"כמו שהספורט מתנהל, וינגייט לא יכול להתקיים"

אחרי ארבע שנים כיו"ר הוועד המנהל של מכון וינגייט, לאיזי בורוביץ' נמאס. לפני כארבעה חודשים התפטר, עם תקווה שיימצא מי שייקח את המושכות במקומו. מחליף טרם אותר, ובחודש שעבר בורוביץ' הודיע כי הוא מפסיק לשמש כיו"ר הוועד המנהל של המכון לאלתר. וינגייט נותר יתום.

בורוביץ', 71, לא מופתע מכך שאין קופצים על התפקיד אחריו. בראיון ראשון מאז עזב את
המכון הוא מסביר מדוע החליט להתפטר, ואומר: "אם מי שיציעו לו את התפקיד יפנה אליי, אמליץ לו להשיב בשלילה".

לווינגייט הגיע בורוביץ' בהתנדבות. שר הספורט לשעבר ראלב מג'אדלה הציע לו את התפקיד לאחר שהוחלט שבראש "המכון הלאומי לספורט" יעמוד גורם חיצוני ובלתי תלוי. עם רזומה של בעלי חברת ארקיע, יו"ר דירקטוריון אל-על ופרופסור מן המניין באוניברסיטת ת"א, בורוביץ' נעתר למשימה. היום הוא מבין שהיא היתה חסרת סיכוי.

"הגעתי למסקנה שכמו שהספורט במדינה מתנהל, המכון לא יוכל להמשיך להתקיים", הוא אומר. "בשביל לעשות משהו צריך כסף, ולווינגייט אין. המכון לא יודע בתחילת כל חודש אם יוכל לשלם את המשכורות של החודש הבא. בצורה כזו אי אפשר לנהל גוף.

"היו חודשים שדחינו משכורות או שילמנו רק את חלקן. אפשר להבריא את וינגייט, אבל במבנה הנוכחי הוא לא יכול לספק את מה שמצפים ממנו. אם המצב יימשך כך, המכון ייסגר".

כשבורוביץ' מדבר על כך שלווינגייט אין כסף, הוא מתכוון לתקציב שנתי של כ-70 מיליון שקל. סכום אפסי, לטענתו, ביחס לשירותים והתשתיות שווינגייט צריך לספק. התקציב מתבסס על השירותים שהמכון מציע, ותמיכה של 7-6 מיליון שקל שמגיעה מהמדינה, ש"גם היא מקצצת בשנים האחרונות בסכומים".

"לפני כשנה עשינו בדיקה כמה כסף צריך כל שנה כדי לתת שירות בסטנדרטים המקובלים בעולם", הוא מספר. "מתברר שרק כדי להיות מכון מסודר צריך תקציב של 120 מיליון שקל, פי שניים ממה שיש כיום. קשה מאוד להביא תרומות למכון, זה לא אוניברסיטה או מוזיאון. וינגייט לא מוגדר כך באופן רשמי, אבל הוא המכון הלאומי של הספורט בישראל, ואין לו מספיק

מקורות כדי למלא את תפקידו. קרן המתקנים נותנת כסף למתקנים, אבל לא לאחזקה שלהם".

את התוצאות רואים בשטח. "המתקנים על הפנים", מתאר בורוביץ'. " הם לא בטיחותיים ולא מתוחזקים. ברזלים יוצאים מהקירות. המתחם של בית הנבחרות נראה כמו מחנה צבאי. היום ספורטאים לא רוצים חמישה כוכבים, אלא שבעה כוכבים, ואי אפשר לספק את זה".

וזה מה ששבר אותך?
"כן. אם אי אפשר לשנות את המצב, אין לי מה לחפש שם. המצב הנוכחי יגרום לסגירת מתקנים, ובסופו של דבר המכון ייסגר".

גורם נוסף להידרדרות במצב של וינגייט, לפי בורוביץ', הוא ההחלטה של ההתאחדות לכדורגל לעזוב את המכון לטובת בית הנבחרות שנחנך לאחרונה בשפיים. "ההתאחדות לכדורגל היתה הגוף שהשתמש הכי הרבה במתקנים, וכשהגעתי למכון הופתעתי לשמוע על עזיבתם.

"הרי מה המכון אמור להיות? הבית של הספורט בישראל. אם זה היה מתנהל כמו שצריך, אז כל המתקנים ומשרדי האיגודים היו בווינגייט. אבל הוועד האולימפי יושב בת"א במקום להיות במכון ולעזור לו, וגם ההתאחדות לכדורגל עזבה".

מעבר להתאחדות לכדורגל או לוועד האולימפי, לבורוביץ' יש בטן מלאה על משרד הספורט. לדבריו, אנשי המשרד "מעוניינים להעלים" את וינגייט, וזה בא לביטוי, בין היתר, בצמצום התקציבים שמועברים למכון.

"כבר כמה שנים מסתובב חוק 'מכון וינגייט'. משרד הספורט אחראי עליו. במילים בוטות, המטרה שלו להעלים את מכון וינגייט. מהמעט שראיתי יש שם סעיף שאומר שיו"ר וינגייט יהיה ראש מינהל הספורט.

"לפני כמה שנים שינו את התקנון, כך שראש מינהל הספורט לא יהיה יו"ר וינגייט. כנראה שאורי שפר (ראש מינהל הספורט, ג"ל) לא הצליח להפנים שהוא כבר לא מנכ"ל וינגייט. כל הזמן מנגנים במשרד הספורט שאם יהיה גוף כזה, המכון יקבל תמיכה יותר גדולה. אני למוד ניסיון מהבטחות כאלה. אני עוד זוכר שממשלת ישראל הבטיחה לאל-על 100 אחוז השתתפות על הוצאות ביטחון. באנו אז לאגף התקציבים באוצר, ואמרו לי 'לך למי שהבטיח לך'.

"להערכתי, אם היינו מסכימים לחוק וינגייט, לא היו אותם צמצומים בתמיכה ממשרד הספורט. ראש מינהל הספורט גם אמר את זה. אבל חבר הנאמנים של המכון התנגד להפוך אותו שוב לגוף ממשלתי, שזה למעשה מה שחוק וינגייט אומר".

את מכתב ההתפטרות שלחת לשרת הספורט לבנת. היא שאלה מה הוביל לכך?
"לא. ניהלתי שיחה עם מנכ"לית המשרד אורלי פרומן. לא יודע, אולי התפטרותי התקבלה בשמחה במשרד הספורט".

הבריכה האולימפית במכון היא כישלון?
"זו עוד פצצה שתתפוצץ להם בפנים. הרי גם אחרי שיסיימו לבנות את הבריכה אין כסף לתחזק אותה. אני עדיין לא מצליח להבין למה צריך לעשות כזה פרויקט. בתחילה הקציבו לבנייה כ-50 מיליון שקל, כרגע זה מתוקצב ב-80 מיליון שקל, ולהערכתי זה ייגמר ב-100 מיליון - סכום שהיה מאוד עוזר למכון להתקיים.

"יש דוחות של מבקרת הפנים של המכון על ההתנהלות בבניית הבריכה, שעוד היתה לפני שהגעתי למכון. הדוחות מצאו לא מעט ליקויים. זה נמסר למועצת ההימורים ולמשרד הספורט, ואף אחד לא עשה עם זה כלום.

"כדי להחזיק בריכה כזו צריך לעשות בה שימוש גם כבריכה ציבורית", ממשיך בורוביץ', "בצורה כזו כשאין תחרויות אפשר למכור כרטיסים לאנשים רגילים. אבל התכנון היה לקוי ואי אפשר היה להעמיד אותה לציבור. כעת רוצים להשאיר אותה רק כבריכה אולימפית, ואת הבריכה הקיימת להפוך לציבורית. עכשיו יהיו חסרים שני מיליון שקל. אמרתי להם: 'אם אין לכם איך לתחזק את הבריכה, אל תפתחו אותה בכלל'. המכון לגמרי יתמוטט מכך, אבל העיקר שיהיה טקס".

היו לך גם מחלוקות עם מנכ"לית המכון, רותי בורשטיין-פילץ.
"נכון. רותי רכה מדי. היינו צריכים לשדר יותר קשיחות ולא לוותר על כל דבר. בתעשיית הספורט יש המון הבטחות בעל פה, אבל זה לא עובד כך. ספורט זה עסק. אין יהיה בסדר, תקבל את הכסף, ואז אתה מגיע למצב שאתה מתחנן. מנהל שלא מוכן לעמוד על שלו ומחליק את הכל, זו בעיה. אני חושב שבמבחן התוצאה הוכח שרותי לא מתאימה".

