נכון שלא מפתיע, נכון שצפוי, אבל גם -
לא יומרני וממש לא ''ספר המניח שיש משהו חשוב לספר''. לדידי זה פשוט סיפור אהבה יפה (וגם כואב), סיפור אישי, שכתוב דווקא מאד בעדינות וללא שמץ לוחמנות. ובעיקר - בהמון כנות רגישה ואפילו מרגשת לעתים.

מעניין (באמת) איך דברים עוברים אחרת לקורא.

לא זוגות סטרייטים ולא זוגות של הומואים/לסביות. כשסמבירא משתמשת במלה זיון זה אומר לה משהו שכנראה עבור מנוח אומר משהו אחר.
נשים יכולים לעשות סקס כאילו אין מחר, ואפילו פרוע ולא מעודן, בהחלט. אני משערת שבמלה זיון סמבירא מתכוונת לאקט שיש בו אי-שיוויון מולד ומובנה. זה בסדר - האי-שיוויון הפיזי והרגשי לא אומר שום דבר על השיוויון הערכי, שיכול להיות קיים.