תנו לפישר הזדמנות
המחמאות שהוצמדו לנגיד בנק ישראל נעו בין "כישלון" בניסיון ההתערבות לבין "אובדן קרדיט". יש כאן קצת היסחפות. נכון שהשקל נחלש לעומת הדולר, אבל מי אמר שהצלחה או כישלון מודדים ביום אחד?
המחמאות שהוצמדו לנגיד נעו בין "כישלון" בניסיון ההתערבות לבין "אובדן קרדיט". יש כאן קצת היסחפות. נכון שהשקל נחלש לעומת הדולר, אבל מי אמר שהצלחה או כישלון של מדיניות ההתערבות נמדדת ביום אחד? ומה יקרה אם במהלך המסחר היום יתחזק הדולר לעומת השקל? האם הכישלון יהפוך להצלחה?
את המונחים "הצלחה" או "כישלון" יש למדוד לאורך זמן, ובעיקר ביחס ליעדי מעורבות הבנק המרכזי. ההתערבות של פרופ' סטנלי פישר נועדה במקור לחזק את הדולר על חשבון השקל, בעיקר כדי לעודד את הפעילות הריאלית (ובמילים אחרות, את היצוא).
מהלך ההתערבות הראשון (מ-13 במרס השנה) בלם את הצניחה החופשית בשער החליפין. מהלך ההתערבות שבוע מאוחר יותר (רכישת מט"ח בקצב של 25 מיליון דולר ליום) לא השיג את יעדו, ואפשר לומר שנכשל. המינון הנמוך אילץ את הנגיד לעבור לשלב השלישי: רכישת מטבע חוץ בהיקף של 100 מיליון דולר ליום.
אין לזלזל בקצב רכישות כזה, המהווה לעתים 10% ממחזור הפעילות במסחר. בימים מסוים הנגיד אף עשוי להורות על רכישת סכומים גבוהים יותר.
בהקשר זה יש לשים
לב להודעה שמסר הבנק המרכזי בסוף השבוע, ולפיה "ההחלטה (על הגדלת קצב הרכישות) התקבלה לאחר שהתוכנית להגדלת היתרות נבחנה על רקע תנאי השוק הנוכחיים והשינוי המהיר בשער החליפין של השקל. התוכנית תיבחן מעת לעת, תוך כדי התחשבות בתנאי השוק המשתנים".
במילים אחרות, לנגיד מותר לעשות בשוק המט"ח כמעט הכל, בעילה של "הגדלת יתרות המטבע של ישראל". נכון שהוא אינו יכול להילחם במגמות בסיסיות הקיימות בשוקי המטבע בעולם, אך מדיניות הבנק המרכזי עשויה לאותת לפחות לגורמים הספקולטיביים שבשוק המטבע הם אינם לבד. בואו ניתן לנגיד לפחות עוד כמה ימים.
נא להמתין לטעינת התגובות
