אירלנד: הנמר הקלטי חוזר פצוע לכלוב
עולם במשבר: אירלנד הפכה ממודל כלכלי לכלכלה הפגיעה ביותר באיחוד האירופי כיום. הצעירים שגדלו לתוך השפע, שסיפורי מצוקה שמעו רק מהסבא ומהסבתא שלהם, מגיעים ב"מאזדות" ללשכת התעסוקה וחוזרים הביתה בידיים ריקות
ארה"ב: מה שקורה בווגאס נשאר בווגאס. עד המיתון
יוון: מדינה על סף פשיטת רגל
בתור שהולך ומתארך מחוץ לבניין, הפרצופים לא משתנים - הם פשוט מתרבים. אך אולי מדאיגה יותר היא העובדה שהם גם הולכים ונעשים צעירים יותר.
אודנוהיו בן ה-33 גדל בארץ משגשגת שבה השמים היו הגבול. הוא עשה תואר בארכיטקטורה וקיבל במהרה עבודה בשכר גבוה, העלאה בכל שנה ובונוס נדיב בחג המולד. והוא גם ידע כיצד ליהנות מכך: הוא ואשתו קנו בית בעיר, ועוד בית נופש באזור כפרי סמוך.
בנוסף, יושבות להן שתי מכוניות במוסך. בקנה מידה מערבי אודנוהיו חי את החלום הבורגני. לפחות עד לאחרונה. לפני כחודשיים איבד במפתיע את עבודתו, ובן לילה כמעט מצא את עצמו בפעם הראשונה בחייו ללא פרנסה.
"זהו הלם, בעיקר לדור שלי," סיפר אודנוהיו באחד הבקרים באחרונה, בעת שהמתין בתור מחוץ ללשכת האבטלה. "אני לא חושב שנזכה אי פעם ליהנות שוב ממה שהיה לנו בשנים האחרונות. זו האמת המרה."
אודנוהיו, כאמור, מייצג היטב את אלה שמשלמים את המחיר הכבד שגובה המשבר הכלכלי מאירלנד. הדורות הצעירים שגדלו בצל אחת הפריחות הכלכליות המהירות והמוצלחות ביותר שידעה מדינה מערבית מצאו את עצמם לפתע חוזרים אחורה בזמן לימים עגומים שאותם הכירו עד כה רק מסיפורים.
רבים מהצעירים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם הורגלו להאמין שהשפע שליווה אותם בשני העשורים האחרונים, יישאר עמם תמיד. הם לא ידעו מציאות אחרת. וזו גם הסיבה לכך שכל כך קשה להם לעכל את מה שקורה כאן עכשיו.
יום פטריק הקדוש, החג האירי הלאומי שצוין באחרונה, היה מהקודרים ביותר שזכורים פה. באופן מסורתי נוהגים באירלנד לחגוג את היום ביציאה לפאבים ובריקודים עד אור הבוקר. אך השנה היה שמח פחות.
וברור גם למה: שיעור האבטלה במדינה הגיע ל-,10.4% כפליים משיעורו בתקופה המקבילה לפני שנה. יותר מ-354 אלף איש נרשמו בחודש פברואר לקבלת דמי אבטלה - עלייה דרסטית של 87% בהשוואה לאשתקד.
ואם לא די בכך, רק לאחרונה הודיעה הממשלה על צמיחה שלילית של 2.3% בתל"ג לשנת - 2008 ההצטמקות הכלכלית החמורה ביותר בהיסטוריה האירית. כתוצאה מכך, איבדה אירלנד את דירוג האשראי הגבוה שלה, מה שהופך אותה לכלכלה הפגיעה ביותר באיחוד האירופי כיום, לצד ספרד.
לא צריך לעמוד מחוץ ללשכות האבטלה כדי להבין את המשמעויות: הזמנים הטובים הגיעו לסיומם.
לאחר צמיחה כלכלית, דו ספרתית לעתים, והעלייה החדה באיכות החיים שאירלנד נהנתה ממנה מאז שנות ה-90, ניכר כעת שהמשבר הכלכלי הצליח לאלף את "הנמר הקלטי" ולהחזירו לכלוב. באחרונה נדמה שמדי שבוע כמעט נחלצת הממשלה לעזרת הבנקים ומזרימה להם כספים כדי להצילם מקריסה.
ענף הבנייה, שהוביל את הבום הכלכלי, עומד מלכת ומחירי הנדל"ן ממשיכים לצנוח. מפעלים נסגרים וחנויות מתרוקנות.
