ועישנת לבנך: הורות וסמים קלים מתנגשים
הדור שגילה את הגראס והחשיש בטיולים למזרח ובמסיבות הטבע מגלה בשנים אלה את ההורות, ואת העובדה ששני הדברים לא מסתדרים יחד. הורים מתלבטים ומומחים נחרצים מספרים מה עלה בגורלו של הג'וינט התמים של פעם
המפלגה, כידוע, לא עברה את אחוז החסימה, אולם הסוד כבר גלוי וידוע מזמן: צעירים רבים, וגם מי שהתבגרו בינתיים והפכו הורים, מעשנים סמים קלים, על בסיס קבוע או מזדמן. בקרב הפוליטיקאים והציבור יש רבים התומכים בלגליזציה של הסמים הקלים, בטענה שאלכוהול וסיגריות מסוכנים לא פחות ואף יותר, וכמו עם סיגריות ואלכוהול, לא מדובר בעניין פלילי.
אחרים עדיין מתנגדים בתוקף, וטענותיהם החזקות עמם. כך או כך, הצעירים של אתמול, שהפכו הורים, מגלים כי סוגיית עישון החשיש והמריחואנה כבר איננה רק עניינם האישי, ומתעניינים בה גם מי שנמצאים בביתם - הילדים או המתבגרים הפרטיים שלהם.
מרבית ההורים שהתבקשו להתראיין לכתבה הסתייגו והתחמקו בתירוצים שונים. ההורים בעשור השני במילניום לא יוצאים נגד עישון קנאביס, הם פשוט לא יודעים איך להתמודד עם הנושא. הרי איזה הורה יטיף לילדו להתמסטל במקום להכין שיעורי בית?
בסופו של דבר אני מאתרת כמה אמיצים, שמוכנים להודות בעילום שם שהם לא רק משתמשים בסמים אלא אפילו מכניסים אותם הביתה.
ר' גבעתיים, אם לשני ילדים שאחרי צבא ועוסקת בכתיבה, אומרת שהיא מעשנת ג'וינטים מזדמנים (עולם לא קונה)ולא רואה פסול בשכטה פה ושם. היא החלה לעשן בבית רק אחרי שהילדים עברו את גיל ,15 אבל לעולם לא מול הילדים או בידיעתם. הנושא עדיין נחשב טאבו.
"אין ספק שיש פה מוסר כפול," היא מודה. "לא הייתי רוצה לדעת שהבת או הבן שלי יעשנו כשאני לא רואה, גם לא סיגריה רגילה. אני לא אעשה יחסי ציבור לעישון סמים קלים, אבל אני לא חושבת שאני יכולה להיאבק בזה, כי זה כל כך זמין ונמצא בכל מקום. אני מקווה רק שהשכל הישר שיש לילדים שלי יעבוד גם בנושא הזה."
את לא רואה בזה סוג של צביעות?
"אני לא נקראת מעשנת - אם לא יביאו לי, אני לא אלך לחפש את זה. זה לא כמו סיגריה, שאם אין לי אותה, אני ארד לפיצוצייה ואקנה. מבחינתי, זה כמו אלכוהול שאני טועמת בסופי שבוע, ואם לא יהיה - אני אמשיך לחיות. אם הילדים שלי יעלו את הנושא, אגיד להם שזה רע ואני לא ממליצה, בדיוק כמו שאני אומרת על דברים אחרים שהתנסיתי בהם, כמו סיגריות וחשיפה לשמש. העניין הוא שאני כבר אדם בוגר, והם עדיין מחפשים את הגבולות."
כשאני מתעניינת אם הייתה רואה סיטואציה בעתיד שבה היא מעשנת עם הילדים, היא עונה בתקיפות: "מבחינתי, הנושא צריך להיות פתוח לדיון, אבל אסור לעשות לזה לגיטימציה. אני לא אעשן ביחד עם הילדים שלי בשום גיל, ולדעתי כאן בדיוק עובר הגבול. כשאמהות אומרות לי שהן והילדים שלהם ה'חברים הכי טובים' אני לא רואה בזה סוג של הישג. אני רוצה ליהנות מהחברות
לעומת ר' יש מי שמוכנים להודות שהגראס והחשיש הפכו חלק משגרת חייהם, והם אינם רואים פגם בכך שגם הילדים ייהנו מהחומר שעשה להורים כל כך טוב. א' מבאר שבע, אב לשתי בנות (בנות 7 ו-5) אפילו מתכנן טיול גדול לקולומביה, אחרי ששתי בנותיו יסיימו צבא, וגם לעשות שם "סטלות."
"אני מעשן סמים קלים מגיל 23 ואמשיך עד יום מותי. מבחינתי, זו חוויה חיובית. סמים קלים מחברים את האדם למי שהוא באמת. ברגע שאתה מעשן, אתה פותח את עצמך למקומות אחרים, שלא בטוח שהיית מגיע אליהם ברמה הרגשית באופן רגיל. לי זה עושה טוב, וזאת טיפשות להגיד שאלכוהול זה סבבה וסמים קלים לא. בטח לא כשכל העולם מעשן".
ואתה מעשן בבית?
"רק אחרי שהילדות כבר ישנות. אני לא ארשה להן לעשן עד סוף הצבא, כדי שתהיינה להן אמות מידה מה טוב ומה מתאים להן. אני חושב שזה מאוד מהותי מתי מתחילים לעשן. מעבר לכך, אני חושב שנכון לעשות את זה ביחד ולהתמודד עם העניין מהבית, במקום לתת להן לחפש את הסמים במקומות אחרים."
נ', בת ,33 מאחד הקיבוצים במרכז הארץ, נשואה ואם לשניים (בני 6 ו-3), מודה ש"כן, מדי פעם אנחנו מגלגלים ג'וינט במרפסת כשהילדים ישנים, לבד או עם חברים. זה הרגל ישן, עוד מימי הרווקות, שום דבר קיצוני. עליי זה פחות משפיע מכוסית אלכוהול."
אבל לא פעם, היא מודה, "חשבנו, אני ובעלי, מה יהיה אם הילדים ישאלו מה זה הריח הזה, או שישאלו אם אלה סמים, ואני מודה שאני מרגישה לא נוח בעניין הזה. אני משערת שבנקודה שהם יתחילו להבין יותר, נצטרך להפסיק עם זה, לפחות בסביבת הבית."
דווקא ממי שסימל בזמנו את פריחתה של מהפכת הקנאביס בחברה הישראלית, אנחנו שומעים עמדה מפתיעה. בועז וכטל (אב לשלושה,( הידוע כפעיל חברתי ומייסדה של עמותת "עלה ירוק," פעל במשך שנים רבות דווקא בתחום גמילה מסמים וקידום החקיקה בנושא מריחואנה רפואית.
לעומת הדימוי שהצטייר אולי בתקשורת, וכטל אינו מעשן ולא ממליץ על כך, ועיקר ביקורתו מופנית נגד אסטרטגיית המניעה בנושא. "אני טיפלתי בהרבה מכורים לסמים קשים, שסיפור ההתמכרות לא הגיע בגלל שימוש של ההורים, אלא בעקבות התעללות, עוני, אלימות במשפחה וכדומה. אנחנו צריכים להסביר לילדים שאם הם רוצים להשתמש במשהו שמשנה תודעה, אז עדיף, למשל, להשתמש בקנאביס ולא באלכוהול, שנזקיו חמורים בהרבה לטווח הארוך. במקום הזה אני מסכים עם ד"ר מרשה טננבאום, שגורסת כי ההסברה צריכה להיות על פי הנזק היחסי שגורם הסם ולא לפי מעמדו החוקי. ההסתייגות הגדולה ביותר של ההורים צריכה להיות נגד הסמים החוקיים, כמו אלכוהול וטבק, שהורגים בכל שנה פי כמה וכמה יותר אנשים מאשר שימוש בקוקאין, הרואין וכל סם לא חוקי אחר."
אומרים שסמים קלים מובילים לסמים קשים.
"באבולוציה של התמכרויות בדרך כלל החבר'ה בארץ מתחילים בנרגילה, עוברים לסיגריות, משם אלכוהול ואחר כך יש כל מיני תרופות מרשם בבית שהם מתחילים לשחק איתן. טענת הממסד שקנאביס הוא זה שמוביל לסמים קשים היא שקר מסוכן. זה פשוט לא נכון. מי שפותח את השער לסמים אלו הסמים החוקיים - האלכוהול והטבק.
"בכל מקרה, אני תמיד אומר שעדיף לחיות ללא סמים בכלל. עובדה שאנשים חיים בסדר גמור גם ללא שימוש באלכוהול, סיגריות וג'וינטים. אבל השיטה הפשטנית של 'להגיד לא לסמים' באופן גורף נכשלה: הן בארץ והן בארצות הברית. זה נושא מורכב, והוא דורש אמינות והסברה מדויקות, כי אין קשר סיבתי בין השניים - סמים קלים לא בהכרח מובילים לסמים קשים."
את דבריו מגבה וכטל בנתונים מהשטח, שכיום אנחנו מבחינים בירידה עקבית בגיל השימוש וההתנסות בסמים קלים בארץ, לצד עלייה עקבית במספר צרכני הסמים - למרות הקמפיינים ומערכי ההסברה הרבים שיש בנושא.
