 |
/images/archive/gallery/787/073.jpg
ישראל ד. cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| אומרים שמי שקורא בו קורה לו משהו. ישנה התרחשות. משהו נע. מתרחשת טרנספורמציה. מהו אותו 'דבר מה' המתעורר בתודעה כשקוראים בספר הזוהר? סדרה חדשה של אור זוהר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בארון הספרים היהודי ישנם ספרי קודש רבים, אך רק לשלושה מתוכם נודע הכינוי "קדוש". ואלו הם: התורה הקדושה (ובכלל זה התנ"ך כולו), התלמוד הקדוש והזוהר הקדוש. מה גורם למסורת ולתרבות שלמה לכנות ספר בכינוי קדוש? ובכלל, כיצד יכול ספר להיות קדוש? ספר הוא בסך הכל חפץ. פיסת קלף, או נייר, או בימינו – קובץ וירטואלי, ובהם כמה כתמי דפוס ואולי גם כריכה נאה. על מה ולמה קדושה?
לחפצים אין כמובן שום קדושה מיוחדת, אלא אם כן הם מסמלים משהו. במסורת העברית התורה מסמלת את הוויבראציה של הקול האלוהי המתגלה בעולם. התלמוד – את קולה הקולקטיבי של חוכמת ישראל ושל חכמי ישראל ואילו ספר הזוהר – את שער הכניסה לעולם הסוד, החוויה וההתגלות.
אבל במילה "סמל" יש משהו מטעה. כאילו הסמל (החפץ, הספר) נמצא במישור אחד והמסומל נמצא במישור אחר, עלום ונסתר. והרי, לפחות לפי חוכמת הקבלה – המציאות היא אחת, ויש בה רק מישור אחד, המישור שבו אנו חיים, אפילו אם במציאות הזו מתגלים רבדים רבים. לכן, הספר הוא קדוש משום שהוא עצמו, וליתר דיוק – הקריאה בו, מהווים (לפחות) את הצעד הראשון לקראת המפגש עם הדבר עצמו, כלומר עם המהות שאותה מסמל הספר.
לספר הזוהר יוחסה קדושה רבה כל כך, עד שבעדות מסוימות היו נוהגים להושיב הדיוטות, כלומר כאלו שאינם משכילים ושאינם מסוגלים להבין
את משמעות הכתוב, בבית הכנסת או בבית המדרש על מנת שאלה יקראו בקול רם את הטקסט של הזוהר, מתוך האמונה שאפילו קריאה שאין בה הבנה בספר הזה, עצם ההשמעה בקול רם בחלל האוויר של מילותיו של הספר הקדוש, יש בה כדי להועיל וכדי לגרום לשינוי כלשהו במציאות. למרות שניתן להרהר אחר יעילותם של מנהגים כאלו, אפשר בהחלט ללמוד מכך על עצם הקדושה שיוחסה לספר הזוהר ואולי אפילו דבר או שניים נוספים.
בניגוד לגורלם של אותם הדיוטות, היו אחרים שקראו בזוהר הקדוש על מנת להבין את הכתוב בו. ולאמיתו של דבר, ובניגוד לאמונות מסוימות שנובעות ממסך הערפל והעשן המיסטיים שנוצרו מסביב לספר הזוהר במרוצת הדורות, את ספר הזוהר אפשר, ואולי אפילו כדאי, לקרוא ואפילו להבין. והאופציה הזו שמורה לכל, ולא רק לגברים נשואים שומרי מצוות שגילם ארבעים ומעלה. למשל, המקובל האלוהי האר"י הקדוש, אולי גדול המקובלים בכל הזמנים, הלך לעולמו והוא כבן שלושים ושבע שנים בלבד, וכל הגותו ותורתו אינה אלא פירוש לספר הזוהר. כלומר, מה טוב גורלנו ומה שפר חלקנו שהאר"י הקדוש לא חיכה עד גיל ארבעים על מנת להתחיל לקרוא בזוהר. בכלל - ישנן עדויות על כך שאנשים צעירים מאד, במקרים מסוימים אפילו ילדים וכן, גם נשים, היו קוראים וקוראות בזוהר הקדוש בכל הדורות, למן רגע כתיבתו או "התגלותו" ועד לימינו אנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הסיפור שאינו נגמר
|
|
|
 |
|
|
|
למשמעות של הכינוי "קדוש" המיוחס לספר יש רובד נוסף, הקשור בתהליך שעובר הקורא, או שעוברת תודעתו של הקורא במהלך הקריאה. גם ספר הזוהר לא היה הופך לקדוש אלמלא היו חשים קוראיו, ובמרוצת הדורות היו לזוהר קוראים רבים מאד, שבעת הקריאה בו ובעצם תהליך הקריאה בו קורה משהו. ישנה התרחשות. משהו נע. מתרחשת טרנספורמציה. והראיה – ספר הזוהר איננו ספר הקבלה היחיד. ישנם עוד עשרות, אם לא מאות רבות של ספרי קבלה. מהם קלים יותר לקריאה, מהם מאורגנים ונהירים הרבה יותר מספר הזוהר, מהם – ספרים מופלאים ומדהימים ביופיים ובחוכמתם. כל הספרים הללו הם ספרי "קודש", אך אף אחד מהם לא זכה לכינוי "הקדוש" וליחס המיוחד שלא זכה ספר הזוהר, יחס המעמיד אותו בשורה אחת עם התורה עצמה. כלומר – מסורת ישראל על עדותיה, פלגיה ועדותיה, העניקה לספר הזוהר מעמד של קדושה משום שהקריאה בספר הזה מעניקה לקוראיו דבר מה שאיננו מתרחש בעת קריאת ספרים אחרים, מופלאים ונבונים ככל שיהיו.
