מר תשובה היקר, זה יעלה לך יותר
כמה חודשים אחרי שהכריז על חג לאומי בעקבות גילויי הגז, הגיע השבוע יצחק תשובה לכנסת כדי להילחם על כל גרוש מהאוצר ששייך למדינה. ההופעה של תשובה בכנסת, על שלל המומחים והאיומים, עוד תעלה לו ביוקר
למה נזכרתי בכך? כי תשובה - על צוות מנהליו, יועציו הבכירים, עמיתיו האמריקאים, יחצניו והלוביסטים שלו - יכול היה לצרף את הסיפור הזה לאיום האיראני, שבו השתמש השבוע בנאומו בוועדת הכלכלה.
האיראנים, כזכור, הכריזו בתחילת השבוע כי יסייעו ללבנון לחפש גז מול חופיה, קרוב מאוד לתגליות הגז של ישראל. היועצים האסטרטגיים של דלק ונובל אנרג'י מיהרו לגייס את אחמדינג'אד לשורותיהם, ולמחרת הזהיר תשובה בכנסת כי האיראנים יפנו את כספי הגז לטרור נגדנו וישתלטו על שוקי הגז באירופה. כך זה קרה שם במלחמת המפרץ הראשונה, כך זה יכול לקרות אצלנו.
סיפור מצוין, אבל כמו ששם הוא היה לא יותר מטריגר בידי סדאם לפלישה לכווית - גם כאן הנימוק כי אם לא נזדרז להפיק גז חיזבאללה ייקח לנו אותו, הוא לא יותר מקלף מיקוח במשא ומתן. תשובה עשה שימוש בעוד כמה קלפי מיקוח, למשל הדרישה להורדת התמלוגים בחצי. אני, תשובה, אגיד שצריך להוריד בחצי, שלי (יחימוביץ') תציע להכפיל את התמלוגים, ונתפשר על המצב הקיים. כך נראה משא ומתן בשוק. שוק, אגב, הוא מחמאה לעומת ההתנהלות בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא תמלוגי הגז.
מר תשובה היקר, נדמה לי שהפעם אין מנוס מההחלטה: זה יעלה לך יותר. יותר מהסטאטוס-קוו, המבוסס על החוק מ-1951. אתה ידוע כ"מר מזליקו" שנוחת תמיד על הרגליים - לא המשבר הכלכלי, לא ההסתבכויות של דלק נדל"ן ואף לא איליק רוז'נסקי הצליחו להפיל אותך. יש לי חדשות בשבילך: גם התשלומים הנוספים שתצטרך לשלם למדינה במקרה הזה לא יפילו אותך. תן לי להעריך שאם תתקדם על פי תוכניותיך (עם או בלי עדכון התמלוגים), בתוך שנה-שנתיים תעבור את שרי אריסון בדירוג 100 העשירים של מעריב.
האמת היא שהשבוע אכזבת. לפני מספר חודשים, עם פרסום תגליות הגז, הכרזת כי מדובר ביום חג לעם ישראל. אפילו בחרת את החג - יום העצמאות שלנו. ישראל תוכל לספק לעצמה את האנרגיה שלה; לא נהיה תלויים עוד באחרים. השבוע יכולת לצאת גדול גם בוועדת הכלכלה בכנסת. אמנם התייצבת, חגיגי כתמיד, עם אשתך חיה - אבל העדפת להתרכז במספרים ופחות בחגיגות, ונתת לערימת המומחים שלך להפחיד אותנו בכל מיני איומי סרק. השבוע נתת, לפחות לי, את ההרגשה שבאת לכנסת כדי לקחת את האוצר שרק לפני כמה חודשים הכרזת שהוא שייך גם לנו.
