דרוש: מדריך
מתקני הכושר הפזורים בפארקים ומוצעים בחינם הם בהחלט יוזמה חיובית. אלא שבהיעדר פיקוח והדרכה, הם עלולים לגרום ליותר נזק מתועלת. האם מדובר בתחליף ראוי לחדר הכושר?
אבל שנתיים אחרי הקמתם, המתאמנים עצמם, וגם אנשי המקצוע, מטילים ספק ביעילותם. "במשך כל השנה האחרונה אני נוהג בכל ערב ללכת בכביש העוקף של רחובות, ולשלב פעילות כוח על המתקנים", אומר שמעון מרחובות, "אינני אוהב חדרי כושר, וכשהקימו ברחובות את המתקנים, מאוד שמחתי. אבל להגיד שאני מרגיש שיפור או חיזוק בשרירים בעקבות השימוש במכשירים, קשה לי".
אז למה בעצם אתה ממשיך להשתמש בהם?
"בעיקר כי הם שם, וכי אני רוצה להאמין שגם אם אני לא מרגיש את השיפור, הוא נמצא שם. הרי לא יכול להיות שכל יום אבצע תרגילים לחיזוק שרירי החזה והידיים וזה לא יבוא לידי ביטוי".
לדבריו של אלי סדרס, מנהל בית הספר למאמנים ומדריכים ע"ש נט הולמן במכון וינגייט, תחושותיו של שמעון אינן רחוקות מהאמת. "האימון על המכשירים מתבצע כנגד משקל הגוף", מסביר סדרס. "המכונה בנויה כך שהיא מפחיתה במשקל הגוף, ויש מצבים שבהם המתאמן מבצע תרגיל כשהוא משתמש בפחות מ-15 אחוז ממשקל גופו, כך שההתנגדות ועצימות האימון נמוכות מאוד".
גלעד שר, ראש תחום פעילות גופנית למבוגרים בקמפוס שיאים באוניברסיטת תל אביב, מסכים עם סדרס ומוסיף שמבחינתו הקמת מכשירי הכושר בפארקים היא יוזמה מפוספסת, בעיקר מפני שהמכשירים לא משיגים את המטרות הגופניות הנדרשות, כמו שיפור הכושר הגופני וחיזוק השרירים.
"תכנון ביו-מכאני לקוי גורם בעת ביצוע התרגיל ברוב המכשירים לטווח תנועה חלקי", הוא אומר, "נוצרים עומסים בזוויות מסוימות על המפרקים, אין יכולת לכוון את המכשיר לגודלו של המתאמן ולווסת את עוצמת ההתנגדות. למרות זאת, יש נקודת אור קטנה, מאחר שהמכשירים מעלים את המודעות לפעילות גופנית ולאימוץ תרבות פנאי אקטיבית, שזה לא פחות חשוב".
ברוב המקרים מדובר במגוון מכשירים שנותנים מענה לכל קבוצות השרירים העיקריות בגוף, ולטענתו של ד"ר איתי זיו, סגן מנהל קמפוס שיאים באוניברסיטת תל אביב ומנהל תחום הקורסים למדריכי מועדוני בריאות וכושר, המכשירים הללו דווקא יעילים ואף יכולים להוות נקודת פתיחה טובה מאוד למתאמנים חדשים. "מתאמן חדש בהחלט יכול לשפר את יכולותיו הגופניות באופן ממשי", אומר זיו, "אבל חשוב מאוד להקפיד על ביצוע מדויק של התרגילים ולעבוד לפי תוכנית אימונים מאוזנת ומקיפה.
עבור מתאמנים מתקדמים הזקוקים לרמת עצימות גבוהה זה קצת יותר בעייתי, אך אפשרי. כשאין אפשרות להעמיס משקלים מעלים את עצימות האימון באמצעות שינוי זוויות של הגוף בעת ביצוע התרגיל, ביצוע אטי של כל תרגיל, או ביצוע של שלושה תרגילים ברצף ללא הפסקה".
ואיך מומלץ לבנות את תוכנית האימונים בהעדר הדרכה?
"בשלושת החודשים הראשונים, המוגדרים כתקופת אימון ראשונה, מומלץ לבצע מכל תרגיל בין שמונה ל-20 חזרות בממוצע. כמות החזרות נקבעת על ידי הקושי של המתאמן לבצע את החזרות האחרונות. מספר חזרות נמוך מדי, שלא משלב קושי, יגרום להתקדמות מינורית בתוצאות האימון.
"את התרגילים ניתן לבצע בצורה מחזורית, כך שלאחר ביצוע תרגיל לקבוצת שרירים מסוימת עוברים להפעיל קבוצת שרירים אחרת. כל סבב צריך לכלול בין שש לשמונה תחנות, ואני ממליץ לעשות בין שניים לשלושה סבבים. אפשרות נוספת היא ביצוע שלושה סטים על אותו המכשיר ברציפות, אך במקרה זה העומס גבוה יותר,
לדבריו של סדרס, תרגילי כוח לחיזוק הגוף חשובים במיוחד לאוכלוסייה מבוגרת, שעם השנים מאבדת חלק מהיכולות הגופניות שלה. פעילות כזו עשויה לסייע בשימור הגוף ובמניעת הידרדרותו. "מלבד תרגילי הכוח, המכשירים נותנים מענה גם לגמישות, שיווי משקל וסיבולת", הוא אומר, "בשלב הראשוני הם יכולים לקדם התחלה של פעילות, אך כשיפור הייתי ממליץ על מכשירים מתוחכמים יותר, בהם ניתן לווסת את רמת העומס ולהתאים את המכונה לגודלו ומבנה גופו של המתאמן".
בעייתיות נוספת הכרוכה בשימוש במכשירי הכושר היא העובדה שמדובר במכשירי כושר לכל דבר. העדר הדרכה נכונה עשוי לגרום לאימון לא יעיל, ובמקרים מסוימים אף מזיק. לדבריו של זיו, ומבדיקה שהוא ערך עם מינהל הספורט, אין חובת נוכחות של מדריך במקום, מאחר שזהו "חדר כושר" לא מסחרי שפתוח לקהל הרחב - אבל דווקא לאור עובדה זו, חייבים המשתמשים במתקן להיות ערניים ואחראים לגופם ולבריאותם.
לאילו אוכלוסיות לא מומלץ להשתמש במכשירים?
"אני ממליץ לנשים בהיריון החל מהחודש רביעי ואילך להתייעץ עם איש מקצוע לגבי התרגילים שמתאימים ובטוחים להן. מעבר לכך, שימוש עצמאי במכשירים עשוי להיות בעייתי לאוכלוסיות עם פתולוגיות מסוימות, כמו לחץ דם, בעיות לב ובעיות אורתופדיות. יש מכשירים שבהם ביצוע התרגיל מתבצע בשכיבה, בשיפוע שלילי, דבר שעשוי להיות מאוד בעייתי לסובלים מלחץ דם".
"בעיה נוספת היא הנטייה של מתאמנים, ובמיוחד מתאמנים חדשים, לבצע רק תרגילים שנוחים להם, ואז נוצר מצב של חוסר איזון גופני ויציבתי", מוסיף שר. "על רוב המכשירים מצוין שגיל המשתמש הוא 14 ומעלה, אבל מצפייה יוצא לי לראות ילדים בגילאים קטנים יותר שמטפסים על המכשיר, ומשתמשים בו בניגוד לייעוד שלו. כאיש מקצוע, אין לי ספק שניתן היה להשיג את המטרה שלשמה הוקמו המתקנים באמצעות מכשירים אחרים, שהיו מסייעים לשיפור גמישות וכוח, ולא משמשים כעוד גימיק לרשויות המקומיות".
גם יוסי כפיר, מנהל אגף הגנים ועיצוב הסביבה בעיריית רחובות, שבה מותקנים קרוב למאה מתקנים, מסכים שמכשירי הכושר בפארקים הם אכן תחום קצת פרוץ, אבל טוען שאחרי התייעצות עם אנשי מקצוע, התברר לו שהם אכן יעילים ברמה מסוימת לאוכלוסיות מגוונות. "ההתייחסות למכשירי הכושר מבחינת העירייה זהה להתייחסות למתקני השעשועים", הוא אומר, "מבחינת התקן הישראלי, העירייה מחויבת לבדוק את תקינות המכשירים, ובסך הכל אנחנו עדים לשביעות רצון גדולה מאוד מצד התושבים שמרבים להשתמש במכשירים, וזאת, למעשה, הייתה מטרתנו מלכתחילה".
נא להמתין לטעינת התגובות
