נועם אייל. "התגבוה הראשונה של הישראלים מוגזמת" צילום: אבשלום ששוני
"נפילה מקורה היא אירוע שספורטאי זוכר תקופה ארוכה," משוכנע פסיכולוג מכון וינגייט, נועם אייל. "זה אחד המבחנים למוכנות להמשך הקריירה. אני לא מדבר על מוכנות מנטלית, רגעית, אלא עד כמה יש את הכישרון להפוך רגעי זוועה למאתגרים. יש ספורטאים שיש להם את היכולת לקום והם יגיעו לגמרים ולמדליות, ויש כאלה שרגע כזה יכול להביא את הקריירה לדעיכה."
זה שונה מנפילה באליפות אירופה?
"אולימפיאדה היא הרבה יותר מספורט. זה המקום שבו כל מדינה מייצרת גאווה לאומית, התחליף המודרני למלחמות. כשספורטאי לא מצליח, בתחושה הכי עמוקה הוא מרגיש שבייש את המולדת. זה גם מה שהסביבה משדרת. אין שום אירוע שיכול לגרום לספורטאי תחושות כאלה קשות של חוסר ערך."
יש דוגמאות מהעבר?
"אירועים כאלה סיימו קריירה. כדורסלנים שפספסו סל של שנייה אחרונה, ג'ודאי שעף בפתיחה. זה גרר יחס קשה מהענף, אפילו לפעמים מההורים."
הסביבה צריכה עכשיו לחבק?
"בדרך כלל גם הצוות נמצא באיזה שוק, כי עבורם זו פגיעה במוניטין, לפעמים בפרנסה. יש מקרים שלוקח הרבה זמן ליצור מחדש את הדיאלוג."
אנחנו שונים מעמים אחרים?
"התגובות של הספורטאים הישראלים לא שונות בהרבה מהחתך שיש בארץ לתגובות במצבי לחץ. הישראלים מאוד מאומנים, פועלים מצוין - בהשוואה להרבה אומות אחרות, אבל התגובה הראשונה חריפה, לפעמים מוגזמת ואחרי זה היא עוברת להתמודדות טובה."
ארבע שנים כמכונה. ואז פאשלה.
"שוכחים שהיכולת להתעלות היא סוג של כישרון, או מיומנות שקשה ללמוד. זה לא משהו שיש לך אותו סתם. או שהבאת מגיל צעיר, או שלמדת בגיל צעיר וטיפחת. לקחת ספורטאי טוב ולזרוק למים הגועשים שנקראים משחקים אולימפים, רוב הסיכוי שהוא לא יעמוד במשימה.
סרגיי ריכטר בלונדון. ''שיא אישי זו לא התעלות'' גטי אימג'ס
"נוטים לשכוח, אבל יש המון כישלונות באולימפיאדה. ספורטאים שבאו מוכנים פיזית ולא הצליחו. מוכשרים, אבל אין את הכישרון להתעלות ברגע הנתון.
קח את המירוץ הכבישים שהיה. ניצח אותו וינוקורוב, שגבר על ספורטאים מדהימים, זוכי הטור דה פראנס. למה? התעלות."
כל אחד מגיע בשיאו.
"שיא אישי זו לא התעלות. זה מה שיש לך. התעלות זה משהו הרבה יותר ממה שציפו ממך ואם אתה לא מתעלה, אז הסיכוי הוא אפסי."
ריכטר ירגיש הבוקר כמו מקסיוטה?
"קלעי שמחמיץ בנקודה את הגמר זה כואב, אבל אין את ההרגשה של ההתרסקות, החולשה, חוסר האונים עם הבושה. הפסד במאית שנייה לא שובר את רוב סוגי האישיות שאני מכיר. ריכטר הוא דוגמה קלאסית לקלעי מעולה שלא התעלה."
מאריק זאבי, ולי קורזיץ מצפים למדליה, איך לדעתך הם מתמודדים?
"שניהם ברמה עולמית כל-כך גבוהה, שבניגוד לצעירים, הם לא מושפעים ממה שאומרים עליהם. יש לחץ אדיר, אבל הם מחוסנים. מבינים שזו סחרחורת, יום אחד אתה למעלה יום אחד למטה, מפתחים את הציניות בכדי להתמודד. ככה צריך."
נא להמתין לטעינת התגובות