לא בטוח שזה הביטוי הנכון, אבל ההרגשה היא שהסתנוורת קצת או שחושיך התערפלו מעט מעוצמת הגז. הגילוי שלך ושל שותפות "תמר" הוא באמת גדול - גדול יותר מחג לישראל. הוא נכס אסטרטגי למדינה, והוא ראש חץ בדרך (כך כולם מקווים) לגילויים נוספים בעוד רישיונות גז טבעי בחופי ישראל. לשמחתך, אתה צועד בראש המחנה עם הגילוי הדרמטי הזה. לצערך,
קשה לקרוא למחזה שהיה השבוע בוועדת הכלכלה של הכנסת דיון רציני. יותר משהיה פופוליסטי, הוא היה מביך; יותר משהיה מביך - הוא היה לא רלוונטי. הדיון הזה לא עסק בשאלות המרכזיות שצריכות להעסיק אותך, יצחק תשובה, ואותנו. הוא עסק בזוטות. מה שלא הצלחת להגיד אתה, דאגו להגיד כמה ח"כים מופעלי לוביסטים. מן העבר השני של נציגי העם נשמעו מעט מדי הערות עניינות ורלוונטיות.
הדבר העיקרי שהיה צריך להידבר שם היה המשמעויות ארוכות הטווח של גילוי הגז והשפעתו על ישראל בעשורים הקרובים. עם כל הכבוד לך, למומחיך ולשותפיך, מדינת ישראל לא יכולה להותיר את קבלת ההחלטות בידך ובידיהם בלבד.
עכשיו בואו נעשה סדר בעניינים השנויים במחלוקת בסוגיית גילויי הגז:
רטרואקטיבי. בואו נניח את הביטוי הזה בצד. למרות שתפס חלק מרכזי בדיון שהתקיים בכנסת, הוא באמת לא רלוונטי לסוגיית תמלוגי הגז. אף אחד לא מתכוון לשנות את גובה התמלוגים או את המיסוי על גז שכבר הופק במאגר "ים תטיס" שמול חופי אשקלון. מלבד מאגר זה, אף לא אחד מהמאגרים החדשים שנתגלו הפיק גז לצורך מסחרי. כך שבהקשר הזה אין פה שום החלטה רטרואקטיבית. כל החלטה על שינוי התמלוגים מתייחסת לגז מופק, ולא להסכמי עבר. מה שמביא אותנו לוויכוח הבא.
הסכמים צריך לכבד. תשובה ואנשיו טוענים כי לא ייתכן שמדינת ישראל משנה את כללי המשחק. הרי אף חברה רצינית לא תעשה עסקים עם מדינה שטוענת דבר אחד, וכשמגיע רגע האמת משנה את ההסכמים. זה טיעון לגיטימי, אלא שהוא לא מדויק. שיעור התמלוגים והמסים ששותפות הקידוח תשלם לא נובע מכוח הסכם - אין הסכם כזה בין מדינת ישראל לשותפות "תמר". גובה התמלוגים והמיסוי נובע מכוח חוק הנפט מ-1952. אין חולק על כך שזכותה של מדינה לשנות מעת לעת את מסיה, והיא עושה זאת לא מעט. מי כמונו יודעים.
זאת ועוד. מי שהציץ בתשקיפים או בדוחות החברות הציבוריות השותפות בקידוחים יכול להיווכח כי הן מפרסמות אזהרה, שלפיה שיעורי המס עלולים להשתנות בעקבות החלטת ממשלה מ-2001. ממשלת ישראל החליטה באותה שנה כי מס החברות יועלה בענף הגז והנפט ל-60% - החלטה שלא עברה בכנסת, אך מאלצת את החברות בענף להזהיר את המשקיעים בדיווחיהן לבורסה, כי המיסוי בתחומיהן עלול להשתנות בהתאם להחלטה זו.
אז להעלות או לא להעלות? כדי לגבש תשובה לשאלת השאלות, אנחנו נוטים לרוץ למדינות אחרות ולבדוק של מי גבוה יותר. התמלוגים, כמובן. אלא שזו שאלה מכשילה. לכל מדינה מדיניות משלה, המושפעת לא מעט מאופיו של המשטר והשלטון ומהמדיניות הכלכלית הנהוגה בה - אבל גם מעמדות חברתיות. הכלכלה אינה מראה הכל.
