 |
/images/archive/gallery/886/928.jpg בראיין כוכב עליון
 |
|
|
|
|
|
|
| היית מוציא להורג איש שהיכה את אביו או שכב עם בהמה? אביתר שולמן מציע להחליף את החוק המקראי שעבר זמנו בהיגיון הבודהיסטי. פרשת שבוע |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"נפש תחת נפש, עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל, כויה תחת כויה, פצע תחת פצע, חבורה תחת חבורה." אלה הן בוודאי מהמילים החזקות המרשימות שבקובץ החוקים המקראי. הן מדגימות ניקיון ובהירות בלתי רגילים ומיישמות הגיון פשוט וברור – מה שעשית זה מה שתקבל. כל פגיעה תזכה לתגובה נאמנה לה במאה אחוז. ומנגד, אלה הן גם מילים אכזריות בצורה קיצונית – אין כאן כל התחשבות בהקשר, במציאות הפרטנית של המעשה, לא מצידו של הפוגע ולא מצידו של הנפגע. מילים אלה מניחות כי כל מכה שווה למכה אחרת בעלת אותה התוצאה, שהרי דין המכות זהה. הטקסט מבדיל אמנם בין מכה שנעשתה במזיד ובין מכה שנעשתה בשוגג. היא מציגה גם דינים שונים לגבי מקרה בו הנפגע הוא עבד או בעל-חיים. אך באופן בסיסי הטקסט תמיד יראה אובדן של יד, עין או נפש באופן שווה. ומה לגבי המקרה בו פוגע אדם באדם המבקש לפגוע בציבור גדול? מה לגבי המצב בו כוונת הפוגע אינה ברורה? מה לגבי האדם המנסה להרוג אך הוא רק פוצע?
 |
| סוטרת הר סיני |
|
משה אמר לא לעשות פסל ומסכה? הבודהא אומר שצורה היא ריקות. משה אמר לא תנאף? הבודהא אומר לא לקחת מה שלא שלך. סידהרתא בפול-סינק עם עשרת הדיברות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
פרשת "משפטים" מציגה גוף נרחב ומפורט של צווים וחוקים האמורים להסדיר את היחסים בין חברי הקהילה העברית. אזכיר לכם את ההקשר – משה נמצא על הר סיני, וההר מכוסה הענן מוציא עשן, אש וקולות שופר. משה רושם את דברי האלוהים המדבר אל משה מתוך הענן. פרשת "משפטים" ממשיכה את הציוויים הבסיסיים שניתנו באמצעות "עשרת הדברות" בפרשה הקודמת בהציגה מערכת ענפה ומדוקדקת של חוק ומשפט.
חוקיה של "משפטים" מציבים שאלה לגבי הרלוונטיות שלהם לחיים שלנו כיום. רבים מהחוקים עוסקים בהסדרת היחס בין אדם ובין העבדים שלו, נושא שלא כל-כך שמעתי דיבורים עליו לאחרונה בכלי התקשורת. גם עונש המוות, הנקבע לגבי מספר גדול עבירות, ספק אם יזכה לתמיכת הציבור במאה ה21. זהו העונש המצוין, למשל, כאשר אדם מכה את אחד מהוריו, או כאשר אדם שוכב עם בהמה. שתי דוגמאות אלה מדגישות גם את הקו המחמיר, המבעית אפילו, של גישת המחוקק המקראי. הבעתה מתעוררת אם אנחנו סבורים שקובץ חוקים אלה יושם באמת בזמן כלשהו. דמו בנפשכם את הציבור התומך בהוצאה להורג של "מכשפה" או של אדם שזבח זבח לאל אחר מהאלוהים העברי. ומה נאמר על האדם שהרים יד על אביו לאחר שזה פגע בו, נאמר, לאחר שהאב ניסה להתחיל עם אשתו? כמובן שיש יופי באיסור הגורף לגבי פגיעה בהורים, אבל הוצאה להורג היא בוודאי תגובה קיצונית להרבה מהמקרים הללו. האם ההורים אמורים לתמוך בהוצאה להורג של בנם או בתם?
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/886/927.jpg
סקילה. בראיין כוכב עליון  |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
הטקסט מתכוון ברצינות
|
|
|
 |
|
|
|
רבים מהחוקים המקראיים גם מצביעים על גישה מוסרית עמוקה. כך למשל מופיע חוק התובע מאדם לשחרר את עבדו ואמתו אם הכה אותם וגרם להם לאבד עין או שן. דוגמא יפה נוספת היא כי אמה ועבד משוחררים לאחר שש שנות עבודה. מקרים נוספים המעידים על גישה אנושית ומוסרית הם הציווי לא לפגוע בגר, באלמנה וביתום, להנהיג משפט צדק, לא ליטול שוחד, ולהשיב בהמה תועה לבעליה.
אז מה אנו אמורים לעשות עם קובץ החוקים הזה – לקחת אותו כלשונו, או לקבל רק את "רוח הדברים"? הגישה השנייה תהיה כמובן זו המודרנית, הפופולארית כיום אצל מי שמבקש לקרב ולהתקרב אל הטקסט המקראי. אבל אז, תסלחו לי אם אומר זאת בפשטות, אנחנו לא יכולים לקחת רק את החוקים המוסריים, וכדאי שנתחיל למצוא כמה מכשפות וגנבים להוציא להורג. הרבה מהחוקים יפים ומוסריים, אך אם נבחר ליישם רק את רוח הדברים
העולה מחוקים אלה, אז זו כבר אינה רוח הדברים של הטקסט אלא הרוח שאנו היינו רוצים שתהיה בטקסט. מבחינתו של קובץ החוקים הזה, הוא מתכוון מאוד ברצינות ל"עין תחת עין," ול"מכה איש ומת, מות יומת."
שאלה גדולה נוספת העולה מול פרשת "משפטים" היא מי כתב את הדברים. האם הדברים נכתבו על-ידי סמכות על-אנושית בדמותו של האל העברי, או האם חוקים אלה נכתבו על-ידי אדם, אולי על-ידי אדם שחונן בהשראה אלוהית. אם אלה הם דברי אלוהים חיים שניתנו במעמד הר סיני, הרי שיש לקיימם. אם אלה דברים שכתב אדם, הרי שסמכותם מוגבלת, וקל יותר לומר שאלה חוקים שהיו תקפים למציאות החברתית השבטית של האלף הראשון לפני הספירה, אך לא מדויקים ביחס לחיינו כיום. הבחירה הזו היא בחירה קריטית, והמחויבות העולה ממנה מרחיקת לכת. זו בעצם שאלה של מהו אלוהים מבחינתנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
למה שאלוהים לא יהרוג אותם בעצמו
|
|
|
|
|
|
|
לבד משאלת האמונה באלוהים ובקדושת התורה, עולה גם תהייה לגבי האופן שבו מבין הטקסט את יחסו של האל לאדם. מדוע כל-כך חשוב לאל שמי ששוכב עם בהמה ייהרג? ואם הוא כל-כך מוטרד מהעניין – למה הוא לא הורג אותו בעצמו? מדוע הוא משאיר את הסמכות ביד בני האדם בנושא מסוג זה? ולמה הוא לא הורג בעצמו את מי שזובח לאל אחר?
חלק מהתשובה, בוודאי, היא שהאל מבקש כי בני האדם יבחנו ויתהו לגבי האופן בו נכון להם ליישם את החוקים. אין כל סיבה שהאדם יקיים את דבר האל באופן פאסיבי לחלוטין. רק אם האדם מהווה גורם פעיל בהתבוננות בארועים, במחשבה לגבי ההתמודדות איתם, יש טעם בכל קובץ החוקים הזה. אחרת זה פונדמנטליזם קיצוני.
וברוח זו, נשוב ונבחן את "נפש תחת נפש, עין תחת עין". האם הגיוני להציב חוק מוחלט כל-כך, הדורש מחיר שאין לגביו משא ומתן? האם גם ניתן ליישם עונש מוות על מגוון גדול כל-כך של מקרים, שבוודאי יש ביניהם איכויות וגוונים. והאם קטיעת היד הקוטעת נותנת באמת מענה ליד שנקטעה?
היינו רוצים, כמובן, שתהיה לנו מערכת חוקים כה ברורה ונהירה. היינו רוצים לדעת מה ערכו של המעשה, ושתהיה לנו תשובה מדויקת מוכנה מראש, תקפה לכל מקרה. זה מזכיר לי את הסיסמא המפורסמת "אין ערבים אין פיגועים." מאוד פשוט, אפס שווה אפס. אבל יש ערבים, כך שהסיסמה הזו יכולה רק להפוך אותנו לפושעים ולרוצחים אם ניישם אותה. נדמה לי כי יישום נחוש של החוק המקראי הוא מקרה מאוד דומה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/796/183.jpg
בודהא פטר רוזיקה, cc-by |
|
|
|
|
|
|
|
|
קרמה פוליס
|
|
|
|
|
|
|
איננו יכולים להבין באמת אנשים, ואיננו יודעים את כוונותיהם. אנחנו גם רוצים להשאיר מקום לחרטה, לתיקון, לאדם להגיע לגילוי של דרך ישרה יותר. לא רק זאת, אלא ששני מעשים לעולם אינם דומים – לא כל מכשפה היא רעה, ולא כל פגיעה שווה. יש שיאמרו כי ישנו הגיון, לפחות הגיון של העולם עתיק, שיוצא להורג אדם שהרג בכוונה תחילה. אך נסיבות המעשים תמיד שונות. כאשר אדם הרים יד על אביו או על אמו – יכולים להיות אינספור תסריטים לארוע קשה שכזה, ובהם כאלה שמצדיקים את התוקף.
כאשר אנחנו מסתכלים בצורה הזו על קובץ החוקים שמכילה פרשת השבוע, אנו רואים כי לא רק שהחוקים עצמם בחלקם הגדול אינו רלוונטי לנו, ולא רק שרוח הדברים מתאימה לנו רק בחלקה, אלא שגם צורת המחשבה העומדת בבסיסם של החוקים הללו אינה שייכת לעולמנו. חלק מרכזי מהמחשבה שלנו היום מזהה שכל דבר הוא ייחודי, כי עלינו להפעיל קשב נבון לגבי עולם שאינו מתחלק בהכרח לקטגוריות נוחות. למדנו להיות ספקנים ביחס לידע ולהבנה שלנו, כי אנו מבינים המציאות תמיד יותר מורכבת. ההגיון האלוהי של המקרא, לעומת זאת, קובע שכל מעשה ניתן להגדרה ברורה, ועל-כן שהתגובה אליו יכולה להיות ברורה. יש התאמה ברורה בין כוונה למעשה לתוצאה. אנו בני האדם ברי הלבב איננו יכולים לקבל התאמה מוחלטת ונוקשה שכזו. ברור לנו כי יש ריבוי, גיוון ופרטיקולריות. לכן עצם סגנון המחשבה של החוק המקראי, המטאפיזיקה שלו, אינה קבילה מבחינתנו.
חוק הקרמה הבודהיסטי פותר הרבה מהבעיות שמטרידות את מנסח חוקי המקרא. הוא אומר כי כל מעשה בהכרח יוליד תולדה, ולכן לכל פגיעה תהיה תוצאה כואבת עבור המכאיב. אין מעשה שאינו זוכה לתוצאה מתאימה. במובן זה, באופן טבעי האדם "נענש" על פשעים שביצע, מכיוון שמעשהו שלו עצמו חי בתוכו ויוליד מציאות שתפעל כנגדו. יתירה מזו, איננו יכולים לצפות את הצורה שתלבש התולדה הקרמאטית. ייתכן שבמקום "עין תחת עין" נקבל, למשל, "כסף", "בדידות" או "כאב" "תחת עין." אין בידינו אפשרות גם לשקלל כיצד מצטרפים יחד מעשים רבים בכדי להתנות את המציאות.
לא נוכל, כמובן, לסמוך רק על תורת הקרמה בניהול ענייני המדינה. עדיין, נוכל לראות כי ההגיון שהיא מבוססת עליו קרוב אלינו יותר מאשר ההגיון של החוק המקראי. על-מנת לשפוט אדם, יש לבחון בצורה נקייה את המקרה העומד לנגד עיננו, על הקשרו הייחודי. במובן זה, ברור כי עלינו להשתחרר מצורת המחשבה הנוקשה שמבטא כאן המקרא. ולמעשה, אנחנו צריכים להשתחרר בעיקר מעצמנו. צורת המחשבה הזו היא חלק מאיתנו, מהפרעה הפנימי המבקש לשלוט במציאות דרך העולם הכוחני שהוא מדמיין.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | דוקטורנט בפילוסופיה בודהיסטית באוניברסיטה העברית. מלמד בודהיזם באוניברסיטת ת"א ובן גוריון ובמסגרות נוספות. איש משפחה, מושבניק בהתהוות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
