קבוצה ביום, דנבר: אנרגיות חיוביות
בעונה שעברה הנאגטס לקחו צ'אנס עם צ'ונסי וזכו בהגרלה הגדולה; העונה הם מקווים להוכיח שזאת הייתה זכייה בדאבל לוטו. פרויקט פתיחת העונה, 2009/10

בעונה שעברה: 28:54 (מקום ראשון בבית הצפון מערבי), גמר מערב ומרחק של אולי שתי הוצאות חוץ – וחטיפות של טרבור אריזה – מגמר ה-NBA. אולם: 1999 היתה השנה בה נפתחו שעריו של הפפסי סנטר. הוא מכיל 19,309 צופים. ממוצע צופים: 17,223 צופים (מקום 17 בליגה). שווי ע"פ פורבס: 329 מיליון (מקום 19 בליגה). אליפויות: אף לא אחת, אפילו לא ב-ABA. מלך הסלים בעשור האחרון: כרמלו אנתוני, 10,768 נקודות.
ברוכים הבאים: הרוקי טייסון לאוסון, ג'ואי גרהאם (שחקן חופשי, טורונטו), ארון אפללו (טרייד מדטרויט), מאליק אלן (טרייד ממילווקי).
ארזתם לבד? דאנטיי ג'ונס (שחקן חופשי, אינדיאנה), לינאס קלייזה (אולימפיאקוס), סטיבן האנטר (טרייד לממפיס), סוני ווימס ו-וולטר שארפ (טרייד לטורונטו).

על הקווים: זאת תהיה עונתו השישית של ג'ורג' קארל (58) בקולורדו. מי היה מאמין שהמאמן שבעברו רשומים פיטורין מריאל מדריד רושם רקורד של 21 שנות אימון בקליבלנד, גולדן סטייט, סיאטל, מילווקי וכמובן דנבר, ומאזן מכובד במיוחד של 642:933, שזה באחוזי הצלחה – 59.2%.
מה הסיכוי לנחיתת לברון/ווייד בקיץ הבא: הנאגטס יצטרכו להתמודד בסוף העונה עם תשלומי מס מותרות עתידיים, ולהביא עוד שחקן מקסימלי יהיה קצת גדול עליהם. הכרטיס היחידי שאולי הם יכולים לשחק עליו זה החברות הטובה בין לברון, ווייד ומלו, קלף שב-NBA הוא קלוש מלכתחילה.
אם היית סרט קולנוע/תכנית טלוויזיה, מי היית? סאות'פארק: חבורת פסיכים מקולורדו שלא שמים קצוץ על מה שאומרים עליהם. בתפקיד מיסטר מ'קיי – ג'ורג' קארל. בתפקיד שף – צ'ונסי בילאפס.

מה עשיתם בקיץ האחרון: אחרי עונה שבה הנאגטס הפתיעו את כולם, רוב תודות לג'ו דומארס ולעסקת אייברסון, הציפייה הייתה שהנאגטס יעשו מה שצריך בכדי לשמור על המקום בצמרת ואפילו להתקדם מדרגה אחת. זה מה שעשו שאר קבוצות הצמרת במערב כמו האלופים מאל.איי, הספרס, המאבריקס. הנאגטס לא ממש יכלו לעשות זאת בשל המצב הכלכלי וחוזים מאוד לא נוחים שקשה להעביר אותם. אם כבר, הסגל של הקבוצה נחלש מעט והרוטציה התקצרה במעט.

דאנטיי ג'ונס, שפתח בחמישיה והפתיע עם יכולת הגנתית נאה חתם על חוזה גדול (יחסית, 11 מיליון ל-4 שנים) באינדיאנה, חוזה שהנאגטס אפילו לא חשבו להשוות. גם לינאס קלייזה קיבל הצעה נדיבה מאוד, מהקבוצה היחידה שכנראה שמה קצוץ על מצב השוק או על כסף בכלל, אולימפיאקוס. הנאגטס שמחו שלפחות הפורוורד הליטאי לא יילך למתחרה ישירה שלהם.
בצד החיובי אפשר לציין את הארכת החוזה לבירדמן כריס אנדרסן, שמילא תפקיד חשוב בהצלחה של העונה שעברה והטרייד שהביא את הרוקי טיי לאוסון, שישמש כמחליף של בילאפס, שיפור צפוי לעומת אנתוני קרטר הוותיק, שהוצאת החוץ האומללה שלו בסיום משחק מספר אחד מול הלייקרס, אולי עלתה לנאגטס בסדרה.
הליבה
מהספסל יעלה אנדרסן, שחזר מהשעיה עקב שימוש בחומרים אסורים והפתיע את כולם עם תרומה מצויינת וכמעט 2.5 חסימות למשחק במעט יותר מ-20 דקות, קצב החסימה הטוב בליגה בעונה שעברה. הקבוצה שבכל העונות שלה הייתה ידועה בבלאגן ובמנטליות של משחק פרוע, עברה מהפך בעונה שעברה. ההצלחה משכנעת יותר מהכל ובכדי לשמור על הסדר והניקיון של בילאפס, קודם כל צריך שיגיעו תוצאות חיוביות על המגרש.

