 |
/images/archive/gallery/914/949.jpg דריה
 |
|
|
|
|
|
|
| אם אלוהים גר בתוך כל בני האדם ויש כל כך הרבה בני אדם, אז יש גם הרבה אלוהים. עדית פאנק משוחחת עם דריה, עוד מעט בת שבע. מדור חדש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צהריים. אנחנו שלוש נשים ליד השולחן במטבח. אני, הקטנה בת שנתיים וקצת שיושבת על כסא עם שלוש כריות הגבהה, ודריה.
כשאני מעלה את שאלת הגיל סביב השולחן המשותף, דריה מדייקת לגבי גילה שלה. שש ושמונה חודשים. אבל הרבה יותר מעניין אותה לעשות סדר מוחלט בין הגילאים המסובים אל שולחן המטבח במובן הפילוסופי. גדולים מול קטנים. בין נגיסה
בקלח תירס לחיטוט רך בספגטי, היא ספק שואלת ספק קובעת בקול מתוק וענייני את דעתה שלה.
לדעתי הקטנים תמיד רוצים להיות גדולים והגדולים רוצים להיות קטנים.
מעניין למה, אני שואלת ונועצת שיניים בתירס הפרטי שלי.
זה בגלל שהקטנים חושבים שלהיות גדולים זה להיות ממש גיבור וחזק, וזה הרבה יותר טוב להיות ככה.
אז למה הגדולים רוצים להיות קטנים
הגדולים רוצים כנראה להיות קטנים, כי כשאתה קטן, פשוט מפנקים אותך ודואגים לך וזה ממש, אבל ממש יותר כיף.
האמת היא שרציתי לדבר איתך על רוחניות. זה מושג שמוכר לך?
כן.
מה זו רוחניות?
רוחניות זה חופש.
איזה חופש?
אתה פשוט מרגיש משהו בלב שלך שמתעורר ונפתח לעולם חדש.
אז במה זה שונה מהעולם הזה?
זה פשוט עולם שיותר משמח אותך. הוא פותח לך את הלב. אתה מרגיש את הרוח שזורמת בתוכך.
אני קמה ממקומי בעיקר כדי לנשום.
ברגע בו אני עוזבת את השולחן, דריה לוקחת אחריות על מצבה של הקטנה. האם היא אוכלת, שקטה, ומה עוד חסר לה. מאחורי גבי מתנהל דיאלוג מסקרן של מגע ושפה שלבטח שווה לי ללמוד ממנו.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/914/951.jpg
דריה. רוצה להיות מעצבת אופנה  |
|
דריה. רוצה להיות מעצבת אופנה |
|
|
|
 |
|
 |
|
העיקר שאתה מאמין בעצמך
|
|
|
 |
|
|
|
מעניין, אני שואלת, מה צריך לעשות כדי להיות אדם רוחני.
האמת היא שלא צריך לעשות כל כך הרבה כדי להיות רוחני. מספיק שאתה מרגיש שאתה יכול לעשות דברים שלא רק האמיצים או המבוגרים יכולים לעשות. אפילו ילדים שיש להם בעיות, אפילו כמו אוטיסטים, אם רק מישהו יכול להאמין בעצמו שאם הוא רוצה הוא יכול, אפילו אם אתה עושה את זה רק בדמיון שלך זה מספיק. העיקר שאתה מאמין בעצמך. זה מה שאתה צריך. הרי כל אחד מאמין במשהו. ואז נפתחים למה שכל אחד מרגיש בתוך הלב שלו. אפילו רעים יכולים להיפתח לעולם חדש. לגלות משהו חדש. כל אחד יכול לגלות איפה יש משהו חדש. זה דבר כזה שהוא תמיד נמצא אצלך. הוא רק מחכה לפרוץ את הדרך החוצה בזמן המתאים.
אני נאלמת דום.
אז מה עושים אם בכל זאת מתעצבנים.
זה ממש פשוט. יש רגעים שאתה עצבני או פוחד. אלה ממש רגעים לא טובים כאלה, שכל אחד יכול להיות שזה קורה לו. שבמקום להיפתח לעולמות טובים הוא רק חוזר אחורה לעולמות לא טובים של כעס.
הקטנה יושבת על השטיח בעיניים פעורות ובתנוחת יוגה טבעית שלא נלמדת בשום חוג.
את עושה יוגה?
לפעמים.
את לומדת יוגה?
לא מאף אחד מיוחד. אני לא בשום חוג. אני עושה יוגה לפי ספר שיש לי בבית. רק את התנוחה של הנשר אני עושה כמו שצריך. במשפחה שלי אף אחד לא מצליח לעשות את זה עם הרגליים.
ומדיטציה את עושה?
לפעמים.
מה זה אומר לעשות מדיטציה?
זה להתחבר לתוך-תוכך. להרגיש את אלוהים. לשמוע מה הוא אומר.
יש אלוהים?
כן.
איך את יודעת?
כי הוא דיבר אלי.
מה הוא אמר?
אני לא יודעת. רק שמעתי קול חזק כזה, אבל לא הבנתי מה הוא אמר.
אז איך ידעת שזה אלוהים?
עשיתי לו טקס כדי לראות אם הוא באמת חי.
יש אלוהים אחד?
