיש לסמבירא עם מערכות דכאניות ומייצרות עוולות היא נוכחות גברית גבוהה. נדמה שאם הצבא היה נשלט בידי נשים, סמבירא לא היתה מתקוממת - הפוליטיקה של הייצוג תפתור את הכל. את החלוקה המיגדרית היא מאמצת ללא סייגים: "אני מקווה שלא אגזים אם אומר שהצלחתי לגרום לה עונג" מספרת סמבירא על חיי המין שלה ושל שני ומוסיפה: "אבל עם הזמן התברר לי שהיא זקוקה לזיון". כי בעולמה של סמבירא זיון יכול להתרחש רק בין גבר לאישה כשהגבר מזיין את האישה. ואני לתומי חשבתי שגם נשים יכולות להזדיין אחת עם השנייה כאילו אין מחר.
"שלושים חודשי אהבה", גלי סמבירא, חרגול, 168 עמ'
עדכון אחרון : 21/6/2005 17:41
נא להמתין לטעינת התגובות
