ראשי » עסקים » דעותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

גבולות מסירת המידע בין מדינות

המלחמה בפשיעה כלכלית הכשירה אוטוסטרדת מידע בין מדינות ה-OECD מה אסור ומה מותר ואיך רשות המסים נערכה למהפכה?

נושא העברת מידע בין מדינות תפס השנה כותרות ברחבי העולם בכלל ובישראל בפרט. כדי להילחם בהון השחור ובפשיעה מופעל לחץ בין המדינות למסור מידע רב יותר זו לזו, ועם הצטרפותה של ישראל לOECD מעבר המידע בין מדינות הארגון נעשה קל יותר ותכוף יותר.

בין היתר עולה השאלה מהו המידע שהמדינה נדרשת למסור בהתאם לאמנות המס, ובמיוחד בהקשר של אמנת המס עם ארה"ב. ככלל, ככל שאמנת מס חדשה יותר יש בה סעיף רחב יותר של מסירת מידע. מידע המצוי מטבעו בידי רשות המסים הוא מידע אשר ללא ספק יימסר לפי דרישה. הוא כולל מידע על נדל"ן )דיווחים לרשויות מיסוי מקרקעין(, על כלי רכב, על הכנסות, על חשבונות בנק וכו'.

השאלה המעניינת היא לגבי מידע אשר אינו נמצא בידי רשות המסים - האם מכוח האמנה או מכוח הוראת חוק אחרת מדינה זרה יכולה לבקש מרשות המסים הישראלית לברר, לחקור או לבדוק לגבי דברים שאינם מצויים בידה?נראה שהפרשנות הנכונה של גבולות הסמכות של רשות המסים הישראלית במקרה זה היא לקבל אך ורק מידע שהיא היתה רשאית לקבל ממילא - דהיינו מידע הרלוונטי ונוגע להכנסתו של אדם. מכאן שאין למסור לרשות המסים מידע שאין היא רשאית לדרוש, הנוגע להכנסה של אדם החייבת במס בישראל. למשל, תרומות שהגיעו מחו"ל, נכסים פרטיים, מתנות פרטיות שנתנו וכו'. כך גם לאפשרות דרישת המידע של רשות המס יש גבול.לעומת זאת, מידע הרלוונטי להכנסתו של אדם, דוגמת הכנסות ריבית, לא די שמדינה אחת רשאית לקבל המידע ממדינה אחרת לאור הצטרפותה של ישראל לOECD, אלא ייתכן שהמידע כאמור יעבור אף ללא בקשה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...