כשה"טריינר" הפך ל"קואצ'ר": אימון בגובה העיניים
להבדיל ממדריך הכושר הטיפוסי של פעם, השרירן והספורטיבי מלידה, היום רוב המדריכים הם אנשים עם גוף רגיל לגמרי, עם קריירות מקבילות רגילות
"מדריכי הכושר עברו אבולוציה", מסביר אייל אמון, המנהל המקצועי של רשת "הולמס פלייס", "המדריכים שפותחים את חדר הכושר, מסתובבים בין המתאמנים ומפגינים שרירים, הפכו לכאלה שרואים בחדר הכושר את הבחירה בבריאות כדרך חיים. המאמן היום הוא 'קואצ'ר' ולא 'טריינר', יש לו ידע מעמיק ויסודי, והוא רוצה לחלוק אותו עם כולם".
רבים ממדריכי הכושר החדשים הם אנשים שהגיעו לתחום באמצע החיים, אחרי קריירות מפוארות בתחומים אחרים לגמרי. הם פשוט נדלקו על הנושא והחליטו, יום אחד, שזה מה שבא להם לעשות.
זה בדיוק הסיפור של לימור דהן, 39, שדרנית ומנהלת תוכניות לשעבר ב"רדיו תל אביב", שהחליטה יום אחד שזה כל מה שהיא רוצה לעשות בחיים. זה לא היה כל כך פשוט. למעשה, מי שהכיר את דהן בגלגולה הקודם לא היה מעלה על דעתו שהאישה העייפה והעצלה, בעלת המשקל העודף, שמעולם לא עסקה בפעילות גופנית והקדישה את כל שעות העירות שלה לעבודה, תיכנס יום אחד למכנס התעמלות, ולא תרצה לרדת ממנו.
"זה התחיל בפגישה טראומטית אצל הרופא", היא נזכרת, "הגעתי לבדיקות כלליות, והוא אמר לי בפירוש שאם אני ממשיכה לחיות בדרך שבה חייתי לא אאריך ימים. זה הכה בי כמו ברק. בעיקר התעצבתי כיוון שחשבתי שאני לא מסוגלת לשנות שום דבר. לא להפסיק לאכול, לא להפסיק לעשן ובטח שלא לעשות שום דבר שקשור בפעילות גופנית. אחרי ההלם הראשוני התחלתי לבדוק את עצמי.
"הפחתתי מעט בסיגריות, והתחלתי ללכת מדי יום ברגל לעבודה. פתאום גיליתי שזה עושה לי טוב, והתעקשתי ללכת לכל מקום ברגל. אחר כך ההליכה הזו הפכה לריצה של כמה דקות, ובהדרגה הפכתי את זה למשהו שגרתי. כך מצאתי את עצמי מתעמקת יותר ויותר בפעילות גופנית, נהנית ממנה ולומדת הרבה על הגוף שלי, שלא מזמן היה משהו שלא ממש עניין אותי".
דהן נכנסה לחדר הכושר והתחילה ללמוד לבד איך להרים משקולות ואיך לבנות אימון, אבל הרגישה שזה לא מספיק. "לפני שנתיים החלטתי שאני עוזבת את העבודה והולכת ללמוד אימון חדר כושר, בעיקר כדי לחסוך את האימון האישי שהיה יקר מאוד. מהר מאוד גיליתי שאני פשוט מאוהבת בזה. לא הפסקתי לקרוא וללמוד ולרצות לדעת יותר ויותר על התחום. זה פתח לי דלת לעולם חדש ומרתק".
היום דהן מקדישה את רוב זמנה לאימון בחדר כושר,
כמו דהן, גם טסלר נדבק בחיידק, אבל בניגוד אליה הוא לא יכול לעזוב את העבודה ולהתמסר רק לזה. "בשמחה הייתי עוזב הכל ומתמקד בזה", הוא אומר, "ואולי זה עוד יקרה, אבל כרגע אני צריך להתנסות, לראות עד כמה אני באמת יודע להעביר את הידע שיש לי לאחרים".
גם ארם מרגלית, עובד מדינה בן 47 שהחליט יום אחד שהוא רוצה להיות מאמן כושר, פשוט הוסיף את התחביב למקצוע הקיים. "זה לא קל", הוא אומר, "מצד אחד, יש לך מחויבות למקום העבודה שלך, ומצד שני יש לך אהבה חדשה בחדר הכושר. צריך למצוא את האיזון ולא לוותר בשום מקום, אבל כשאתה מגיע לחדר הכושר זה ממלא אותך באנרגיות בצורה שאי אפשר לתאר".
איך קורה שרבים נדבקים באמצע החיים בחיידק אימון הכושר? "יש בתחום הזה קסם", אומר ד"ר איתי זיו, סגן מנהל בי"ס "שיאים", אחד מבתי הספר שמכשירים מאמנים בספורט, "למרות שזה לא תחום שקל להצליח בו, יש בו הרבה דברים שמאוד מושכים: אתה מנהל את הזמן של עצמך ולא עובד משמונה עד חמש, אתה עוזר לאנשים, מקבל מהם פידבקים, ומשפר להם את הבריאות. אנשים מוקירים לך תודה, ולזה אין תחליף. בתחום הזה, גם האישיות שלך באה לידי ביטוי - במיוחד אם אתה יודע ליצור קשר עם אנשים".
"לעבוד בחדר כושר זה לעבוד במקום שמח", מסכם ארם מרגלית, "זה מקום שאנשים באים אליו כדי לעשות טוב לעצמם, ולהיות במסגרת כזו ממלא אותך באנרגיות טובות".
נא להמתין לטעינת התגובות