איש המפתח: כבר יצא לכם לקרוא בטח פעם או פעמיים או 300 על השינוי שעשה בילאפס בחבורה של הנאגטס. אז עוד פעם אחת לא תזיק, לנאגטס היא הועילה מאוד. למרות שהשיפור המדובר של דנבר עמד בסך הכל על הבדל של ארבעה ניצחונות לעומת הקבוצה של 07/08, ההבדל הגדול כמובן היה בדרך שבה הקבוצה שיחקה ונראתה.

מאוסף של שחקנים, שכל אחד רק חיפש את הנקודות האישיות שלו גם אם על חשבון החבר, וכמובן הגנה שלא הייתה קיימת, בילאפס יצר קבוצה ששיחקה כדורסל נכון ובעיקר קבוצתי. אפילו ההגנה, מחלה אלרגית לחלק מהסגל, נראתה טוב יותר.
מבחינת היכולת האישית, הגיל של בילאפס, אוטוטו 33, עושה את שלו. הרכז הותיק כבר לא מגיע לטבעת בקלות כבעבר וגם היכולת ההגנתית שלו ירדה מדרגה. אבל בכדורסל, כידוע, הראש חשוב לא פחות מהרגליים והראש של בילאפס במקום הכי נכון שאפשר. מלו יהיה הסקורר הראשי, סמית' יביא את ידית הנפץ שלו ולא מעט שטויות ואילו ננה ומרטין הם צמד גבוהים קשוחים. אבל המנוע של המכונה בדנבר הוא הרכז, ובילאפס הוא לא סתם מנוע, אלא המנוע שגורם למכונית לנסוע לכיוון הנכון.
שימו לב: ג'ורג' קארל דיבר העונה על כך שג'יי.אר סמית' אחד משחקני הספסל הטובים ביותר בליגה בעונה שעברה יעבור לחמישיה. אבל עד שהשינוי הזה יקרה יעברו 7 משחקים, השעיה שסמית' קיבל עקב התאונה והכלא.

בעונה שעברה קארל העדיף להעלות את סמית' מהספסל כדי לפתוח עם ג'ונס ההגנתי וכמובן גם להרוויח את סמית' עם החמישייה השנייה. ג'ונס הלך לאינדי וקארל צריך למצוא מחליף. האיש שיועד לתפקיד הוא ארון אפללו, שכידוע, למרות השם היהודי/מרוקאי, הוא אמריקאי כשר למהדרין.
זאת העונה השלישית בליגה של הגארד, שהגיע אחרי קריירה מוצלחת מאוד ב-UCLA שכללה שתי הופעות רצופות בפיינל פור של טורניר המכללות. אפללו, כמו ג'ונס, מביא אוריינטציה הגנתית, אבל בניגוד לג'ונס מדובר בשחקן התקפה טוב בהרבה, עם יד טובה לשלוש. בשבעת המשחקים הראשונים אפללו גם יקבל צ'אנס לכבוש מקום בחמישיה (יילחם עם ג'ואי גרהאם) ולהשאיר את סמית' כנשק מהספסל. גם אם אפללו לא יצליח לכבוש את המקום בחמישייה, צפו להרבה דקות של הגארד ותרומה נאה.
אופטימי: צ'ונסי, מלו ושאר החבר'ה ממשיכים בדיוק מאיפה שהם הפסיקו בעונה שעברה, ואחרי שהם עבדו בקיץ חזק על הוצאות חוץ, הם מוכנים לקרב חוזר מול הלייקרס.
פסימי: בניגוד לעונה שעברה, ננה וקיי-מארט מחדשים את ימי הפציעות שלהם. עם ההפסדים מלו חוזר להתעניין בהפצצות ובעצמו והווייב הטוב מהעונה שעברה נעלם.