מהו, אם כן, אותו 'דבר מה' המתעורר בתודעתו של הקורא בעת הקריאה בזוהר? על מנת להתחיל ולחוש בכך, אפשר להשוות זאת לדברים שאומר מוכר הספרים הזקן לילד בסרט הידוע "הסיפור שאינו נגמר": "הספרים שאתה קורא", (כך הזקן), "הם בטוחים". "אבל הספר הזה" (כלומר הסיפור שאינו נגמר) "הוא לא בטוח". כמו בסיפור שאינו נגמר, שבו מגלה הילד שקיום העלילה כולה (וכן גורלה של ממלכת פנטסיה) תלויה אך ורק בו, כלומר בקורא הספר, כך גם בספר הזוהר. על מנת לגלות את סודותיו וצפונותיו, עלינו הקוראים לפנות למלאכה של גילוי סודותינו וצפונותינו. וכך – גילוי תמורת גילוי, צופן מול צופן וסוד תמורת סוד.
קדושתו של ספר הזוהר נובעת מכך שמי שכתב אותו יצר אותו כיצירת אומנות ספרותית רוחנית יחידה במינה המתוכננת באופן מזהיר כך שהקריאה בו הופכת למסע גילוי אקטיבי ודינאמי של הקורא, מסע לקראת גילוי עצמי, התפתחות העצמי ושינוי עצמי באמצעות העצמי ועם קצת עזרה מאותו ידיד מסתורי שחיבר את ספר הזוהר, ושרוחו מתגלה מבין שורותיו של הטקסט המקודש. קדושתו של ספר הזוהר נובעת מכך שבמידה רבה זהו מסע אינסופי שכן ככל שאנחנו נדיבים יותר עם עצמנו ועם המוכנות שלנו לגלות את סודותינו וצפונות ליבינו לעצמנו, ככל שאנחנו מכירים את עצמנו הקוראים טוב יותר – כך מתגלה ספר הזוהר כנדיב יותר מבחינת מוכנותו להעניק לנו מסודותיו ומידיעותיו.
גם שמו של הספר,"ספר הזוהר", מרמז לעניין הזה ומהבחינה הזו שמו של הספר מהווה כותרת מאד מאד מדויקת לתיאור המטרה שלשמה הוא נכתב: מצד אחד – הספר מעוניין להוביל את קוראיו למסע של גילוי פנימי שבמהלכו מתגלה ומתעצם הזוהר, פשוטו כמשמעו, החבוי והמצוי בגופם, בנשמתם, בהווייתם ובאהבתם. מצד שני – ההמלצה החבויה בשמו של הספר היא שאת המסע הזה יש לקיים בזהירות. כמו במעשה האהבה, ישנה בספר הזוהר הזמנה להיכנס, אבל בזהירות. באופן הנכון, בקצב הנכון, ובתשומת הלב והרגישות הראויה.
כך, ומתוך כוונה ותקווה לאמץ את המלצתו של ספר הזוהר, נתחיל במלאכת הכתיבה והיצירה של הסדרה הזו, השמה לה למטרה לאפשר למעוניינים בכך הצצה אל עולם הסוד, הנסתר והמתגלה, של ספר הזוהר. למסע הזה, המתאפשר בין השאר בזכות ההמצאה המופלאה של טכנולוגיית האינטרנט, דרושים שותפים חיים בשר ודם. כלומר, הסדרה מהווה הזמנה פתוחה לכל המעוניינים בדבר להיות קוראים אקטיביים ודינאמיים של תהליך היצירה הזה, שבו נהפוך כולנו, הכותב והקוראים כאחד, לפרשנים של ספר הזוהר. יופיה וכוחה של הפרשנות הזו - תלוי במידת הרצון, היכולת והנדיבות של כולנו להעמיד מול הטקסט הזוהרי שאותו נפרש כאן מדי פעם בפעם את הטקסט הפנימי של חוויית החיים והמציאות של כל אחד ואחת מאיתנו. לתפישתי, אין דרך אחרת לקרוא ולהבין את ספר הזוהר, ומניסיונם של אלו שהלכו בעבר בדרך זו, למסע הזה עשויים להיות לעתים פירות מפתיעים ומופלאים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תרגיל ראשון
|
|
|
|
|
|
|
האם יש ספר (או משהו חומרי אחר) שאיליו אנחנו יכולים להתייחס כקדוש, כלומר כמשהו שעצם העיסוק בו גורם לנו לגלות את עצמנו בעצמנו? להתפתח? להשתנות?
האם ישנה פעילות כלשהי (לדוגמא: ספורט, נגינה, ריקוד) שאליה אנחנו מתייחסים כפעילות קדושה, כלומר כפעילות שגורמת לנו לגלות את עצמנו בעצמנו? להתפתח? להשתנות?
אם כן - הגברת העיסוק בדברים הללו בתקופה הקרובה עשוי להיות מקום נהדר להמשך הלימוד המשותף.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מוזיקאי ומורה לקבלה, מלמד וכותב במסגרות שונות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