אין אלוהים אחד. יש הרבה אלוהים כי יש הרבה בני אדם.
תסבירי לי.
אלוהים הרי שוכן בי. הוא גר בי. אז אם אלוהים גר בתוך כל בני האדם ויש כל כך הרבה בני אדם, אז יש גם הרבה אלוהים.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/914/948.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
גם לפרחים ולעצים יש נפשות
|
|
|
|
|
|
|
הקטנה מבקשת שוקו. אני מוזגת לה.
איך נראה העולם שלנו בעינייך.
הוא פורח, אבל אין בו מספיק אמונה להיות טובים יותר. לא כל האנשים משתדלים לעזור לעולם הזה. הם זורקים זבל. ברור שצריך למחזר זבל. אם זורקים זבל לאדמה זה ממש לא טוב. זה הורס אותה ומזהם אותה. זה מפריע לה לנשום. אם לא תהיה אדמה לא יהיו מים ולא חיות ולא פרחים. גם לפרחים ולעצים יש נפשות. לא רק לבני האדם. אלוהים ברא אותנו כדי שנדאג להם. לא כדי שנהרוס אותם. שניתן להם אוכל ומים.
מה את עושה כשאת חוזרת מבית הספר?
דברים פשוטים כאלה. כמו שיעורים, או אוכלת, רואה טלוויזיה, כותבת לעצמי כל מיני דברים וגם מציירת כל מיני שמלות כי אני רוצה להיות מעצבת אופנה. זה ממש לא נראה לי להיות דוגמנית.
למה?
כי זה יותר חושפני. הרבה יותר מלהיות מעצבת אופנה.
ונראה לך שמעצבת אופנה ורוחניות יכולים ללכת ביחד?
זה יכול להיות. בטח. כי זה כייף ומגלים עולם חדש. בשניהם יש שמחה ואמונה.
את מרגישה ילדה רגילה כמו כל הילדים, או ילדה מיוחדת?
בעיני, כל אחד הוא מיוחד ולכל אחד יש מקום רוחני בתוכו. אפילו אם אתה תינוק ועוד לא יודע, יש בך כבר משהו מיוחד. ככה זה לדעתי, רק לדעתי כמובן.
יש לך עצה לאנשים בעולם שלנו?
לתת כל מה שאפשר לאחרים.
מה זה נותן, לתת לאחרים?
אבא שלי סיפר לי סיפור על איש שהיה מנקה רחובות שבקושי היה לו כסף. היו לו חורים בגרביים והוא חסך כל אגורה לקנות משהו לשבת. ויום אחד הוא הלך ברחוב, ואז עבר איש אחד זקן מאוד, שהיה יותר עני אפילו ממנו, אז הוא נתן לו את כל הכסף שלו. ואז האיש נעלם כמו טיל. ורק כשהמנקה רחובות הזה הגיע הביתה, הוא ראה ערמות של כסף ומתנות ופתק כזה "באהבה, אליהו הנביא, תודה על הכול".
מה מרגישים כשנותנים לאחרים?
אתה מרגיש משהו בלב. שמחה כזאת בלב. זה יותר מהכול. בשביל מה כסף? השמחה שבלב יותר גדולה.
ואם כל אחד ייתן מה שיש לו למי שיש לו פחות, איזה יחסים יהיו אז בין האנשים?
יהיו בעולם יחסים של אהבה ונדיבות וטוביות [זו לא שגיאת כתיב, ניסוח של דריה] פשוט כל אחד ייתן לכל אחד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני עצמי
|
|
|
|
|
|
|
מה הזיכרון הכי מוקדם שאת זוכרת?
שהייתי בת שלוש ונסענו להולנד, והיינו בפארק שעשועים. היה שם מתקן כזה של פיות. היית שם פעם?
כן. בקיץ שעבר...
באמת? היית שם? גם על המגדל הזה? ובארמון? נכון שזה ממש ממש מקסים?
אימא שלך מטפלת.
נכון.
מה היא עושה בדיוק.
כל מיני דברים.
כמו מה?
למשל לשחרר כל מיני חרדות, וגם היא למשל עוזרת לאנשים בדברים לא טובים שנגיד קורים לך, אם אתה לחוץ או למשל דברים של זוגיות או הריון. אבל לא רק כאלה דברים.
נראה לך שבגלל שאימא שלך מטפלת יש לך כל מיני דעות בנושאים מסוימים?
ממש לא. וגם בכלל לא מדברים על זה הרבה בבית. אני חושבת על כל זה לבדי. אני לא נותנת לאחרים להגיד או לחשוב במקומי. אני עצמי. כל אחד הוא עצמך ולא אחר.
היית רוצה להגיד משהו לפני שנסיים את השיחה שלנו?
היה מאוד כיף. לדעתי את ממש מבשלת ממש ממש אוכל טוב וגם מציירת מאוד יפה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| עדית פאנק
| /images/archive/gallery/110/332.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | ציירת, משוררת ופזמונאית. בוגרת לימודי איזון גופני נפשי, הומאופתיה, הילינג וכירולוגיה. מורה בכירה במכללת רידמן, כתבה שני ספרי שירה ושני ספרי פרוזה . בימים אלה יצא לאור ספר ילדים אותו כתבה וציירה. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