גם כאשר מנסים לנטרל את רוב המרכיבים ונצמדים לשיעור ההכנסות הכולל של המדינה מגז ונפט, הרי ששיעור ההכנסה של ישראל, על פי החוק, נע בין 25% ל-30%. שיעור זה אף יירד עם הורדת מס החברות בשנים הקרובות עד ל-18% (לעומת 25% היום ו-36% לפני כעשור). אלא שהצורך בהעלאת חלקה של המדינה בהכנסות מקידוחי הגז נובע לאו דווקא מההשוואה המספרית למדינות אחרות - אלא מערכו האסטרטגי הרב של הגז הנחשף באזור.
ערכו של מקור האנרגיה הזה הוא בעצם העתיד האנרגטי של מדינת ישראל בעשורים הקרובים והיכולת שלנו לממש את אחד המשאבים היחידים שהיו ואשר יהיו לנו אי־פעם. משם בא ערכו הרב והצורך להגדיל את חלקה של המדינה בגילוי הזה.
יש אולי מידה של אכזבה בכך שמדינת ישראל מציעה מאז שנות ה-50 המוקדמות מודל שמעודד יזמים לחפש גז ונפט - וכשמגיע רגע האמת היא אומרת להם, עכשיו אנחנו משנים את חוקי המשחק. אבל אותה מדינה היא סוג של אי אנרגטי. היא לא רק מוחרמת על ידי רוב יצרני האנרגיה בעולם, אלא נמצאת במצב מלחמה עם חלקם. מדינה ששישית מתקציבה נשאבת לצורכי ביטחון לא בטוח שיכולה להרשות לעצמה לתת לאכזבות כאלה או אחרות לנהל את סדר יומה.
טוב, אז בכמה להעלות? בימים האחרונים נרמז מתוך ועדת ששינסקי, שאמורה להמליץ לשר האוצר על מדיניות התמלוגים, כי הוועדה תציע להעלות מסים אך תותיר את גובה התמלוגים על כנו. מובן שיש לכך השלכות כלכליות דרמטיות: בעוד שהתמלוגים משולמים מהסנט הראשון שתפיק החברה, המיסוי הוא על רווחים, שנוכח ההשקעה האדירה בפרויקט יגיעו הרבה יותר מאוחר ובמספרים הרבה יותר קטנים.
הנה גבולות הגזרה של ועדת ששינסקי: במצב הקיים אמור תשובה לשלם 12.5% תמלוגים (בפועל, בגלל ניכויים שונים, השיעור יורד ל-10.5%) ועוד 25% מס חברות (גם במקרה הזה חברות הגז נהנות מהטבות ייחודיות כמו "ניכוי אזילה", קיזוז הוצאות הוניות, פטור ממכס וצ'ופרים נוספים), שבפועל יורד לכ-15%.
בקצה האחר נמצאת הצעת החוק שח"כ שלי יחימוביץ' מובילה: התמלוגים יעלו ל-20% (אך יישארו 10% ב-5 השנים הראשונות) ומס החברות ינוע בין 10% ל-60%, לפי החלטת שר האוצר.
אני בטוח שמומחי המיסוי בוועדת ששינסקי ימצאו חפיפה מסוימת בין המצב הנוכחי להצעת החוק. אבל בואו נותיר את האחוזים ואת החישובים בידי הוועדה, ונחפש את התמורה לאגרה במילים ולא במספרים. הייתי מציע את התשובה שהציעה פעם שלישיית הגשש החיוור: ככה וככה.
ככה - שיספקו משאבים אנרגטיים וכלכליים לישראל, כך שישפרו משמעותית את עתידה של המדינה בעשורים הקרובים; וככה - שיתאימו לשוק של כלכלה חופשית, הממריצה יזמים וחברות בינלאומיות להמשיך ולחפש את ההזדמנויות העסקיות הבאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם