חשדהו וסרסהו
מרב מנוח מגישה הצעת קריאה בלתי מתפשרת ל"מניפסט החלאה" של ואלרי סולנס
זאת ועוד, היצמדות לפרטי הביוגרפיה העסיסיים של סולאנס - ביניהם ניצול מיני בילדות, ירידה לזנות וסמים קשים - פוטרת מהתייחסות רצינית יותר לטקסט. זו הסיבה שהבחירה לתרגם במלואה את המהדורה האמריקאית, ובכללה את פתח הדברים מאיר העיניים של פרופ' אביטל רונאל, נראית לי הכרחית. רונאל במאמרה "נקמה סוטה: מטרותיה של ואלרי סולאנס" מעניקה מסגרת התייחסות כוללת ומקיפה, שלאורה נוצקות דרכי טיפול ומשמעויות עקרוניות יותר לגבי הטקסט האמור. היא מתייחסת לשני ההיבטים ביצירתה של סולאנס: הן הביוגרפי והן התיאורטי, אך נותנת עדיפות מובהקת למהלך פרשני משוכלל המכבד את הטקסט ונמנע מארגומנטים נוסח 'מפגן משולח רסן של מופרעות'.
יחד עם זאת, לעתים נדמה כי היא נוטה להפליג במישקלו וחשיבותו של המהלך התיאורטי של סולאנס. רונאל כותבת כי "סולאנס אמנם מזנקת אל עורק הצוואר של הישות אותה היא מכנה 'הגבר', אבל היא הרי כבר הניחה לו לחמוק עד כדי כך שהוא בתהליך השתנות, עובר מוטציה, מתפוגג והולך...ואלרי נשמרת מאוד שלא לשעתק נוסחאות גבריות, כמו קריאת הגיוס אל הדגל, שאליה ניתן לקשר עצומות נזעמות אחרות בהיסטוריה. במקום זאת היא מכניסה רעש סטטי והפרעות כדי להשפיע על כל מעוז רפרנטי אפשרי, אך מבלי לרופף לרגע את אחיזתה במסמנים המסוכסכים ששמה על הכוונת שלה: 'גבר', 'אבא'...המודלים מתמוססים מבלי להותיר שום יסוד מוצק לביטוי של זעם". קשה שלא לחלוק על האבחנות האלה בעת המפגש עם הטקסט שהרי סולאנס מצהירה:
"הגבר הוא תאונה ביולוגית הגן Y (זכרי) הוא גן X (נקבי) לא שלם, כלומר יש בו מערכת כרומוזומים לא שלמה. במילים אחרות, הזכר הוא נקבה לא שלמה, נפל מהלך, הפלה שהתרחשה בשלב הגנים. 'להיות גבר' פירושו להיות לוקה בחסר".
עטיפת "מניפסט החלאה" עטיפת הספר
בזאת היא מנסחת את הישות הגברית כקטגוריה פוזיטיבית וקבועה המושתתת על גזירת גורל ביולוגית. בסרטה של מארי הרון שמבוסס על סיפור חייה של סולאנס, "I shot Andy Warhol", מתקיים דיאלוג בין לילי טיילור המגלמת את סולאנס לבין מכר מהווילג'. השיחה, בין אם אכן נערכה ובין אם לא, משקפת נאמנה את רוח הטקסט. הבחור שואל את סולאנס מה הדין לגבי טרנסווסטיטים או לגבי גברים ששינו את מינם והיא עונה לו בנחרצות שגבריותם נותרה בעינה. כך שכבר מוטב לדון במונחים של פאלוס שמשויך לסדר סימבולי ולא נשען על הגדרות ביולוגיות.
על כל פנים, את החלוקה החותכת והבלתי ניתנת לערעור של גבר/אישה היא מעבירה אל שדה תרבותי שבו לקטגוריות הללו תפקיד מכריע ויתרה מזאת, מוענק להן מעמד מיוחד אשר מתווה את אותו מרחב ומארגן אותו מבעד לאותן קטגוריות. כך שאכן יש שסע או חוסר עקביות מסוים בין האופן שבו היא מקבלת את החלוקה הביולוגית
האמירות הפרובוקטיביות והמתלהמות שסולאנס מפיצה לכל עבר הן לפעמים מגוחכות ומופרכות, בפרט שהיא לא בדיוק עושה חסד גם עם נשים ולראיה: "מין אינו חלק ממערכת יחסים: ההפך הוא הנכון, הוא חוויה לא יצירתית של היחיד לבדו ובזבוז זמן עצום. האישה יכולה בקלות.. להתנות את עצמה לביטול דחפיה המיידיים, ולהישאר קולית, שכלתנית וחופשייה לחלוטין לפתח מערכות יחסים ופעילויות ראויות באמת; אבל הגבר נראה כמי שמבין נשים באופן מיני ומנסה ללא הרף לעורר אותן, לגרות את האשה המינית לטירוף של תאווה ולהשליכה לכלוב מיני אשר רק בודדות נחלצו ממנו אי-פעם. הגבר החרמן מעורר התרגשות באשה מלאת התשוקה; הוא חייב - כי כאשר האשה מתעלה מעל גופה ומתגברת על החייתיות, הגבר, שהאגו שלו הוא הזין שלו, ייעלם".
אך כמו תמיד, גם על חסר אפשר להתענג. או שבעצם רק עליו.
"מניפסט החלאה", ואלרי סולנס, תרגום: עידית שורר, עריכת תרגום וייעוץ מדעי: ד"ר דלית באום, סדרת ושתי, רסלינג
עדכון אחרון : 5/9/2005 18:12
נא להמתין לטעינת התגובות
