ראשי » עסקים » צרכנות

זמן זה כסף: יצאנו לנסיעת מבחן ביום הפתיחה של מנהרות הכרמל

הכבישים רחבים, הנסיעה נוחה והנוף נעים - הכל נראה מצוין עד שמגיעים לפקק ביציאה ממנהרות הכרמל. ביום הפתיחה הרשמית יצאנו לבדוק כמה זמן נרוויח בנסיעה במנהרות וכמה זה יעלה לנו. התשובה: כמעט שקל לדקה

שלשום אחר הצהריים ליוותה המדינה את ראש הממשלה ואת פמלייתו, שכללה את שרי האוצר, התחבורה, התקשורת והמדע כמו גם אנשי עסקים רבים - בטקס גזירת הסרט של מנהרות הכרמל בחיפה.

זה היה מעין קרנבל עם יותר מ-1,000 איש, שנהנו מכיבוד יוקרתי: בשרים, סלטים, יינות משובחים ושאר משקאות. אתמול ב-6:00 בדיוק נפתחו המנהרות לציבור הרחב. בשעות הבוקר התנועה הייתה דלילה, אך בשעות אחר הצהריים כבר הורגשה התעוררות. דבר אחד ברור: הוצאות הקוקטייל שהוגש אתמול במנהרות - עדיין לא הוחזרו.

אבל כדי לא לעסוק בספקולציות החלטנו אתמול, אני והצלם מקס ילינסון, לחוות את החוויה על בשרנו - או ליתר דיוק באמצעות הרכב הפרטי שלי. וכך, ביום הראשון שבו נפתחו המנהרות רשמנו היסטוריה כשבדקנו את הטווחים, המהירויות והזמנים. למען האמת, לנסוע במנהרות זו חוויה אמיתית, על אף שעברתי את החוויה הזו כבר לפני כחצי שנה, עוד בטרם נפתחו המנהרות לציבור, והייתי העיתונאי הראשון שנסע בהן.

אז איך זה לנסוע במנהרות הכרמל? המנהרות רחבות ומושקעות וכוללות שני מסלולים לכל כיוון. הן מוארות ומשולטות בכל דרך אפשרית, כשהשלטים ברורים וקריאים ב-3 שפות ואפילו נעימים לעין. השלטים מתאימים לכל כלי רכב - ממשאית ועד לרכב הפרטי הקטן ביותר.

במנהרות הכרמל 4 קטעים: שניים שאורכם 3,200 מטר ושניים שאורכם 1,600 מטר. יחד עם המחלפים והגישה למנהרות, מדובר ב-6-5.5 ק"מ. אבל כאן, למעשה, נגמרת החוויה - משום שלכיס לא מדובר בחוויה נעימה במיוחד.

יצאנו לדרך בשעה שבה התחיל העומס, 15:09, ועברנו במסלול שבו חובה לשלם. כדי להיכנס למנהרות על הנהג לשלם 5.70 שקלים לקטע, כלומר 11.40 שקל לשני הקטעים. אפשר גם לעשות מנוי ולקבל את החיוב הביתה.

נכנסנו בפתח הדרומי והבחנו כי המהירות המותרת במנהרות היא

80 קמ"ש. נסענו על פי החוק, אך מהר מאוד גילינו שאנחנו יכולים להתקבל לתוכנית "היפה והחנון" כחנונים האולטימטיביים - שכן כלי הרכב עקפו אותנו בזה אחר זה.

אפשר להבין את הנהגים שמרביצים בכביש כה רחב 100 קמ"ש, אבל קשה לקבל את זה שחלק מהנהגים אפילו הגיעו למהירות 140 קמ"ש. ואכן, אחד מאנשי האבטחה קיבל במהלך היום דיווחים על נהגים שנסעו במהירויות עצומות, כהגדרתו: "הרבה מעל 120 קמ"ש".

מרגע הכניסה עד לרגע היציאה אחרי שני הקטעים - יצאנו בצ'ק פוסט ותזמנו 6 דקות נסיעה בממוצע במהירות 70 קמ"ש, כולל מעבר בעמדות התשלום בכניסה וביציאה. בקמפיין הפרסום של מנהרות הכרמל אומרים שנדרשות 8 דקות כדי לחצות את העיר. מדוע? כיוון שהם לא רוצים להתחייב ל-6 דקות מחשש לתביעות. אבל נראה שזה באמת עובד.

בדרך עשינו ניסיון ועצרנו ל-20 שניות באחת מנקודות עצירת החירום. אחרי 10 שניות זינק לעברנו רכב ביטחון וביקש מאיתנו להמשיך מיד. הוא דווקא היה נחמד ואפילו יצא מהרכב כדי להסביר לנו על חוק המנהרות, שלפיו נאסר על כלי רכב לעצור בתוך המנהרה מכל סיבה שהיא. "כל עצירה פירושה מצב חירום שמשנה את כל מערך התנועה והזרימה לתוך המנהרה", הוא אמר בנימוס - ואנחנו המשכנו בדרכנו.

