 |
/images/archive/gallery/497/353.jpg איריס אוסלנדר
 |
|
|
|
|
|
|
| "צירופי מקרים הם דרכו של אלוהים להישאר אנונימי" אמר אלברט איינשטין. ואני אומרת: בואו תשמעו את הסיפור הזה. איריס אוסלנדר על החיים בסינכרון מתמיד |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחותי ואני היינו תמיד קרובות. כך זה בדרך כלל במשפחות מהסוג בו גדלנו: מכורח חסך באהבה של ההורים, מתגייסים האחים ומספקים זה לזה תחליף לאהבה ההורית החסרה. מאחר שאני האחות הבכורה, התגייסתי מגיל צעיר לתפקיד הורה, מעין תוספת או תחליף למה שהיה חסר.
 |
| כלואים בבבואה |
תינוק מביט לראשונה במראה: כך נוצר האגו, הדימוי העצמי שמשעבד אותנו וממרר את חיינו. סדרה חדשה של איריס אוסלנדר על הדימוי העצמי על פי תורתו של ז'אק לאקאן, מגדולי הפסיכואנליטיקאים במאה העשרים
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
לפני כמה שנים נקלעו היחסים ביני לבין אחותי למשבר. אחותי עברה אז אנליזה והשליכה עלי, באופן לא מודע, תחושות שמקורן ביחסיה עם אמי, שהלכה לעולמה. באותה תקופה התרחקנו מאוד. היא כעסה "עלי" בלי סיבות הגיוניות במודע, ואני כעסתי על אי הצדק שב"הפלת התיק" דווקא עלי.
באותה תקופה עכורה של יחסי עם אחותי גיליתי באחד הימים שהמחשב הנייד שקניתי זמן קצר קודם אינו מתחבר לרשת האלחוטית. החלטתי שלא להתעצל ועוד באותו בוקר לקחתי את המחשב לתיקון במעבדת השירות של HP ביד אליהו. בעוד אני נוזפת בפקיד הקבלה על איכותו הירודה של המחשב החדש, שהתקלקל ימים ספורים בלבד לאחר שקניתי אותו, נפתחה דלת המעבדה ומי נכנסה כשהיא נושאת בידה מחשב דומה למחשב שלי? אחותי, שהגיעה בדיוק באותו זמן מקיסריה, בשל תקלה במחשב הנייד שלה.
עד אותה פגישה לא התראינו ולא שוחחנו במשך כמה שבועות. תחילה החלפנו בינינו כמה מילים נבוכות, מהוססות, אולם לאחר שפקיד הקבלה הודיע שניאלץ להמתין עד שהמחשבים ייבדקו ותינתן לנו הערכה לגבי משך התיקון, יצאנו לבלות ביחד את זמן ההמתנה באחד מבתי הקפה הסמוכים. חלקנו ארוחת בוקר, ותוך זמן קצר השיחה קלחה בחופשיות. לא יישרנו באותה שיחה את כל ההדורים, אבל עשינו צעד משמעותי בכיוון הזה וההידברות שהחלה באותה פגישה הובילה, בסופו של דבר, להשבת יחסינו הטובים על כנם.
כשחזרנו למעבדה הושיט לי איש המעבדה את המחשב בהתרסה. "את יודעת, רצוי לא לסגור את הכפתור הזה", הוא אמר בלגלוג דק, כשהוא מצביע על מתג בחלקו העליון של המחשב שלא הבחנתי בקיומו עד אותו רגע. "כשהוא במצב כבוי לא ניתן להתחבר לרשת. המחשב שלך בסדר גמור".
"ומה עם המחשב שלי?" שאלה אחותי בתקווה שגם המחשב שלה "תוקן" באותה מהירות.
"המחשב שלך באמת התקלקל" השיב לה הפקיד. נדפק לך "לוח האם" ויש צורך להחליף אותו. זה ייקח לפחות שבוע".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הדהוד של העולם הממשי
|
|
|
 |
|
|
|
האם "צירוף מקרים" אקראי הוא שהביא אותי לצאת מביתי בתל אביב ואת אחותי מביתה בקיסריה, באותו בוקר, בתזמון מדויק שהביא לכך שניפגש במעבדת השירות? יתכן. ויתכן שלא. "צירופי מקרים הם דרכו של אלוהים להישאר אנונימי" אמר אלברט איינשטין, ואכן, קשה להתעלם מהדמיון המפליא בין הסיטואציה הרגשית בה היינו שרויות לבין השיקוף, הכמעט מדויק שלה, בתקלות שהתגלו במחשבים הניידים שלנו.
