ערב חדש
אחרי "מסודרים" ו"מחוברות" אסף הראל ומירי חנוך חונכים את "דיבור חדיש" - תוכנית תרבות חדשה בערוץ 8. מה שנשמע כמו אוקסימורון הוא רק ההתחלה לראיון שבו השניים מוצאים את האשם העיקרי בחוסר התרבות הישראלי. תחזיקו חזק, זה לא ערוץ 2
אז זהו, שלא - מאסטרואים כמו פיני סילוק שלנו עובדים קשה על האמנות שלהם, ובסטודיו המאוד לא אקראי שלהם ניתן למצוא לעתים - מלבד מאפר, ספר, פרופס ביזארי וחתול ג'ינג'י מפלצתי - גם זוג ידוענים מהסקאלה העליונה של הז'אנר, במקרה הזה אסף הראל ומירי חנוך.
בשבוע שעבר עלתה תוכנית התרבות היומית החדשה שהם מנחים בערוץ 8, "דיבור חדיש" - כשם זוג המטרוסקסואלים הגרמנים שהרטיטו את לבנו בשנות השמונים עם הלהיטים "שרי שרי ליידי" ו“You're My Heart, You're My Soul” האלמותי. השם האנכרוניסטי והטראשי איננו מקרי - התוכנית חרתה על דגלה את הדיון בכל הספקטרום התרבותי האקטואלי, מהגבוה עד לנמוך.
אחרי שהם מצטלמים, כשאנחנו כבר יושבים בבית קפה, מתגלות האג'נדות המוצקות של הראל וחנוך בכל הנוגע ללגיטימיות של העיסוק הזה במלוא עוזן, אבל נכון לעכשיו הם עדיין מודדים פאות ומסתובבים בתחתונים (לפחות הראל, ויש לבחור רגליים יפות). הקונספט הוא ציורו האלמותי של הצייר גרנט ווד - "אמריקן גות'יק", קלאסיקה אמריקאית המתארת זוג מזדקן, פוריטני וחמור סבר שעומד ברקע ביתו דמוי הכנסייה.
עבור השער אמורה חנוך לעבור תהליך הזקנה קל בידי המאפר, והיא מביעה את טרונייתה בעודו מתעלל בתווי פניה: "תמיד הייתי נגד בוטוקס וכל השטויות האלו, אבל להוסיף לי קמטים?! לא רוצה. פה אני מותחת את הגבול". בסוף היא מתרצה - למאפרים יש יכולת להוציא ממך את הטוב ביותר - ואחרי כמה פלאשים אנחנו עושים את דרכנו לעבר בית הקפה.
התוכניות הראשונות של "דיבור חדיש" עסקו במגוון נושאים - מחגיגות ה-70 של יהורם גאון, עבור ב"מועדון ארוחת הערב", התוכנית החדשה והביזארית של השף חיים כהן והזמרת מארינה מקסימיליאן בלומין וכלה בטרגדיה שקרתה בבני עי"ש.
נדמה שרבגוניות האייטמים והנושאים יושבת טוב על המנחים: הראל (37), שטמן ידו כמעט בכל סוג של עשייה טלוויזיונית שמאפשרת מדינת ישראל, מביא עמו את הניסיון והתוכן של אחד מקודקודיה היצירתיים, וגם לחנוך (46) יש אג'נדות
השילוב ביניהם, שאינו מובן מאליו, בהחלט מוסיף ממד מסקרן לתוכנית, וכך גם העובדה שלעתים קרובות הם מתווכחים בלהט על כל נושא שרק תזרקו לעברם. מדובר בערך מוסף משובח עבור כל זוג מנחים של תוכנית תרבות, בייחוד כשהם בוחרים להתווכח גם איתי.
ממה אתם רוצים להתחיל?
חנוך: "בוא נדבר על משהו שכבר דיברנו עליו, זה הכי קל".
או.קיי, אז התוכנית החדשה של חיים כהן וממ"ב.
"אני מבסוטה מזה שמארינה לא מאלה שנכנעות לטרנד הרזון המוגזם".
גם אני אוהב נשים גדולות.
"אז תעודד אותה. כשתראה אותה תגיד לה שאתה אוהב נשים גדולות. אולי עדיף שלא, בעצם. האמת היא שאני מאוד שמחה לשמוע דברים כאלה. מה איתך, אסף? מה אתה אוהב?".
הראל: "אני אוהב הכל".
אתם מרגישים קצת חריגים, לעלות ככה עם תוכנית תרבות בישראל של 2010?
חנוך: "אני תמיד מרגישה חריגה".
הראל: "אני חושב שמה שחריג זה לא אנחנו. אנחנו הנורמלים. מה שחריג זה לוח השידורים הבידורי והמנותק שיש פה. זה שתוכנית כזו עולה בערוץ נישה או רק בשנת מכרז זו החריגות".
חנוך: "דויד גרוסמן כתב, מיד אחרי שהבן שלו נהרג, מאמר נורא יפה שנקרא 'לכתוב באזור אסון'. ובאמת, עולמנו כל הזמן הולך ונהיה צר יותר כי כל הזמן יש פה איזה אסון, כל הזמן יש דברים יותר חשובים מהסרט החדש של האחים כהן. היה פיגוע, מה אתה מתעסק בסרט של האחים כהן? כל דור נורמלי צריך להרים את הראש ולומר שיש מינון לכל מיני דברים, וגם לתרבות יש מקום בשיח הציבורי".
יש כאלה שיפרשו את המונח "אזור אסון" בכך ששליש מצופי הטלוויזיה של המדינה רואים את "האח הגדול" פעמיים בשבוע, או את "הרווק", רחמנא ליצלן.
"זה הכל אותו הדבר".
אני בעצם שואל מה הרציונל מאחורי העלאת תוכנית תרבות בעידן של מעיין חודדה.
"זה גם העידן של "ארץ נהדרת" ושל ניסיונות אחרים לעשות טלוויזיה איכותית בערוצים המסחריים שלנו. אנחנו, עם 'דיבור חדיש', בדיוק באמצע: לא להתעלם מזה שהיה היום פיגוע או שמישהו נרצח, אבל גם לא להיות כנוע לגמרי מול זה. לא רוצים לשבת כל הזמן עם פרצוף של נר זיכרון".
וגם קצת כיף להיות אנדרדוג.
"נכון, אני תמיד אהבתי את השוליים".
הראל: "אני לא כל כך מסכים עם הקביעה שלך שאנחנו בעידן מעיין חודדה. זו לא חזות הכל - זו תוכנית אחת, עם כל הכבוד הנתון אליה, בערוץ שידורים אחד. "האח הגדול" זה גם הרבה יותר ממעיין חודדה, ואי אפשר לרדד את כל הריאליטי, את כל הז'אנר המגוון הזה, לכדי מעיין חודדה".
אז אתה בעצם אומר שיש גם ערכים חיוביים בתוכניות מהסוג הזה.
"אני לא משונאי ערוץ 2, ואני חושב שרוב האנשים שתוקפים את ערוץ 2 לא מבינים את ההיגיון האמיתי מאחורי ערוץ מסחרי. אני גם חושב שהבעיה האמיתית שלנו היא הערוץ הראשון ולא ערוץ 2".
תסביר.
"הבעיה היא שאין פה ערוץ ציבורי. זו המחלה הגדולה של הטלוויזיה בארץ - אי קיומו של הערוץ הראשון, שאמור לתת מענה בדיוק לסוג התוכניות שבערוצים המסחריים - בגלל השיקולים המסחריים שלהם - אין. בגלל זה מפילים על הערוץ השני את כל הערכים והדרישות האלה, שמקומם כלל איננו בערוץ מסחרי".
חנוך: "אם ילד ממש רעב ותיתן לו רק ממתקים - הוא יאכל את זה, וזה בדיוק מה שקרה פה עם הערוצים המסחריים. אין פה חממה לגידול דברים שאין בהם שיקולים מסחריים, והחממה הזאת אמורה הייתה להיות בערוץ הראשון והציבורי. בגלל שישראל מנהלת את עצמה כמו רפובליקת בננות שום דבר כבר לא מפתיע אותי. וזו בדיוק התשובה לשאלה ששאלת קודם - דווקא בגלל זה, בגלל שאין פה את הכלים והגב ליצירת תוכניות מהסוג הזה, חייבים לעשות פה תוכנית תרבות. אני צודקת, אסף?".
הראל: "לא ירדתי לסוף דעתך".
חנוך: "לא משנה. אני תמיד צודקת".
הראל: "ועדיין יש במדינה שלנו טלוויזיה יותר טובה מבכל מדינה אחרת".
מה?! או.קיי, מה עם הטלוויזיה הבריטית?
"ההיצע שלהם לא מתקרב להיצע שיש לנו פה. בארץ אתה מקבל את מיטב הטלוויזיה האמריקאית, את מיטב הטלוויזיה הבריטית, את מיטב שידורי הכבלים האמריקאיים, HBO, הכל".
אבל אתה מדבר על תוכניות רכש.