כשהגענו ליציאה, עוד לפני המחסום, ניסנו שוב לעצור - וגם אז זינק עלינו מישהו שהיה פחות מנומס. מאוחר יותר התברר לנו שהוא המנהל של כל רשת האבטחה במנהרות, ואחד העובדים ניסה להרגיע אותנו כשהסביר: "כולנו קצת בלחץ ביום הראשון, תבינו". אז הבנו והמשכנו.

אחרי המחסום שוב עצרנו מתוך מחשבה שאנחנו נמצאים בשטח פתוח. אבל גם אז הבחנתי במראה האחורית באותו מאבטח: הוא רץ בטירוף ובטונים מאוד לא נעימים הפציר בנו לנסוע. "אזמין לכם משטרה", איים ואפילו חייג ל-100.

המשכנו לנסוע, בעיקר מאחר שלא ממש התחשק לנו להתחיל להסביר למשטרה שהכוונות שלנו טובות. המסקנה היתה שזו לא חוויה נעימה במיוחד, אבל לשם ההגינות - אם לא היינו עוצרים והיינו ממשיכים לנסוע כאחד האדם, לא היינו נתקלים באירוע המביך הזה.

בשלב מסוים נזכרנו ששם החברה שבה עובדים אנשי המנהרות הוא דרך ארץ - אך נראה שחלקם פחות התחברו למושג. אבל לצד הביקורת המחויכת, יש לציין כי חברת דרך ארץ נערכה ליום הראשון לפתיחת המנהרות בכוחות מתוגברים. כל דבר קטן טופל במהירות ראויה לציון, בעיקר בשעות אחר הצהריים, אז היתה התנועה ערה יותר והתקלות היו רבות יותר.

בשיחה שניהלנו עם שני נהגים מהשורה על חווית הנסיעה סיפר לנו גיא (26) ממרכז הארץ מדוע בחר לנסוע במנהרות. "אני נסעתי בבוקר דרך העיר, אבל חברים בעבודה סיפרו לי שהם באו דרך המנהרות וזו פשוט חוויה, אז החלטתי לנסוע בחזרה הביתה במנהרות - וזו אכן חוויה", אמר . אלא שבאותה נשימה הוא הוסיף "זה חתיכת סכום: 11.40 שקל לכל כיוון, מקצה לקצה". בכך הוא לא השאיר מקום לספק: גיא לא מתכוון לעשות את דרכו לעבודה בכל יום במנהרות.

נהגת נוספת, נילי, טענה כי "בשבילי הכסף לא משנה, אני אסע רק דרך המנהרות". ואכן , חשבנו לעצמנו שמי שנוסעת בלקסוס מודל 2010 ששווה קרוב למיליון שקל לא תתרגש מ-5.70 שקלים לכל קטע.

יצאנו מהמנהרות ונכנסו לצומת הצ'ק פוסט, שם כבר הרגשנו בטוחים כאילו היינו באזור סטרילי. אלא שעל ההרגשה הזו העיבה העובדה שלפנינו עמד פקק, שלהשתחרר ממנו לא היה קל. קטע שאורכו 600-500 מטר לקח לנו 20 דקות - וזה לא היה בשיא העומס. המסקנה: הנסיעה במנהרות היא חוויה, אבל ההשתחררות צפונה ומזרחה מצומת הצ'ק פוסט בואך חוצות המפרץ כביש עכו היא סיוט לא קטן.

את הדרך חזרה עשינו דרך העיר. יצאנו לדרכנו ב-15:26 והגענו לקו המקביל של הפתח הדרומי של המנהרות ב-15:46, כלומר 20 דקות נסיעה. דרך העצמאות בעיר היתה עמוסה משני הכיוונים. עברנו עשרות רמזורים וצמתים לאורך 14 ק"מ.

במבט לאחור, 20 דקות בשעת העומס לשני הכיוונים - כלומר 40 דקות בסך הכל - זה לא מעט זמן. אבל בסך הכל, בנסיעה מדרום לצפון דרך המנהרות נסענו במשך 26 דקות בלבד, אולם אותה נסיעה דרך העיר תיקח לכם 40 דקות שלמות. זהו רווח של 14 דקות. השאלה היא אם שווה להשקיע 11.40 שקל לכיוון אחד או 22.80 שקל בנסיעה במנהרות לשני הכיוונים - כלומר בערך שקל וחצי לק"מ, לא כולל דלק.

נכון, זה היה היום הראשון ותנועת המכוניות היתה דלילה יחסית. אין ספק שאם יגיעו מפעילי המנהרות ליעד של 1,000 מכוניות בשעה, הנוסעות בכל המקטעים בו-זמנית, הרי שהכניסה תהיה הרבה יותר מסורבלת, שלא לומר איטית יותר, וכך גם היציאה.

אבל כמו שזה נראה אתמול, חוויית הנסיעה במנהרות היא חוויה נדירה. היציאה בכיוון הצ'ק פוסט היא סוג של מפח נפש - אבל מתברר שלא רק למי שנוסע במנהרות אלא בכלל. זה פקק שהשד יודע אם ייגמר גם אחרי שעות העומס.

היינו שם, נחזור בעוד חודש - אולי זה ייראה טוב יותר, או חלילה רע ומסורבל יותר. עכשיו נותר רק לתהות מי יסכים לשלם 11:40 שקל עבור רווח של 14 דקות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...