עבור הדורות המבוגרים במדינה המשבר כואב, אבל מוכר. אירלנד ידעה ימים רעים יותר: מלחמות אזרחים, פיגועי טרור של המחתרת האירית ומיתון כרוני ששיתק את המדינה בשנות ה-80. אבל לא כולם הכירו את המציאות הזו. וזאת בדיוק הבעיה.
"זה הדבר האחרון שציפיתי שיקרה," מודה ג'ואן מרטין, בת .24 היא אמנם הגיעה ללשכת האבטלה לחפש עבודה, אבל עשתה זאת במכונית ה"מאזדה" ספורט שלה. מרטין, שסיימה באוניברסיטה לימודי ביוטכנולוגיה, לא חשבה שתתקשה להתפרנס. אבל אפילו התלמדות שעשתה בסוכנות החלל האמריקאית לא עוזרת לה בינתיים למצוא עבודה.
"מעולם לא חשבתי שכך זה יהיה," היא אומרת. והיא אינה לבדה. אלפי צעירים כמוה, משכילים, ועד לאחרונה מצליחים, איבדו מקומות עבודה שנחשבו כמובטחים, ונאלצים כעת להתמודד עם אתגרים חדשים, שהיו פעם מנת חלקם של הוריהם בלבד.
"זאת לא אותה אירלנד שבה גדלו הצעירים האלו," אמר לאחרונה ראש הממשלה, בריאן קאוון, "מזלם השתנה בן לילה."
יוצא דופן בתור הממתינים שמחוץ ללשכת האבטלה בלימריק הוא אימן אייהרן בן ה-.48 המשבר לא פסח גם עליו: הוא בא לקבל דמי אבטלה בפעם הראשונה זה 20 שנה. אייהרן, חשמלאי שפוטר מעבודתו, מתגורר לבדו בקרוואן מחוץ לעיר.
לדבריו, ישתמש בדמי האבטלה, בסך 265 דולר בשבוע, בדיוק כפי שנהג לעשות בזמן המיתון שפקד את המדינה לפני 25 שנה: יקנה בגדים זולים, מזון צנוע, וקצת דלק לאופנוע. זהו. הוא כבר יסתדר, כך לפחות הוא מבטיח, אך הבעיה לדבריו תהיה אצל הצעירים.
"עברנו את המיתון ההוא, נעבור גם את זה," משוכנע אייהרן. "אבל אני מרחם על הצעירים שמעולם לא נתקלו בדבר כזה. אין להם מושג למה הם נכנסים." לטענתו, ייאלצו אנשי הדור הצעיר להתרגל לצורת חיים חדשה לגמרי. "אין יותר לצאת ולבלות במסעדות 4 פעמים בשבוע," הוא אומר.
גם ראש עיריית לימריק, ג'ון גיליגן מסכים: "יהיה על הצעירים האלו לשנות את סוג המזון שהם אוכלים ואת הדרך שבה הם מבשלים אותו. הם ייאלצו לחשב כל סנט. הם מעולם לא עשו זאת".
בחודש שעבר פתחה רשת מקדונלד'ס סניף חדש בלימריק ותלתה במקום שלט דרושים. תוך שבוע וחצי הגישו 500 איש בקשות לאייש את 50 המשרות. גם מלון בעיר, שהודיע שיש לו 45 משרות, קיבל יותר מ-2,500 קורות חיים.
אמנם לא ברור אם אודנוהיו היה בין מבקשי המשרה, אך דבר אחד בטוח: הוא, כמו רבים מבני דורו, ייאלץ כעת לשנות את תוכניותיו, ציפיותיו ובעיקר את אורח חייו, אם ברצונו לשרוד את המשבר.
בינתיים מצליחה משפחתו להתקיים בזכות המשכורת של אשתו המורה, ומדמי האבטלה שלו. אבל לא ברור כמה זמן יחזיקו מעמד. את הג'יפ המשפחתי ואת בית הנופש הוא מנסה כבר חודשים למכור - אבל אין למי.
"אלמלא העבודה של אשתי, היינו נאלצים לעזוב את אירלנד," מודה אודנוהיו, רגע לפני שנכנס ללשכת האבטלה לנסות את מזלו. "אבל מה זה בעצם היה משנה? גם במקומות אחרים כבר אין עבודה".
נא להמתין לטעינת התגובות
