רוצה כבר להיות כוסית אקסטרה-מדיום
מצוידת בעבודה חדשה בחברה להגנת הטבע, יצאתי לבדוק איך הכינוי 'מלפפון' הפך מילה נרדפת לאישה שמנה, ומתי אהפוך לכוסית. שומני היקר
אחרי 8.5 שעות של עבודה קצבית ופרודוקטיבית, מעבירה כרטיס (יומיים לקח לי ללמוד איך עושים את זה) ובריצה, לאוטו, לבית, להסעות לחוגים, תוך כדי טלפונים לקומבינות של הרגע האחרון עם אמהות טובות ויקרות אחרות (מה היינו עושות בלי אחוות האמהות האינסופית, מה).
מלפפון sxc
לבסוף, ברוכה הבאה לבית. בית או ג'ונגל? שאריות אוכל במטבח, בסלון, בגדים, בלגן מטורף. "היי חמודים, מה שלומכם, התגעגעתי" (ברור. למי היה זמן למצמץ עליכם באטרף הזה) מתעלמת מהבלגן, משמידה ראיות ושאריות. מקלחת חפוזה, צומי מרוכז, איכותי עד התעלפותי לילדים, טוסט ומלפפון לארוחת ערב, תקתוקים נוספים מסביב ואיידה, להמשך העבודה ככותבת עצמאית.
מבט חלוש במיוחד לבעל? יש! קיבלתי פטור מלהוציא ת'כלב, נחיתת אונס בחצות וחוזר חלילה. אללה איסטור. הלך זמן קפה האיכות עם המחשב הנייד ב'שקד'. מילא זה, הילד גדל, התחתונים כבר צמודים ולמי יש זמן לקנות. מעלימה עין. הג'ינס היחידי ממוחזר קשות, הופכת ליען במקום יעל. הילד מתלונן על כאבי גב כבר שבוע, "אה, עוד לא עבר? טוב נו, נשיג הפנייה לאורתופד".
בשאיפה לפצצה
כל זה טוב ויפה, נגיד. אבל אצל נועה שלי אין הנחות. שבועיים לא הייתי במכון כושר, מבחינתה, שהעולם יתהפך, אין פטורים. והתוצאות גם הן לא פוטרות אותי מאחריות. שבועיים במקום. על המ"מ. דיוק גרמני רצחני ממש. טוב, אפשר להסתכל על זה חיובי אם מתעקשים. ווואהו, איזה כיף, לא עליתי. שמחת זקנתי בראש קציצות. הלא מה המטרה? למסמס כל תא שומני מיותר בגופי, מיד ונחרצות ולעבור בהקדם למִגְדָּר הפצצות.
לוח שנה לוהט. צילום: ללא קרדיט
וכיאה לעיתונאית ותיקה ומסורה, הלכתי למקורות. ומי אם לא ויקיפדיה קופצת בראש בגוגל, עם לא תאמינו כמה מילים כתובות על המילה "כוסית"? כ-2,000 מילה הוקדשו לתחקיר המילה, נגזרותיה, משמעויותיה וההיסטוריה שלה. כן, כן תתפלאו. הנה
ציטוט, לא נגעתי. נשבעת:
"כּוּסִית (במלעיל) היא מילת סלנג עברית המשמשת להתייחסות לאישה נאה ומושכת מינית. המילה נגזרת ממילת הסלנג "כוס" (שמקורה בערבית - كس), המשמשת לתיאור איבר המין הנשי... המילה החלה להופיע בפיהם של דוברי עברית בסוף שנות השבעים של המאה העשרים, ובשנותיה הראשונות נחשבה לניבול פה המהווה דרך וולגרית ופוגענית להתייחסות לאיש. החל בסוף שנות השמונים של המאה העשרים הפכה המילה מקובלת בקרב צעירים וצעירות, כשחלקם רואה בה ביטוי סלנג שגרתי, ללא קונוטציה מעליבה, ולעתים אף רואים בה מחמאה (אם כי אחרים רואים בה מילה וולגרית ופוגענית עד היום)." (צוטט מכאן, הערך בוויקיפדיה).
אז זהו שאני רואה בזה מחמאה. ומתוך הקטע המלומד הזה אף למדתי שאני כנראה עוד צעירה. לא איעלב בכלל נשבעת, אם מישהו יחליט לקטלג אותי ככה, על פי הקונוטציה המינית הוולגרית הפופולארית הזאת. נהפוך הוא.
מכרה זהב לשוני
ובגלל שאין כמו תחקיר שטח יצאתי מהאוטו בקפיצה מהירה ועטתי על שוקי, לדלות ממנו עדות גברית להשלמת התמונה. מי זה שוקי, תשאלו ובצדק. לא, לא חבר חדש מהעבודה. יותר נכון, חבר חדש מהשכונה. מהחניון, יותר נכון. הוא הוא גובה המזומנים בחניון בו אני נאלצת לחנות מדי יום בתחנה המרכזית הישנה, ת"א, לאחר שחטפתי דו"ח כואב במיוחד מפקח מגעיל במיוחד והבנתי ת'רמז.
מגרש חניה צילום : מירית שחם
"עיניים, אל תחני כל כך קרוב, למה זאת (הוא לוחש לי כמגלה סוד ומצביע על הסוברו החבוטה ליד) היא מה זה מלפפון...אם את מבינה כפרה למה אני מתכוון (ממחיש בתנועת ידיים שמגדירה פרה). קחי עוד ימינה נשמה, היא לא תצליח ככה להיכנס לאוטו".
'מלפפון'? אותו דבר ירוק, ארוך, מלא מים וחסר טעם שהתרגלנו משום מה לחתוך דק דק לסלט- מלפפון נהיה ביטוי לשמנות? לאן הגענו? מהרגע הזה לא עזבתי אותו. הבנתי שיש לי כאן עסק עם מכרה זהב של ביטויי רחוב א-לה דרום תל-אביב ומי אני שאחמיץ כזו הזדמנות להעשרת השפה.
התעלקתי עליו והתחננתי שיספר לי מה הביטוי המקביל לכוסית. מסתבר, שאין למילה כוסית תחליף מעולם הירק ואף נראה כי מילה זו מעלה לו ריר שהעדפתי לא לראות מקרוב וסיבותיי עמי. רק משפט אחד הצלחתי לחלץ ממנו על כוסיות, משפט שמסתבר ששוקי מאוד משתדל שלא להגיד ורק לפעמים הוא פשוט בורח לו: "עם רגליים כמו שלך, הייתי הולך על הידיים!"
ועם ידיים כמו שלי, טוב לי ללכת בינתיים על הרגליים. כוסית אני לא, ומה שבטוח, כשאגיע למעמד הנאות, הייתי רוצה להיות הכוסית הקלאסית. הווה אומר, הכוסית של פעם, יפה אמיתית, גוף חטוב, אך לא צועק את זה עם החוטיני בחריץ של האינסלטור והכפכף עם העקב הקטן והנצנצים.
כולי מתפעמת מעצמי של העתיד, הכוסית של הלייף, כמו שאומרות צעירות בני יומנו (ואני בכיף אתן). וביננו? כוסית לארג' בנטייה לאקסטרא מדיום יספק אותי. מידה 44-42 ואני מאושרת. יותר מזה, ברגע שאוכל לחזור ולהתנדנד בנדנדות הילדים בגינה הציבורית, אדע שכבשתי את הגיזרה מחדש.
אז כן, אל תאשימו אותי אם גם אני רוצה להיות חברה של קבע בזארה, לקנות כמה חולצות קשירה ומכנסיים אדומים משובצים כמו כולן.
יעל מני
על הכותבת
יעל מני, (בעל אחד, ילדים שניים), היא עיתונאית, תסריטאית, מנחת קבוצות הורים מוסמכת ומנהלת כתיבה באהבה: כתיבת ברכות לכל אירוע אפשרי בחיים
נא להמתין לטעינת התגובות