הסינכרוניות הזו, בין רצונות, מחשבות ותחושות שאנו חווים "מבפנים" לבין דברים ותהליכים בעולם הממשי שאין ביניהם קשר סיבתי גלוי לעין אינה ייחודית לאותו אירוע שתיארתי. חיינו רצופים
צירופי מקרים מופלאים, בהם מהדהד אלינו מהעולם הממשי מה שאנו חווים בפנים. אנו מבקשים משהו ותוך זמן קצר פוגשים באדם או בנסיבות הפותחים לנו שער להשגת מה שביקשנו; אנו חושבים על אדם ותוך זמן קצר פוגשים בו. קרה לי פעם שנסעתי במכוניתי ונדמה היה לי שבמכונית שלידי נוהג עורך דין שעבד איתי פעם, לפני שנים רבות. כשהתקרבתי למכוניתו ראיתי שטעיתי ומישהו אחר, שלא הכרתי, נהג בה.
למחרת, כשאכלתי עם חברים במסעדה, אפילו לא באמת הופתעתי כשלמסעדה נכנס אותו אדם שלא פגשתי ולא חשבתי עליו כל אותן שנים, וש"טעיתי" לחשוב ביום הקודם שאני עומדת לפגוש בו.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/596/652.jpg
צירופי מקרים זו סוגיה מעניינת ! AP |
AP |
צירופי מקרים זו סוגיה מעניינת ! |
|
|
|
|
|
|
|
אתה בוחר אילו מקרים לצרף זה לזה, יאמר הרציונליסט
|
|
|
|
|
|
|
מרבית האנשים עיוורים לסינכרוניות ולצירופי מקרים רבי משמעות המופיעים בחייהם. אלה, אקרא להם רציונליסטים, אינם מבחינים כלל בקיומה וגם כאשר מפנים את תשומת ליבם אליה, הם מייחסים אותה ליד המקרה. אתה הוא הבוחר אילו מקרים לצרף זה לזה, יאמר הרציונליסט, אתה הוא המעניק ל"צירופי המקרים" משמעות שלא היתה נודעת להם אלמלא ייחסת אותה להם. בשם הרציונליות מתעלמים רבים מהקסם בחייהם, רק משום שאין ביכולתם לפענח אותו. לפעמים מגיעה התעלמות זו עד כדי הכחשה מוחלטת ובלתי רציונלית בעליל של קשר מובהק בין אירועים שונים. דוגמא לגישה הבלתי רציונלית של הרציונליסטים היא שיחה שניהלתי לפני כמה שנים עם האנליטיקאי שלי, רציונליסט אדוק. חזרתי אז משבוע של מדיטציות במרכז רוחני בחו"ל. יומיים לפני שחזרתי לארץ הרגשתי שהתודעה שלי משתנה ומעמיקה. ירדה עלי שלווה גדולה, ותחושה של סינכרוניות עמוקה. במצב תודעתי זה צירופי המקרים אפילו אינם מפתיעים. הקיום חדל להיחוות כמבודד ומנוכר והתחושה ש"הכל קשור" מתחזקת מאוד.
תוך שאני שרויה במצב תודעתי זה, התחלתי את מסע חזרתי ארצה במעבורת. לא אני קניתי את כרטיסי הנסיעה במעבורת ואף לא ראיתי את הכרטיסים. מאחר שבעת שניקנו לא נותר מקום במחלקת התיירים, היו אלה כרטיסים למחלקה הראשונה. בעוד בן לווייתי מציג אותם לדייל, עליתי בצעד קל לסיפון המחלקה הראשונה וחיפשתי בעיני מקום לשבת. הסיפון היה כמעט ריק והיו בו כמאה וחמישים או מאתיים מושבים. צעדתי לעבר קבוצת מושבים רחוקה, והתיישבתי על אחד מהם. תוך זמן קצר התמלא הסיפון בנוסעים, שהציצו בכרטיסים שבידיהם וחיפשו אחר מושביהם.
"נראה לי שאלו מקומות מסומנים", אמר בן לוויתי, "התיישבנו במקומות הלא נכונים".
"התיישבנו בדיוק היכן שאנו צריכים לשבת", אמרתי בבטחון גמור. עד אותו רגע לא ידעתי שהמקומות במחלקה הראשונה מסומנים, אבל באותו מצב של תחושת סינכרוניות עמוקה לא היה לי צל של ספק שהתיישבנו במקומות הנכונים.
בן לווייתי החליט בכל זאת לבדוק והוציא את הכרטיסים מכיסו. שני המושבים שישבנו עליהם היו בדיוק אלו שצוינו בכרטיסים בידו.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/796/367.jpg
גם מחשבים יכולים לשקף מצב רגשי vidrio, cc-by-sa |
vidrio, cc-by-sa |
גם מחשבים יכולים לשקף מצב רגשי |
|
|
|
|
|
|
|
באותה פגישה האנליזה שלי הגיעה לסיומה
|
|
|
|
|
|
|
כששבתי לארץ סיפרתי על כך לאנליטיקאי שלי ושאלתי אותו אם הוא יכול להציע הסבר פסיכואנליטי לתחושת הידיעה הברורה שחשתי, שהעולם הממשי נתן לה תוקף באמצעות שני מושבים מסומנים.
"בוודאי ראית את הכרטיסים קודם", אמר, "ואינך זוכרת זאת".
"אבל לא ראיתי את הכרטיסים וגם לא ידעתי שהמקומות מסומנים", אמרתי.
"בוודאי ראית ואינך זוכרת. המידע נמצא בלא מודע שלך, כשם שבחלומות אנו יודעים דברים שאיננו זוכרים במודע".
"אבל לא אני קניתי אותם, הם מעולם לא היו בידי ואילו הייתי מבקשת לראות אותם הייתי זוכרת, ובכל מקרה, בן לוויתי בוודאי היה זוכר זאת. חוץ מזה, בזמן שבחרתי את המושבים לא ראיתי את המספר המציין אותם ואפילו לא ידעתי שהמקומות במחלקה הראשונה מסומנים".
"המידע הזה הועבר אליך בדרך כלשהי. ככל הנראה ראית את הכרטיסים, ראית את המספרים על המושבים ואינך זוכרת", התעקש.
באותה פגישה, אגב, מסיבות אחרות, הגיעה האנליזה שלי לסיומה.
האם בשם הרציונליות עלינו לדבוק בעמדות בלתי רציונליות, כעמדת האנליטיקאי בסיפור שהבאתי בפניכם, לפקפק ביכולתנו לזכור פעולות טריוויאליות כמו ראיית הכרטיסים וציוני המושבים? האם לא רציונלי יותר להניח שאיננו יודעים הכל ושאנו יודעים מעט מאוד על הדרכים בהן עובר מידע? האם הגישה ה"רציונלית", המכחישה או מתעלמת מכל תופעה שאין לה הסבר רציונלי, אינה תורמת להנצחת הבורות וחוסמת את האפשרויות לחקור תופעות החורגות מיכולת ההבנה הרציונלית, הנשענת תמיד רק על מה שאנו כבר יודעים? בדבר אחד צדק האנליטיקאי שלי - המידע אכן עבר אלי בדרך כלשהי, דרך הנסתרת מבינתנו. מהי דרך זו, אינני יודעת. קיימים, כמובן, הסברים שונים לתופעת הסינכרוניות. קרל יונג עסק בסינכרוניות, וגם רבים אחרים, אלא שהתיאוריות הקיימות נראות לי כניחושים בלתי מבוססים, המתווים את גבולות הדמיון של יוצריהן יותר משהם מציעים הסברים מספקים.
דבר אחד אני כן יודעת. הסינכרוניות קשורה קשר הדוק למצב התודעתי שלנו. במודעות יומיומית, "רגילה", אנו פוגשים מעט מאוד צירופי מקרים משמעותיים, אם בכלל. כאשר המודעות שלנו מתרחבת אל מעבר לגבולות היומיום הרגילים, מופיעים צירופי מקרים משמעותיים - או שמא אנו אלה שהופכים מודעים להם יותר ונתקלים בהם בתדירות גבוהה יותר. במצבים של מודעות עמוקה, מהסוג שחוויתי על אותה מעבורת, נגלים בפנינו קשרים שבמצב מודעות אחר היו נראים לנו אקראיים.
על אף מעמד הבכורה המוענק לשיח המדעי, כדאי להתייחס בכבוד לסימני הדרך הללו שחודרים לתודעתנו מהממשות. לא כדאי להתעלם ורצוי לנסות לפרש אותם אף שיתכן שלעולם לא נדע את ההסבר להם. אל תסרבו להזדמנויות שנפתחות בפניכם באמצעותם, ובעיקר, תחייכו. תחייכו נוכח הפליאה שהם מעלים בנו, הפליאה על קיומנו בעולם מיסתורי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | עורכת דין, מגשרת ויועצת לתהליכי התפתחות אישית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
