המדינה תפצה ורופאים יברחו מהביקורת נגדם
היוזמה לקרן ממשלתית שתממן פיצויים לילדים שנולדו עם מום ושתמנע תביעות נגד מומחים פסולה ולא מוסרית
אולם התוצאה תהיה בעייתית. הביקורת גורמת לרופאים להיזהר, ומפתחת את הרפואה בכיוונים ראויים. לדוגמה: בפסיקה נקבעה חובה לתת לנו בהריון מידע כדי שנחליט אם לבצע בדיקות גנטיות. מי שמבצע בדיקת אולטרה סאונד בסיסית לאישה בהיריון חייב להסביר את יתרונות הבדיקה המורחבת.
הפסיקה תרמה להתפתחות הפרקטיקה הרפואית והיא בתחום מומחיות בתי המשפט שאמונים על מתן מידע, ומבינים בכך יותר מרופאים. ההצעה תמנע פסיקה עתידית, וכל רופא יפעל כרצונו. רופא שבשל אמונותיו הדתיות יחשוב שאין מקום להפיל במקרה של עובר חסר יד, עלול להימנע מלמסור מידע זה.
זהו כוח לא מבוקר ומשחית. כל המקצועות כפופים לביקורת, ולא ברור מדוע יהיו הרופאים מורמים מעם. ספק גם אם האפליה תעמוד במבחן חוקתי של שוויון.
בתאונות דרכים - שם קיימת שיטה של פיצוי בהיעדר אשם - יש מכשירי ביקורת חלופיים. העבריין צפוי לדין פלילי. ברשלנות רפואית המצב שונה: המשטרה כמעט אינה חוקרת רופאים, והדין המשמעתי - קצרה ידו. אין לנו אלא לסמוך על ביקורת בתי המשפט האזרחיים. וגם אם קצה נפשם של המבוקרים, נדע שבהיעדר הביקורת זה רק שאלה של זמן עד שנסבול כולנו מרפואה פחות טובה.
טענת הרופאים כאילו צריך לשלם לכולם מסיבות הומניות היא מיתממת: הסכומים הנפסקים יכולים להגיע למיליוני שקלים, ומדובר בהחלט בסכומים לא מוגזמים: הם מבטאים את ההוצאות שיהיו להורים במשך שנים (השתכרות, עזרת הזולת, ניידות וכו'). תשלום כזה לכל מי שנולד עם מום כרוך בתוספת תקציב אדירה.
האם המציעים מאמינים שתהיה תוספת כזו? ברור שלא. והמציעים לא ישכיחו את שביתות הנכים המבקשים עדכון קצבאות. אלא שאז הביקורת תופנה נגד נערי האוצר, והעיקר שהרופאים את נפשם יצילו.
איפה זה יותיר את הזכאים היום לפיצוי? בהיעדר פיצוי הולם הם ייוותרו עם ילד פגוע בבית, ובהיעדר יכולת לשלם לעובד זר הם עצמם יהפכו לעובד זר. הם לא יוכלו לתת לילד הפגוע את צרכיו, וילדיהם האחרים יוזנחו מאחר שכל המשאבים (כספיים, זמן וכמובן משאבים נפשיים) יופנו לטפל בפגוע. והכל כדי שהרופאים יימלטו מביקורת.
ואגב
ככל רעיון עוועים, לא מדובר ברעיון חדש. לפני כעשור ישבה על המדוכה ועדה בראשות השופט ד"ר קלינג (ואף לי יצא להיות חבר בה), והתנגדה לו. לא אתפלא אם מישהו באוצר יתמוך בהצעה. המדינה - באמצעות בתי החולים שלה - היא נתבעת סדרתית ברשלנות רפואית.
כל נתבע פוטנציאלי מוכן להסכים שהוא לא ייתבע - הסכמה שאין לה ערך מוסרי כלשהו. מעבר לכך, היום בתי המשפט קובעים את הפיצוי. אם התשלום יועבר לביטוח הלאומי, השליטה בגובה הסכום תהיה בידי גורמים ממשלתיים. אנחנו נישאר עם יכולת להפגין מול משרד האוצר בלבד.
הכותב הוא עורך דין המומחה לרשלנות רפואית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם