 |
 |
|
|
|
|
| אמיר אייזנברג דן בסוגיה המורכבת - מתי למכור מניות בדרך למטה |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אמיר אייזנברג
4/8/2004 11:15 |
|
|
|
|
|
|
|
אחת הדילמות הגדולות שעומדות בפני משקיעים היא מתי לצאת מהבורסה, מקרן נאמנות מנייתית או ממניה מסוימת שבה הם משקיעים. כשהדברים הולכים כמתוכנן, הדילמה הזו היא פחות רלבנטית. כשמניה שרכשתם עולה ועולה ללא הפסק אתם מאושרים, מצב הרוח משתפר, הביטחון העצמי שהפעם "קלעתם בול" מתגבר ואתם פחות מוטרדים מהעיסוק במניה. אתם משקיפים מן הצד ונהנים מהנעשה.
הבעיות מתחילות, כמובן, כשהדברים על פני השטח אינם תואמים בדיוק את הציפיות שלכם בעת ביצוע ההשקעה הראשונית. כשהמניה מתחילה לאבד גובה, אתם מתחילים לשאול את עצמכם האם זה מקרי, מדסקסים עם עצמכם ועם מקורביכם האם כדאי למכור, או לחכות לפחות עד שהמניה תשוב אל מחיר הרכישה, ובמקביל הביטחון העצמי והסיפוק מתחלפים בחששות ובעצבנות מוגברת.
ראשית כל, חשוב לציין כי הדילמה הזו אמורה להטריד גם משקיעים שהמניה שברשותם עולה לפתע בשיעור חד מדי. אם רכשתם מניה מסוימת ב-10 שקלים, ותוך חודשיים, למשל, היא זינקה ב-100%, ברור לכולנו שהתשואה הזו היא יוצאת דופן, ולא תחזור על עצמה. יתרה מכך, העלייה החדה יוצרת לרוב קרקע לתיקון חד כלפי מטה במחיר המניה. קחו, למשל, את מניית מגל מערכות, שנסקה תוך חודשיים מרמה של 9 דולרים למחיר שנשק ל-35 דולר.
לכל הדעות, מדובר בעלייה חדה מאוד,
שדי בה כדי לגרום למי שליווה את המניה לאורך כל הזינוק הזה לחשוב במהירות על כדאיות המשך ההחזקה של המניה. מי שלא הסתפק ברווח של למעלה מ200% תוך חודשיים, זכה למקלחת צוננת, ולנפילת המניה עד לרמות של כ-15 דולר במהירות גבוהה מזו שבה טיפסה המניה לגבהים ההם. משקיע שהיה מקבל מראש, בעת רכישת המניה, החלטה מתי למכור אותה, היה מונע מעצמו את אובדן מרבית הרווח שגרף.
ניתן להציב יעד עלייה באחוזים לשנה הקרובה (20%-30%, למשל), אפשר לקבוע מחיר יעד שמעבר לו המניה תימכר, ואפשר גם לנקוט אסטרטגיה של מכירת חצי מהאחזקה, או חלק אחר ממנה, כדי להבטיח לפחות את הרווח או את קרן ההשקעה. העיקר להימנע ממצב שבו נסחפים עם העלייה ושוכחים את המהירות שבה נוצרו הרווחים, ואת הקלישאה שמה שבא בקלות בדרך כלל גם הולך בקלות. הבעיה חמורה יותר כשהמניה שרכשתם מאבדת גובה.
נניח שרכשתם אותה ב-100 דולר והיא מתחילה לרדת ומגיעה בהדרגה ל-80 דולר. האם תמכרו? חלק מהמשקיעים לא אוהבים להפסיד וגורסים, כי יש להחזיק את המניה עד שתגיע לפחות אל מחיר הרכישה, ורק אז למכור אותה. זוהי גישה שיש בה הרבה כבוד עצמי, אבל מעט מאוד שכל ישר. לא חסרות דוגמאות מימי התפוצצות הבועה של מניות שהתייחסות כזו אליהן היתה מותירה את המשקיעים בהן ללא פרוטה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מוכרים לפחות במחיר הרכישה
|
|
|
 |
|
 |
|
ראו מקרה גילת לווינים
|
|
|
 |
|
|
|
מניית גילת לווינים, למשל, שהגיעה ל-170 דולר, צנחה ל-120, המשיכה ל-70 ול-20, ובסוף גם נסחרה במחיר של דולר בודד. משקיע שהיה קובע לעצמו מחיר רצפה, שמתחת אליו הוא מזרים פקודת מכירה למניה, היה אמנם מפסיד כסף בעיסקה, אך מונע מעצמו הפסדים גדולים פי כמה. הגרוע מכל הוא לשנות את היעד הזה ככל שהמניה מתקרבת אליו.
אם, למשל, רכשתם מניה ב-100 דולר, והצבתם לעצמכם (מראש, בעת העיסקה) יעד של 80 דולר למכירה במקרה חירום, ולפתע המניה הגיעה ל79 דולר, אל תאמרו לעצמכם שחציית היעד כלפי מטה היא זניחה. כך בדיוק מתחיל תהליך ההידרדרות. אתם מתאפקים ולא מוכרים ב-78 וב-75, ולפתע מוצאים את עצמכם עם מניה במחיר של 60 דולר.
עדיף למכור ולהמתין. אם המומנטום החיובי ישוב למניה, תמיד יקבלו אתכם בחזרה. לפעמים עדיף לקנות במחיר גבוה יותר, עם תחושת ביטחון רבה יותר, מאשר לנסות ולרכוש בזול, או להישאר עם מניה שממילא אתם מופסדים עליה, אך עם רמה נמוכה של ביטחון ועם תחושות קשות של אי-ודאות בבטן. שיטת הניתוח הטכני של גרפים מבוססת בין היתר על הגישה הזו.
השיטה אינה מחפשת לרכוש מניות בשפל ולמוכרן בשיא, אלא מאתרת את הנקודות שבהן מסתמן מפנה במגמת המסחר במניה ומאותתת למשקיע למכור או לקנות את המניה בהסתמך על היווצרותה של המגמה החדשה.
amir-e@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
