 |
/images/archive/gallery/575/642.jpg מים
wseltzer, Flickr  |
|
|
|
|
|
|
| בעודכם קוראים כתבה זו מאבד גופכם מים! שני פרופסורסקי מזכירה לשתות (לא מהברז) וסוקרת את האפשרויות. שלא תתייבשו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קיץ. חם. כדי להנעים את זמננו אנחנו הולכים לים או לבריכה, או יושבים בחדר ממוזג ומרגישים שפחות חם. מה שאנחנו לא מרגישים הוא, שאנחנו ממשיכים לאבד נוזלים גם כאשר נושבת עלינו רוח קרירה מהים, גם כשאנחנו שוחים בבריכה וגם כשאנחנו יושבים בתוך חדר ממוזג. במיוחד אם אנחנו מנהלים שיחה קולחת.
 |
| קרם עור וגידים |
|
על דאודורנטים קטלניים ושאר קרמים מזיקים, ויש גם מתכון לתכשיר דוחה יתושים, טבעי לחלוטין |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
לפעמים אנחנו כל כך עסוקים, עד שאנחנו לא מקשיבים למנגנון הצמא ונוטים לשכוח לשתות. בנוסף, הרגלי התזונה המודרניים, שהם דלים במינרלים חיוניים כגון סידן, מגנזיום ואשלגן, משבשים את מנגנון הצמא כך שלא תמיד ניתן לסמוך עליו שיאותת לנו. גורם נוסף הפוגע במנגנון הצמא הוא עודף ליחה בגוף. זה יכול לגרום לכך שגם כאשר אנחנו מחליטים לשתות (אם מתוך תחושת יובש בפה ואם בגלל שכולם מסביב שותים) קשה לנו להכניס כמות סבירה של נוזלים לגוף. כך נוצר מצב שבו הנוזלים בגוף אינם מתפזרים כראוי, נתקעים במערכת הנשימה או העיכול ואינם מגיעים לקצוות של הגוף. כך אנשים רבים מגיעים להתייבשות, שאינה נובעת ממחסור במים בסביבה אלא מכך שלא זכרנו או לא "הצלחנו" לשתות אותם. סימני ההתייבשות עשויים להתבטא בכאבי ראש, עייפות וחולשה, יובש בעיניים, בשפתיים ובעור, במערכת הנשימה (ומכאן קושי לכייח), באבנים בכליות או בכיס מרה, צריבה בשתן, בעיות מפרקים, לחץ דם נמוך, נשירת שיער, עצירות, ועד עילפון.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שקוף? אתה אלוף
|
|
|
 |
|
|
|
כידוע, גופנו מורכב מכ-70% מים, כך שהדבר השני בחשיבותו לבריאות שלנו הוא מים. למה שני? כי לפניהם באה הנשימה, ואחריהם באים המזון, הפעילות הגופנית וכל השאר. אם מנגנון הצמא שלנו כל כך משובש איך נדע כמה לשתות? 6 כוסות ביום? 8? 12? התשובה משתנה מאוד בהתאם למבנה פיזיולוגי, רמת פעילות גופנית, מיקום גיאוגרפי, משקל הגוף ועוד.
אז איך בכל זאת אפשר לדעת? התשובה פשוטה: שותים עד שהשתן צלול. זה הסימן הטוב ביותר לכך שנכנסו מספיק מים לגופנו, עשו את עבודתם נאמנה, והשאריות שעברו איתם דרך הכליות בדרכן החוצה נשטפו היטב. שני גורמים עלולים להטעות בבדיקה זו: ויטמין B2 (ריבופלאבין) הנלקח כתוסף וצובע את השתן בצהוב זוהר (גוון שונה מצהוב המעיד על התייבשות), וסלק הצובע את השתן בגוון אדמדם. אולם הנקודה החשובה היא
שהשתן יהיה צלול ולא עכור.
מומלץ לפזר את השתייה על פני היום. להתחיל על הבוקר ולהפסיק מספיק זמן לפני השינה בשביל למנוע ריצת לילה לשירותים. ומה עם שילוב של שתייה ואוכל? כאן הזמן להזכיר כי שתייה ואוכל לא הולכים טוב ביחד. פרט לשתייה חריפה, שמעוררת מיצי עיכול, כל שתייה אחרת מדללת את מיצי העיכול ומפחיתה את יעילות המערכת. מסיבה זו מומלץ לשתות חצי שעה לפני הארוחה, ואפשר גם שעה אחרי. אם צמאים במהלך הארוחה סימן שהאוכל מתובל מידי (מסקנה: להפחית מלח!) או ששכחתם לשתות לפני הארוחה, או שלא לעסתם טוב את האוכל (הרוק מרטיב את המזון). מסקנה: הגיע הזמן להשתמש היטב בלסתות, מה ישפר את העיכול ויפחית את תחושת היובש של האוכל, ולשלב שפע ירקות במזון - דבר שמעלה את "לחות" המזון ומונע תחושת יובש לגיטימית.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/575/641.jpg
ספלאץ'!  |
rodrigo moraes, Flickr |
ספלאץ'! |
|
|
|
|
|
|
|
עדיף לרקוד במקום לשתות אלכוהול
|
|
|
|
|
|
|
מה לשתות? הרי יש כל כך הרבה אפשרויות! נתחיל במה לא: קפה, תה, קולה ושוקו מכילים קפאין או תאין, שיש להם תכונה משתנת. כלומר, בכך שאנחנו שותים מהם אנחנו בפועל מדלדלים את משק הנוזלים בגופנו במקום להעשירו. על הבעייתיות של מוצרי חלב נדון בפרק נפרד, אציין כאן רק את העובדה כי חלב בקר אינו ברשימת המשקאות המומלצים שלי.
משקאות חריפים מכילים אלכוהול בריכוז כזה או אחר. האלכוהול ממכר, הכבד מסוגל להתמודד איתו כאשר מדובר בכוסית מדי פעם, בתנאי שהוא אינו עמוס מלכתחילה. מעבר לכמות סבירה, האלכוהול מצטבר בכבד ובסופו של דבר הורס אותו. שלא לדבר על השפעתו המיידית של האלכוהול על התפקוד המנטאלי – וכאן לא אחדש לאף אחד אלא רק אציין זאת כתזכורת: כל כמות של אלכוהול, כוסית וודקה או כוס בירה, משפיעה ברמה כזו או אחרת על יכולת הריכוז, על מידת האלימות ועל מערכת העיכול (קנדידה למשל). אצל כל אדם ההשפעה יכולה להתבטא ברמות ובצורות שונות, אך לא ניתן להתעלם ממנה. כך שעל משקאות חריפים אי אפשר לבנות כדי למלא את מאגר הנוזלים שלנו... להפך, האלכוהול משתן! את ההשפעה המיטיבה של יין אדום כפי שפורסם בתקופה האחרונה ניתן להשיג גם מאכילת ענבים אדומים ופירות יער.את התרוממות הרוח שמקבלים משתייה חריפה עדיף ללמוד איך לקבל בדרכים אחרות: מוסיקה, ריקוד, פעילות רוחנית כזו או אחרת וכו'.
משקאות ממותקים בדרך כלל גורמים לתחושת צמא מוגברת, שזה כביכול טוב כי זה גורם לנו לשתות יותר, אבל אנחנו מכניסים לגופנו כמות אדירה של סוכרים. נזקי הסוכרים בצורתם המזוקקת, ובמיוחד בכמות כמו שיש בשתייה הקלה, הם רבים וקשים. חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות. מלבד הנזקים קצרי הטווח כגון עששת, קנדידה, היפראקטיביות ובעיות עיכול שונות, הנזק המצטבר עלול להביא לידי סוכרת ואיתה נזק לכליות האחראיות על משק הנוזלים בגוף – כך שהעובדה ששתינו מהם הרבה גרמה להפך ממה שרצינו. אז מה, נשתה? דיאט? חס וחלילה. תחליפי הסוכר המלאכותיים נועדו כדי לפרנס את יצרניהם ותו לא. הם מזיקים לבריאות בצורה בלתי-רגילה, אך בשל לחץ כלכלי של היצרנים שהם בעלי כוח רב מאוד, הרבה מהטענות נגדם מושתקות. מעבר לכל הנזקים הנ"ל, צריך לזכור שאלה וגם אלה מכילים כמויות אדירות של כימיקלים אחרים בדמות חומרי טעם, ריח וצבע. משקאות מוגזים מכילים גם כמות גדולה של זרחן - מינרל חיוני, אך כאשר נצרך בכמויות גדולות הוא גורם לאיבוד סידן. צריך לקחת בחשבון גם את העובדה שבגלל הגזים, כל ליטר של משקה מוגז מכיל בפועל הרבה פחות מאשר ליטר מים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רק לא מהברז
|
|
|
|
|
|
|
אז מה נשאר? בעיקר מים. ועכשיו נשאלת השאלה המתבקשת: אילו מים?
עדיפות ראשונה – מים מסוננים באוסמוזה הפוכה. זוהי הצורה הכי טהורה של המים. נכון, זו אינה הצורה הטבעית ביותר שהיא מי מעיינות, אולם כיום מי המעיינות נתונים ברובם בתוך בקבוקי פלסטיק שהם לא רק יקרים ומזהמים את הסביבה, אלא בחלקם גם מעבירים חלקיקי פלסטיק למים. במיוחד אם שוכחים את הבקבוק באוטו הסגור.
עדיפות שנייה – מים מסוננים בפחם פעיל. פחות אידיאלי מאוסמוזה הפוכה וצריך לדאוג לטפל במסננים, אך בהחלט פשרה סבירה. הסינון מנטרל את רוב החלקיקים הבעייתיים שנוספו למים בדרכם מהכינרת או מהמעיינות דרך המוביל הארצי ועד לברז שלנו. יש לציין שמסנן הפחם מעלה את חומציות המים.
עדיפות שלישית – מים מינרלים. נקודה לתשומת הלב: המינרלים שבמים אינם מופיעים בצורתם הזמינה לגוף אלא בצורתם הזמינה לצמחים. כאשר התזונה שלנו מורכבת בעיקרה מצמחים אורגניים (פירות, ירקות, דגנים מלאים, קטניות מונבטות) המינרלים שבמים ובאדמה מגיעים לגופנו בצורתם הזמינה ביותר.
עדיפות אחרונה – מי ברז
. גם אחרי הרתחה אשר משמידה חיידקים, מנדפת את הכלור המיותר וגם גורמת לשקיעתם של חלקיקים מיותרים בקומקום במקום בכליות ובכלי הדם שלנו – עדיין קשה לומר שמי ברז מומלצים לשתייה. גם אם משרד הבריאות מאשר שהם ראויים. כמות המתכות הרעילות והמזהמים האורגניים, שנותנים למי הברז צבעים מעניינים כל כך, חורגת מכל מה שאנו יכולים לכנות "בריא".
מה עוד אפשר לשתות חוץ ממים? לא חסרות אפשרויות. למי שהמים משעממים אותו: חליטות צמחים, מיצי פירות וירקות (עדיף טריים ואורגניים), "קפה" דגנים ותחליפי חלב. תאמינו לי, זה מספיק.
אני מחזיקה במשרד בקבוק זכוכית עם מים ובתוכם כמה עלים שקטפתי בגינה: עשב לימון, נענע, לואיזה, זוטה לבנה. לפעמים אני מגוונת עם צמחים אחרים, עם מקל קינמון או פרוסת ג'ינג'ר טרי, ולפעמים מוסיפה לחליטה גם כמה עלי סטיביה להמתקה. למעשה, אין צורך לחלוט את הצמחים במים רותחים אם כל מה שאנחנו רוצים זה מים עם קצת טעם נוסף. בכל פעם שאני מרגישה צמאה או בכל פעם שאני מסיימת פסקה (אין כמו כתיבת מאמר על שתייה כדי להזכיר לעצמי לשתות) אני מוזגת לעצמי כוס ושותה. כאשר הבקבוק מתרוקן זוהי הזדמנות פז לקום מהכיסא ולמלא אותו מחדש...
לרוויה!
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | נטורופתית, מחברת הספר ''תזונה בריאה וטעימה''. מרצה בקולג' לרפואה משלימה ברמת אפעל. מפעילה עם בן זוגה חן את חוות הבריאות ''בית המרפא של חן ושני'' ביקנעם
| | | | |
|
|
|
|
![]()
|
| סקר |
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