בורוביץ' עמד בעבר בראש ועדה שקבעה את אמות המידה לחלוקת כספי מועצת ההימורים בספורט. בחודש שעבר הקימה השרה לבנת ועדה ציבורית חדשה, בראשות צבי לובצקי, בטענה כי יישום מלא של מסקנות "ועדת בורוביץ'" יביא להתמוטטות חלק מאיגודי הספורט. דווקא עם המהלך הזה של לבנת בורוביץ' מסכים.

"אני הייתי זה שאמר לפני כשנה שצריך להחליף את הוועדה", הוא מזכיר. "חשוב שעל אמות המידה להקצבות יסתכלו עוד אנשים. במקרה שלנו חברי הוועדה התעייפו עם הזמן, וכל ההחלטות התקבלו פה אחד - כי אני הייתי היחיד שקיבל אותן".

ואתה חושב שטעית בהחלטות שלכם?
"ממש לא. בפעם הראשונה בנינו מודל אמיתי עם סימולציה שמסתכלת על כל התמונה. כל שינוי שאתה עושה, אתה מיד יודע איך זה משפיע על האחרים. הלוואי שהיו עושים את זה בעוד ארגונים.

"לגבי הקשיחות, קבענו איך אנחנו חושבים שצריכה להיות מדיניות הספורט. שמנו דגש על פריפריה, קבוצות נוער, ניהול מקצועי. לא בהכרח על כמות המדליות. בישראל עובדים הפוך, במקום לקדם תרבות ספורט מנסים לייצר אנשים שיביאו מדליות. הרי למה לארה"ב יש הרבה מדליות? כי יש שם תרבות ספורט רחבה, זה בנוי כמו פירמידה. בפעם הראשונה הכנסנו מדד על ניהול מקצועי. הרעיון היה שמי שיעמוד בראש האגודות לא יהיה מאכער מההסתדרות, אלא אדם שלמד ניהול, יודע לקרוא דוחות כספיים".

ומה לגבי הטענה שהקריטריונים שקבעתם מחסלים ענפים?
"אמרנו שמי שרוצה יכול לשבת איתנו, ואנחנו נסביר איך המודל בנוי. חוץ מאחד אף אחד לא הגיע. אנשים היו רגילים לבוא לצעוק, להפוך שולחן. הטעות בוועדה היתה שהיא כללה נציגים של תחומים. היא צריכה להיות לא תלויה, כמו הוועדה שהקימו כעת. צריך לעשות שינוי עם תקנונים ברורים בספורט. לא לכל דבר צריך 18 עורכי דין, ואדם אחד שישלוט על האיגוד ויהיה דיקטטור".

ממשרד הספורט נמסר בתגובה: "מצופה ממי ששימש כיו"ר וינגייט, שיכיר היטב את הצעת 'חוק וינגייט', ולא באופן שטחי כפי שהוא עצמו מעיד. אילו היה טורח ללמוד את הצעת החוק סביר שלא היה טועה ומטעה את הציבור. ההמלצה לחוקק את החוק באה בעקבות דוח מבקר המדינה שקבע כי על משרד הספורט להסדיר את מעמד המכון. כמו כן, בניגוד לדברי בורוביץ', הצעת החוק לא קובעת שאת תפקיד יו"ר וינגייט ימלא ראש מינהל הספורט.

"ביקורתו של בורוביץ' על החוק תמוהה, בעיקר על רקע העובדה שטרם התפטרותו הוא הביע תמיכה מלאה ברעיון של תאגוד וינגייט, ואף הביע נכונות לשכנע את נציגי משרד האוצר בחשיבות המהלך. כל ניסיון לקשור בין החוק לבין התמיכה הכספית שווינגייט מקבל בשנים האחרונות ממשרד הספורט, הוא מופרך.

"שהרי וינגייט מקבל היום את תקציבו על פי מבחני תמיכה. לראיה, בשלוש השנים האחרונות כמעט שלא חל שום שינוי בתקציבו, והשנה הוא אף זכה לגידול של כמעט 300 אלף שקל.

"על אף שתמיכת המשרד במכון וינגייט נותרה בשנים האחרונות כמעט זהה, גדל הגירעון של המכון בתקופת כהונתו של בורוביץ כיו"ר מ-6.5 מיליון שקל לכ-20 מיליון שקל".

באשר לדוח הביקורת על בניית הבריכה: "הדוח הועבר למשרד הספורט לידיעה. הטיפול בנושא הוא בסמכותו הבלעדית של הוועד המנהל של העמותה של מכון וינגייט. בכל מקרה, במשרד הספורט מודים לפרופ' בורוביץ' ומאחלים לו הצלחה בעתיד".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...