בני גאון - מופע של איש אחד

לא ברור כעת מה יהיה עם הקבוצה שהקים בני גאון. הוא היה הרוח, הדבק והכוח המניע שלה

יהודה שרוני | 12/5/2008 6:29

חברת ההשקעות גאון אחזקות עשויה בדמותו ובצלמו של איש העסקים בני גאון, שהלך לעולמו במוצ"ש. אחד מאנשי העסקים שהיה קשור לפעילות הקבוצה אמר לי אתמול, ביום ההלוויה: "עכשיו כשבני הלך, לא ברור מה יהיה עם הקבוצה שהקים. הוא היה הרוח, הדבק והכוח המניע שלה. עם כל החשיבות שיש למנכ"ל, שי פרמינגר, יש עכשיו סימן שאלה גדול מעל עתיד הקבוצה?.

בני גאון עצמו אמר זמן קצר לאחר הקמת חברת ההשקעות ב-1998, כי הוא מתעתד לשמש בקבוצה בו-זמנית כבעלים, כיו"ר הדירקטוריון וכיו"ר ועד העובדים. גאון הדוגמה המובהקת ליזם ישראלי (המכונה אנטרפרנר), שהמיזם שהוא מקים בנוי בדמותו ובצלמו. יזם כזה הוא גם הבעלים וגם יו"ר הדירקטוריון ובמקרים לא מעטים הוא גם מעורב בניהול השוטף של החברה.

החברות הישראליות משופעות בדוגמאות כאלה מכל מגזר. הדוגמה הבולטת לכך בשוק ההון היא רונןצלניר, מנכ"ל ומבעלי קבוצת פועלים איי.בי.איי. יש הסבורים כי הבעיה הרפואית הקשה שממנה סבל צלניר - הרוח החיה של הקבוצה - לפני כשנה הביאה לירידה בטיב הביצועים העסקיים של הקבוצה בתחום החיתום.

בענף הנדל"ן בולט במיוחד המקרה של אליעזר פישמן. פישמן כל-כך דומיננטי בעסקי החברות, שהוא מחליט במישרין כיצד להשקיע את הכסף ואילו שיעורי חשיפה לקחת בתחום המטבעות (ראו פרשת הלירה הטורקית). גם יצחק תשובה, הפועל בתחום התשתית, הוא דוגמה מובהקת של יזם שעשה את הונו ב-10 אצבעותיו. כל היזמויות של קבוצת אלעד ודלק נעשו בזכות החושים העסקיים המפותחים שלו. כיצד ייראו הקבוצות ביום שאחרי? קשה מאוד לדעת.

בתחום חברות ההשקעה בולט המקרה של נוחי דנקנר, היודע במדויק ובכל רקע נתון את פרטיה של כל עיסקה הנעשית בקבוצת אי.די.בי. בתחום הבנקאות והאנרגיה בולט במיוחד המקרה של בינו צדיק ופז. בבינלאומי מספרים כי בינו מעודכן אפילו בנוגע למדיניות הרכש של הציוד המשרדי בבנק.

השפעתם של יזמים סדרתיים אלה על הנעשה בחברות הציבוריות הינה, אם כן, מכרעת. נכון, מרביתם כבר סימנו את אלה אשר ימשיכו את דרכם העסקית, אבל בהחלט ברור כי תמונת המצב

תהיה שונה. ניתן לכנותם "המקרה המובהק של "ONE MAN SHOW" גם הבנקים מודעים לתופעה וידוע לי על מקרים, שבהם בנקים דרשו מיזם כזה פוליסת ביטוח משודרגת למקרה של מוות.

עם זאת, חלק מיזמים אלה השכילו להיפרד מהמושכות הניהוליות עוד בחייהם; דב לאוטמן, המייסד והרוח החיה בקבוצת דלתא גליל, השכיל למכור את השליטה עוד בטרם הסתבך במחלתו הקשה. משפחת פרופר הכניסה לאוסם את נסטלה כשותף אסטרטגי בינלאומי. מיכאל שטראוס העביר את המושכות הניהוליות בקבוצה לידי בתו עופרה, למרות שמאחורי הקלעים הוא ממשיך לספק עצות ניהוליות ואסטרטגיות.

ניתן רק לייחל כי בישראל יקומו פירמות ענק כמו ליהמן ברדרס, לזר פרר ואחרות, הקיימות מאות שנים ועדיין משמרות את זכר מייסדיהן. כל עוד השליטה בחברות הציבוריות הישראליות היא ריכוזית ומרבית המניות מוחזקות על-ידי משפחה אחת - קשה להאמין כי זה יקרה.