להילחם בסטיגמה סביב ההשמנה ולא במראה
כדי להקטין את תופעת ההשמנה בילדים חשוב לגרום להבנה מעמיקה וטובה יותר של הציבור את הנושא הרחב
אחת הבעיות הקשות הנלוות להשמנת ילדים היא הסטיגמה החברתית שילדים בעלי עודף משקל נאלצים להתמודד איתה. ההגדרה של סטיגמה חברתית היא: "כל הגישות והאמונות כלפי ילד בעל משקל עודף, הבאות לידי ביטוי באמצעות דעות קדומות, ביקורתיות, שיפוטיות ואף דחייה של הסביבה כלפיו בשל היותו במשקל עודף".
סטיגמה חברתית יכולה להפוך לדפוס התנהגות הכולל התגרויות מילוליות, לגלוג, הקנטה, הטחת עלבונות, חרם חברתי ואף דחייה.
מתוך כך אפשר לומר, כי סטיגמות חברתיות כלפי ילדים בעלי משקל עודף עלולות לגרום לפגיעה קשה בזהות החברתית שלהם, בדימוי העצמי ובדימוי הגוף המתגבש בתקופת הילדות וההתבגרות שלהם. יש לזכור, שילדים אלו נתונים בלחצים היוצרים מתחים רגשיים קשים ומשפיעים עליהם מבחינה פיזית.
שכיחותה של השמנת הילדים עולה בהתמדה, ועל פי תחזיות של חוקרים במהלך 2010 תמשיך התופעה להתרחב עד לכדי מחצית מילדי צפון אמריקה ו-38% מילדי האיחוד האירופי. מגמה דרמטית זו תהיה בעלת השפעה ניכרת וארוכת טווח על בריאות הציבור והכלכלה.
נוכח מגמה מדאיגה זו, חשוב פי כמה לטפל בסטיגמה הנלווית להשמנה בחומרה הראויה. נמצא שסטיגמה חברתית כלפי מבוגר בעל משקל עודף מתבטאת בתופעות של הפליה בתעסוקה, במערכות בריאות, בביטוחי בריאות ואף בתחום היחסים הבין-אישיים.
ידוע כי ילדים בעלי משקל עודף יכולים להיות מטרה נוחה להתהוות סטראוטיפים ודעות שגויות נוכח משקלם, כמו הפחתה בערכם, ביכולתם ובכישוריהם. התופעה אינה באה רק מכיוון חבריהם, אלא גם מצד מורים, מחנכים, הורים ומשפחה.
אחד המחקרים
640 ילדים בני עשר עד 11 נטלו חלק במחקר. הם התבקשו לדרג את מידת רצונם בכל דמות כחבר. הילד בעל המשקל העודף דורג אחרון מבין כל שש הדמויות, אחרי ילדים עם מוגבלות פיזית. מאז פורסם מאמר זה גדל שיעור השמנת הילדים.
בדיקה מחקרית נוספת של שאלון זה נעשתה בשנת 2003 ומתוך הממצאים אפשר היה לזהות החמרה בסטיגמטיזציה כלפי ילדים עם עודף משקל. הפער בין הילד שדורג כרצוי ביותר על ידי ילדים ובין הילד בעל המשקל העודף שדורג שוב אחרון, גדל ב-40% לעומת המחקר שבוצע בשנת 1961.
משמעות הדבר, שעם השנים החריפה מאוד התדמית השלילית שמייחסת החברה לילדים עם עודף משקל. ממצא זה חייב לעורר את כולנו למחשבה מעמיקה בנושא כחברה, כהורים וכמטפלים. גרוע מכך, ממצא מפתיע של מחקרי השנים האחרונות הראה כי רמת הסטיגמה הגבוהה ביותר שחוו ילדים בעלי משקל עודף היתה מצד המשפחה - הורים, אחים או בני משפחה אחרים.
הורי הילדים נמצאו כבעלי גישה שלילית: 44% מהאמהות ו-34% מהאבות הביעו עמדות שליליות כלפי ילדיהם בשל עודף המשקל שלהם. עמדות אלו התבטאו בעיקר סביב יכולת הילדים והאמונה בכוחם. נקודה חשובה נוספת: קיים יחס ישר בין מידת ההתגרויות וההצקות כלפי ילדים עם משקל עודף, לבין התפתחות דימוי גוף שלילי.
נקודה זו עולה שוב ושוב במחקרים בדמות קרקע פורייה לאי שביעות רצון מהגוף וכמקפצה להתפתחות הפרעות אכילה. ככל שילדים חווים דחייה חברתית כזו או אחרת בשל משקלם, גדל סיכויים לפתח הפרעת אכילה.
התעסקות יתר במשקל ובגוף על מנת להשיג עמדות חברתיות רצויות, עלולה להכניס ילדים לסחרור של דיאטות הרזיה קיצוניות, אי קבלת גופם ורצון מתמיד ולא מתפשר לרזות. בעיני הילד לא מדובר רק בלהיות בריא או רזה יותר, אלא ב"לא להיות דחוי". החשש מדחייה חברתית מתחלף בחשש מהשמנה, ומכאן קצרה הדרך להפרעת אכילה.
בכמה מחקרים אף נמצא כי אנשים בעלי משקל עודף שחווים הפליה ודעות שליליות כלפיהם בשל משקלם, נוטים להתמודד עם סטיגמה זו דווקא באמצעות אכילת יתר, המעוררת בושה ואשמה וחוזר חלילה.
מתוך כל המתואר בספרות בנושא השמנת ילדים וסטיגמות חברתיות נלוות, תכניות מניעה צריכות להתמקד בעידוד דפוסי התנהגות בריאים ולא במשקל, BMI ומראה. המסרים לכלל האוכלוסייה בכלל, ולילדים בפרט, צריכים לגעת בכל תחומי הבריאות, פיזית ורגשית כאחד, ובכל תחומי החיים.
התפיסה שמשקל הגוף נתון אך ורק בשליטת האדם שגויה. ראוי שתשתנה תפיסה זו וכך תפחת הסטיגמה השלילית בגלל עודף משקל. יש לבטל את המושגים היוצרים בושה ואשמה בגלל עודף משקל ולעודד את קבלת השונות בקרב ילדים ומבוגרים, בייחוד בכל הקשור למשקל הגוף והמראה. יש לשאוף ליצירת סגנון חיים בריא ולא להשגת גוף רזה. אם נרתם כהורים, כמטפלים, כמחנכים וכחברה, נצליח לקדם ערכים המכבדים את כולנו.
הכותבת היא דיאטנית קלינית ומומחית לטיפול בהפרעות אכילה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם