שמנים בעל כורחם: ההיבט הגנטי המורכב בהשמנה
הדיאטות של אנשים שמנים בדרך כלל נכשלות והנוסחה לפיה כדי להרזות צריך "רק להפסיק לאכול" פשוט לא עובדת, כי המשקל שלנו נקבע בהתאם לגנטיקה מורכבת. כדי להתגבר על הבעיה, כדאי לחשוב מחוץ לצלחת. ויש כמה דרכים לשפר את המצב
מספר רב מאוד של גנים (אצל עכבר למשל, רבע מכלל הגנים) קשורים עם המשקל, ולכן אין זה פלא שרוב מי שמנסה לעשות דיאטה נכשל במוקדם או במאוחר. זו משימה לא פשוטה לעקוף מערך גנטי כזה מורכב רק על ידי דיאטה דלת קלוריות או נטילה של גלולות הרזיה. אמצעים כאלה יתמכו בהרזיה זמנית, אך בקלות היא תלך לאיבוד.
כדי להפעיל אסטרטגיית הרזיה בחוכמה, יש לפיכך לקחת בחשבון את המערך המורכב ולהתייחס למרכיבים שונים בו זמנית, כמו למשל מה שרובנו כבר יודעים - תזונה נבונה משולבת עם תזוזה כל יום, עדיף עם מוסיקה, או שינה טובה בלילה. מכאן לא יקשה להבין שמי שרוצה באמת לכוון את מידת אכילתו יצטרך לפתח מערך מיומנויות הכולל אסטרטגיה הוליסטית של הגוף.
אני אנסה להראות כאן שהשפעה ארוכת טווח על מידת האכילה שלנו מחייבת להבין את יעדי הגוף ויתרה מזאת, השפעה על היעדים האלה תוביל מעצמה, ובהרבה פחות מאמץ, להכוונה של מידת האכילה. באמת יכול להיות יותר פשוט.
זה עדיין מפתיע לראות שלמרות שרבים מאיתנו כבר יודעים שדיאטות של "רק להפסיק לאכול" נידונות ברובן לכישלון (קרוב או רחוק) שלא לדבר על הנזקים של הרבה דיאטות, עדיין רק מעטים מאיתנו מפסיקים לנסות זאת שוב ושוב. מאותה הסיבה גם תרופות הרזיה פופולריות לא ממש מקדמות הרזיה לאורך זמן.
כדאי תמיד לזכור שהמון מהלכים מעורבים בניהול מימשק האנרגיה בגופנו, כך שלעקוף אותו (למשל להחליט רק על דיאטה דלת קלוריות) תהיה משימה די לא מוצלחת, בעוד שלהפעיל אותו בחוכמה (למשל להחליט לזוז כל יום) תהיה משימה בת השגה.
אז איך ננהל את תזונתנו בחוכמה, למרות שהיא לא רק רצונית?
כדי להבין את מורכבות הביולוגיה של האכילה כדאי לכנס את המוטיבים לאכילה לשני ערוצים עיקריים
ההחלטה בבחירת הערוץ המועדף להפעלה, תלויה בשיקלול מצבנו והנטיה הגנטית שלנו. אם הגוף מרגיש/מחליט שאין סיבה לדאגה, הוא יגיב בתחושת שובע ברגע שנאכל את סך האנרגיה המנוצלת מדי יום. כדאי לדעת שאכן יש לנו כלים להעריך את אנרגיית המזון. למשל, חוקרים מאוניברסיטת דיוק הראו שיש קשר בין הערך הקלורי של מזון (סוכר או ממתיק מלאכותי) ובין מידת העונג שהוא משרה כשאוכלים אותו.
הבעיה מתחילה כשיש לגוף סיבה לדאגה (ראו בהמשך על הסיבות האפשריות לדאגת הגוף) ומופעל הערוץ השני לאכילה. כשגופנו דואג ל"מה יהיה מחר?", מעוכבים המנגנונים המפסיקים את האכילה ויתרה מזאת, למרות שכמויות המזון הנאכלות הן מוגברות, מופעלת מדיניות חיסכון בגוף ומוגבל הטיפול השוטף בבעיות הבריאות בגוף. המטרה היא להשאיר כמה שיותר אנרגיה לאגירה וזאת גם על חשבון צרכי הגוף השוטפים.
אסטרטגיית חיסכון כזאת, התפתחה פעם כטקטיקה זמנית במצב של העדר מזון, אולם בימינו (ולפירוט הסיבות נגיע בהמשך) היא הפכה למדיניות קבועה של חסך, שלאדם השמן אין דרך למלא. אני מציעה לתאר זאת כאדם שיש לו הרבה כסף בחסכונות סגורים אבל בחשבון העובר ושב שלו יש מינוס רציני ביותר. יתרה מזאת, אם הוא מפקיד בחשבון העובר ושב כסף, הכסף מועבר אוטומטית לחשבון הסגור.
מכאן קל להבין למה שמנים יכולים או רוצים תמיד לאכול עוד, למה הסיבות להפסקת האכילה הן טכניות (נגמר האוכל על השולחן או שאין להם זמן). קל לפיכך להבין גם למה שמנים אוכלים מהר (להספיק לאכול כמה שיותר) ולמה אין קשר חזק אצלם בין תחושת השובע ובין מידת האכילה.
כשחושבים על טקטיקת ההסרה של גבולות האכילה, לא קשה להבין גם למה המלצות על תזונה נכונה לא ממש עוזרות לשמנים (אלא אם הן משולבות בתנועה, תכף נגיע גם לכך), וגם למה ההשמנה קשורה בכל כך הרבה מחלות. זה לא שלהיות שמן הוא גורם עיקרי למחלה, אלא שהפניית כל האנרגיה לאגירה, אינה מאפשרת לגוף לפעול לתיקון בעיות הבריאות שצצות.
הרזייה שלא תלווה בשינוי אסטרטגיית "דאגת הגוף" לא רק שלא תרפא את השמן, אלא אף תחריף את מצבו.
הערה למי שאינו נוטה להשמנה: יהיה לכם קשה להבין את ההתנהלות של השמנים, שכן הלא-שמנים מתנהלים בעיקר על פי ערוץ אכילה אחד (ואין לו ערוץ מתחרה) ולכן אין להם כל בעיה להחליט לאכול נכון או לוותר על עוגות וממתקים. הלא-שמנים משלימים בקלות את כל צרכי האנרגיה שלהם, זוהי חוויה שהמשמינים (בייחוד בזמן השמנה) כמעט ולא מכירים.
הנה כמה סיבות (חוץ מחוסר מזון, כמובן) המעוררות את "דאגת הגוף" לאנרגיה:
- חוסר תנועה. מעלה את השאלה: 'למה לא זזנו?'. אולי כי אין מספיק אנרגיה, אז כדאי לאכול. האמת, שהרבה יותר כדאי לזוז...אבל מי רוצה? יודע? רגיל? יכול? הנה כמה הצעות: חשבתם למשל על טלטולים, או על התנועעות, או על הרמת משקולות?
- עודף אוכל. כשאוכלים, מירב האנרגיה מופנה למערכת העיכול והגוף נשאר חסר אנרגיה גם לזוז וגם להוציא לפועל את צרכיו השוטפים. האבסורד האבולציוני שנוצר בזמננו כשיש שפע מזון, הוא שהמנגנון שפעם הציל אותנו, פועל היום נגדנו. הרצון לאכול ללא גבול שהיה טוב לטיפול בזמני מחסור, היה נבלם פעם באופן טבעי כשהמזון היה נגמר. היום המזון לא נגמר במחוזותינו, אף פעם, המצב מחריף את עצמו עוד יותר, כשהוא מלווה גם בחוסר פעילות גופנית.
- פעילות תאי שומן ש"נלקח" מהם השומן בעקבות הרזיה. תאים כאלה מפעילים מהלך המכונה “catch-up” שמיועד להגביר את הצורך באכילה כדי להחזיר לתא השומן את מאגריו הקודמים. שימו לב שהמרזים החוזרים ומשמינים, משמינים כמעט תמיד לפחות את כל מה שהיה במאגרי השומן שלהם לפני שרזו. נראה שמישהוא "זוכר" בדיוק כמה שומן היה אגור.
- חוסר אהבה. על זה נכתבו הרבה מאמרים, הנה אחד על אהבת הורים. ואפילו אני העזתי לכתוב מאמרון.
גם חוסר שינה קשור להשמנה ויש כמובן עוד סיבות כמו לחץ ומתח שבטח אתם יכולים להוסיף.
ד"ר דינה ראלט היא בעלת Ph.D. במדעי החיים, מתמחה בתקשורת בין תאית, השמנה, סטרסס ואינטגרציה בין תפיסות בריאות מזרחיות ומערביות. בעלת הבלוג שיר השרירים ברשימות
נא להמתין לטעינת התגובות