"אני מדבר איתך על הטלוויזיה שאתה יכול לצרוך פה, מה שנותנים לך. אני אוהב טלוויזיה, ואני יושב בסלון שלי פה ומקבל את מיטב הטלוויזיה שבעולם. בארה"ב הם לא מקבלים בכלל טלוויזיה מאירופה, רק טלוויזיה אמריקאית. פה, ואני אומר לך את זה בכנות, חובבי טלוויזיה נמצאים בגן עדן".
אני יכול לטעון כנגדך שהסינגור שלך על הטלוויזיה כאן הוא מפני שאתה חלק מהמנגנון.
"אני מסכים איתך שאני חלק מהמנגנון, ולכן אני מכיר את ההיגיון הפנימי שלו. אני חושב, כיוצר שנמצא שם, שהרבה מההאשמות שמופנות כלפיו הן רק חלק מהבעיה, הן לא הבעיה כולה. צריך לראות את כל התמונה. להגיד שיש פה שלטון ריאליטי זה פשוט לא נכון - המטרה של ערוץ מסחרי היא להביא קהל, והוא מצליח להביא קהל".
בכל מחיר.
"מה זה בכל מחיר?".
חנוך: "לא, אסף, אתה אומר שחלק מהביקורת נכונה - אז פה היא נכונה. יש מחיר".
הראל: "אבל קודם כל שיהיה פה ערוץ ציבורי! אל תכפה על ערוץ 2 ערכים שהוא לא מחויב אליהם. יש פה ערוץ שגובה ממך אגרה כל חודש, שאמור לספק לך מענה לדברים האלה ולא מספק אותם. הם מקבלים כסף ציבורי, ואמורים - אמורים, כן? - לספק לך תוכניות תרבות. המטרה של הערוץ השני והמסחרי היא קודם כל להרוויח, זה ההיגיון הפנימי שלו".
אבל הזכייניות מחויבות להשקיע גם בדוקומנטרי ובהפקות מקור והן לא מפסיקות לחפף. סרט על אייל גולן הוא לא דוקומנטרי, לפחות לא במובן הנורמלי של המילה.
חנוך: "אבל אנחנו קצת מגזימים - יש דברים בערוצים המסחריים שאפשר ליהנות מהם, כמו 'ארץ נהדרת' ו'מסודרים'".
הראל: "השיפוטיות הזו בכל דבר שקשור לערוץ 2 - אני פשוט לא אוהב את זה. נורא קל להאשים אותם בכל התחלואים שיש פה, גם כשהתחלואים האלה לא בהכרח קשורים אליהם - כמו המתקפה הבלתי פוסקת על הריאליטי. זו התרבות שבה אנחנו חיים וצריך להבין את זה ולהמשיך הלאה".
אתם בעצם נמצאים בדיוק על קו התפר. יש מין דואליות במה שנחרת על דגל "דיבור חדיש" - גם אוהבי ויזלטיר ימצאו פה את מה שהם מחפשים וגם אוהבי נינט.
"אבל למה מי שאוהב את ויזלטיר בהכרח לא יאהב את נינט? למה אתה עושה את ההפרדה הזאת? זה נורא שטחי לקבוע שיש כאלה שאוהבים את ויזלטיר וכאלה שאוהבים את נינט, שיש תרבות נמוכה ותרבות גבוהה, שיש טלוויזיה טובה וטלוויזיה לא טובה".
חנוך: "המונח 'תרבות פופולרית' לא חייב להיות אוקסימורון. אני אישית לא רואה ריאליטי כי יש לי שלושה ילדים וחמש עבודות, אבל מדי פעם אני גונבת הצצה כדי לראות איפה אני חיה".
אסף, אתה רואה ריאליטי?
הראל: "בטח שאני רואה. "הישרדות" זה פורמט גאוני לפי דעתי, ומקומם אותי שחייבים להפריד את זה מכל השאר. בערוץ 2 יש לרגעים טלוויזיה מעולה ולרגעים טלוויזיה מביכה, וכנ"ל בערוץ 8. זה בסדר לאהוב גם את בריטני ספירס וגם את פרוסט".
את המשך הכתבה ניתן לקרוא בגיליון "רייטינג" שיצא השבוע
נא להמתין לטעינת התגובות
ברייטינג תמצאו את כל מה שמעניין בעולם הבידור הישראלי והעולמי: טלוויזיה, רכילות, מוזיקה, קולנוע, חיי לילה ופרסום. להזמנת גיליון היכרות מתנה ללא התחייבות, חייגו 03-7642122. 
אקו"ם