אחד המתנגדים הבולטים לעמדות שמביע וכטל בנושא הוא פרופ' אלי לוונטל, ראש החוג לעבודה סוציאלית ב"מכללה האקדמית תל-חי, ומי שניהל יותר משלושים שנה את המרכז לטיפול בנפגעי סמים בחיפה.
פרופ' לוונטל אפילו לא מסכים שאעלה על הכתוב את המונח "סמים קלים," שלדעתו מסמל את הבעייתיות בנושא: "כל איש מדע המתמחה בנושא יגיד לך שאין דבר כזה סמים קלים. כשאנחנו בוחנים את הנזקים לטווח הארוך של שימוש בחשיש ובמריחואנה, אנחנו מגלים שהם הרבה יותר קשים מרוב הסמים שמכונים 'קשים.'
"סמים הם חומרים פסיכו אקטיביים ובעלי השפעה רטרואקטיבית. אנחנו מדברים על חומרים שמשנים את מצב התודעה באופן משמעותי לטווח הקצר, אבל ממשיכים להשפיע גם בטווח הארוך. הנזקים הללו הרבה יותר חמורים מטבק, שלא משנה את מצב התודעה או אפילו קוקאין, שמתנקה מהגוף תוך שלושה ימים. חשיש, לעומת זאת, הוא הסם היחידי שנתפס ברקמות השומניות של הדם, ולוקח לו בין 3 ל9- חודשים להתנקות מהמחזור. זה גם חומר שמייצר שינויים גנטיים, כולל סכיזופרניה, התוקפת בין8 ל-10 אחוזים מהמשתמשים (ללא רקע גנטי,( ויש מחקרים המצביעים על שינויים גנטיים שגורמים גם ללידת ילדים פגומים כשרק האב עישן בעברו. אם נוסיף לכך גם את 'תסמונת חוסר המוטיבציה,' שהופכת את המשתמשים לסוג של זומבים, הרי שיש לנו בעיה רצינית."
את הגיבוי, לדבריו, אנחנו שומעים דווקא מהדור הצעיר, שכבר ניסה סמים קלים וקשים. ד' מתל אביב, בן ,25 סטודנט למשפטים, מספר שלא מעט מחבריו התחילו ב"ג'וינט פה ושם" והמשיכו לקוקאין וכדורים, בחיפוש אחר סטלה טובה יותר. "בהתחלה אתה מתרגש מה'סטלות,' ואז אחרי זמן מסוים אתה מפסיק להרגיש. ברגע שהגעת לרוויה מהסם הקל, אתה מחפש את הדבר הבא. אתה רוצה לחזור ולהיות שוב בהיי, והגראס כבר לא עושה לך את זה. זה השלב שבו חבר'ה שאני מכיר עברו לסמים יותר קשים, כמו קוק, אנדי וכדורים, וזה כבר סרט אחר לגמרי. אם תהיה לגיטימציה חוקית לעניין, הגבול ביניהם יהיה מאוד פרוץ."
אתה בעד עישון קנאביס בבית?
"אני אישית מעשן אחת לכמה שבועות, אבל מכיר לא מעט שמעשנים כל יום, וכתוצאה מזה לא ממש עושים את העבודה שלהם. הם מתנהלים לאט, לא לומדים, ובסך הכל די תקועים. לגבי עישון בתוך הבית, אני מכיר חבר שההורים שלו 'דופקים' שכטות כל יום, ותכל'ס הוא ואחיו מעשנים כל הזמן - מה לעשות, אנחנו מחקים את ההורים. מצד שני, יש לי גם חברים שמעשנים המון ולהורים שלהם אין מושג. לפעמים הם חושבים שזה רק שכטה מדי פעם, ולפעמים פשוט לא רואים את המציאות."
ואם גם לכם יש חשש שהקטורת שהחלה לדלוק בחדר של הילדים מחפה על ריח אחר, נחזור לפרופ' לוונטל, שמקבל לא מעט שיחות מהורים מודאגים: "צריך לבוא לילד מעמדה של ידע. הוא רוצה לדעת למה, וצריך להסביר לו את ההשלכות לטווח הקצר ולטווח הארוך. במקרה של ילדים הסובלים מבעיית קשב וריכוז, צריך ליידע אותם בכך שהסמים רק יחמירו את הבעיה, ושהם עלולים גם לגרום לסכיזופרניה, דיכאונות וחרדות. אל תבואו עם עמדה מחנכת של 'אוי ואבוי,' כי אין לזה שום אפקט. ובמקרה והילד כן משתמש, מומלץ לקבל ייעוץ ועזרה מקצועית."
פרופ' לוונטל אולי מציג את העמדה השמרנית ששמענו בעבר, אך למול ה"בלבלה" של ההורים הצעירים, הוא לפחות מציג עמדה חד-משמעית בנושא
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם