 |
/images/archive/gallery/518/693.jpg אנדרו כהן
 |
|
|
|
|
|
|
| אנשים תמיד מופתעים כשהם מגיעים לקצה גבול נכונותם להרפות מהאגו, ולעתים קרובות מדי מחליטים פתאום שזה יותר מדי. מדוע? כי מעט מאוד אנשים באמת מוכנים להשתנות. ראיון עם המורה הרוחני אנדרו כהן, חלק שני |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לורה הארצל: למה ייסדת קהילה רוחנית?
אנדרו כהן: הסבירות שרמה חדשה של תודעה תופיע מחוץ לסביבה ממוקדת ביותר היא נמוכה מאוד. עד כה, בכל פעם שאדם יחיד או קבוצת אנשים ניסו ברצינות להגיע לשלב התפתחותי גבוה יותר, הסיכויים פעלו תמיד לרעתם. הצלחה במשימה כה נועזת, כה תובענית וכה עדינה, אם היא בכלל אפשרית, יכולה להתרחש רק בתוך ובאמצעות קבוצה מחויבת של בני אדם בוגרים, המוכנים לשלם את המחיר ולהשקיע את המאמץ ההרואי הנחוץ לשם כך.
 |
| נרקיסיזם |
רוב בני האדם אינם חשים לעולם את ''אני האותנטי'' שלהם ולכן הם אינם מבינים למה האגו מהווה בעיה גדולה כל כך. המורה הרוחני אנדרו כהן חושב שהמשבר הקשה שהעולם נתון בו הוא משבר רוחני. ראיון עם אנדרו כהן, חלק ראשון
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
ניסיוני שכנע אותי שההארה בעתיד לא תהיה אירוע פרטי של אדם אחד, כפי שהייתה עד כה, אלא התגלות קולקטיבית או בין-אישית. זוהי הנקודה המרכזית של מה שאני מנסה להשיג - לידתה של רמת תודעה חדשה שבה השכל המואר מופיע בתוך קבוצת בני אדם. התחלתי לתפוס את האפשרות הזו באופן אינטואיטיבי בשלב מוקדם של עבודתי כמורה, אך לפני שנים אחדות היא החלה להתגלות לפתע, בהבזקים חטופים, כשקבוצות של תלמידים מחויבים חברו יחד זה לזה.
איך יכולה הארה להופיע בתוך קבוצה?
כשקבוצת אנשים מחויבים חוברת יחד מעבר לאגו לצורך מטרה זו בלבד, יכול להתגלות ביניהם מה שנהוג לכנות באופן מסורתי "השכל המואר". כיוון שהם נפגשים בממד של האני האותנטי, נעלם ההבדל בין האחד לרבים והשכל המואר הופך לקול אחד המדבר אל עצמו. בהֶקשר העֵר הזה, שבו תודעה גבוהה יותר מתגלה כבסיס הבין-אישי, מתגלה אפשרות מהפכנית באמת. ואני מאמין בכל לבי שבכך טמונה גאולתנו האישית והקולקטיבית. זהו חלון שבאמצעותו ניתן ללמוד על ממד חדש לגמרי של יחסי אנוש, שבהם לא זו בלבד שאנחנו מתעוררים יחדיו אל רמה גבוהה זו של תודעה, אלא חשוב יותר מכך, אנו מתחילים לעבוד איתה כדי לגלות איך ליצור את העתיד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
סיפור פשוט
|
|
|
 |
|
|
|
אם ההארה הופכת לעניין קולקטיבי, האם אנו עדיין זקוקים לגורו?
בנקודה זו הייתי אומר שכן. קשר עם גורו או מורה הוא חיוני, אם אנו באמת שואפים להגיע לרמת התפתחות גבוהה יותר. ללא המתח האבולוציוני החיובי שנוצר על ידי דוגמה אותנטית חיה של רמה גבוהה יותר, קשה להניח שיתרחש שינוי יסודי, כי רובנו פשוט איננו רוצים להשתנות עד כדי כך. עד כה התרחשו התפרצויות רבות עוצמה אלה של הארה אבולוציונית בקרב תלמידַי רק בשל לחץ רב שהפעלתי על האנשים המעורבים, ומכך שתבעתי מהם, ללא הרף, להתפתח עכשיו. ללא דרישה כזאת, רוב בני האדם פשוט לא יישארו ערים להֶקשר האבולוציוני למשך זמן רב. מתיחה עקבית של גבולות הפוטנציאל האישי
והקולקטיבי שלנו פשוט מנוגדת לטבענו. כך שבנקודה זו אני רואה את תפקיד המורה כמרכיב חיוני בתנועתה של האבולוציה עצמה. אך אני מאמין, שבסופו של דבר נגיע לנקודה שבה תפקיד זה לא יהיה נחוץ עוד. אם מספיק אנשים יגיעו לרמה של בגרות שבה יהיו מסוגלים להישאר לאורך זמן מעבר לאגו כאני האותנטי, יתגלו התודעה הגבוהה או השכל המואר כבסיס ליחסים ביניהם. כשנגיע לנקודה כזו, יהפוך תפקידו של המורה למיותר. אני חש שכשיתייצב הפוטנציאל החדש הזה, יעבוד התפקיד המסורתי של הגורו באמצעות הקבוצה באופן מופלא וחסר תקדים. אך עד אז אין תחליף לקשר עם מורה חי.
מה בנוגע לשחיתות הרווחת כל כך בקרב מורים רוחניים כיום?
ברור שאינטגריטי הוא תכונה הכרחית למורה רוחני. אך עלינו להכיר בעובדה המצערת שכישלונם של מורים רוחניים, כהני דת ונזירים רבים כל כך במהלך שלושים או ארבעים השנה האחרונות עלול לשמש לכולנו תירוץ נוח כדי להתחמק מהתמודדות עם אתגר ההתפתחות הרוחנית. הם הקלו עלינו מאוד להפוך לציניים, להסיק ביהירות שאף אחד אינו יודע יותר מאיתנו ושאיננו זקוקים לעזרה מאיש. הבעיה היא שיחד עם אובדן אמונתנו איבדנו גם את הענווה שלנו.
חשוב גם להבין, שהסיבה העיקרית לכך שרעיון הגורו קשה כל כך לעיכול בתרבות שלנו היא שהנרקיסיסט הפוסט-מודרני פשוט שונא היררכיה. איננו יכולים לשאת את המחשבה שמישהו נמצא ברמה גבוהה יותר מאתנו! גם אנשים נבונים מאוד מתקשים לעתים קרובות להודות בכך שיש רמות התפתחות גבוהות יותר. למה? כי אם הן אכן קיימות, אז ייתכן שאיננו מושלמים כפי שאנו ועלינו להמשיך להתפתח, ייתכן שיש לנו מה ללמוד, חס וחלילה, מאנשים שבאמת הגיעו לרמות אלה. אך כדי שתתרחש מהפכה רוחנית, האתגר הגדול ביותר הוא טיפוח ענווה– מידה מספקת של ענווה כדי שנוכל להכיר באלה שבאמת הגיעו לשלב גבוה יותר של התפתחות ומידה מספקת של אומץ כדי שנשאף להשתוות אליהם. זאת משום שמורה אמיתי לעולם לא יבוא על סיפוקו, עד שהתלמיד ישתווה אליו או יעלה עליו. מורה אמיתי אינו רוצה תלמידים אלא שותפים אמיתיים במשימה אדירה זו של הִשתנות אבולוציונית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרדוקס מוזר
|
|
|
|
|
|
|
במשך השנים יצא לך מוניטין של מורה גלוי לב שאינו מתפשר, ועקב כך קמו לך תומכים ידועים מאוד וגם מבקרים בוטים. למה אתה חושב שאנשים מגיבים כלפיך באופן קיצוני כל כך?
כי אני מנסה ליצור משהו חדש, משהו שמעולם לא היה קיים. והדבר מעורר התנגדות עצומה. זהו טבעה של האבולוציה – הישן מתנגד לחדש. ואלה שנתקלים בהתנגדות העזה ביותר הם אלה שצועדים בראש, מונחים בידי חזון שעדיין לא התממש. כך שמאז שהתחלתי ללמד, אני חווה תערובת של גן-עדן וגיהינום, כשמצד אחד אני מתקדם עם חוד החנית של האבולוציה, ובעת ובעונה אחת אני מתמודד עם התנגדות חזקה מצד העולם הרוחני ואפילו מצד תלמידי – אנשים שהייתי קרוב אליהם מאוד.
כפי שאני נוהג לומר זה שנים: "כולם רוצים להתעורר, אבל אף אחד אינו רוצה להשתנות". זה פרדוקס מוזר: בימים אלה, מספר גדל והולך של אנשים הופך להיות מודע לדחף הרוחני, אך מעטים מתוכם רוצים באמת להפוך לבני אדם שונים. אני מבקש מאנשים להשתנות באופן מסוים מאוד – להתעלות מעבר לאגו. וגיליתי בדרך הקשה שאיש אינו רוצה לעשות זאת. אנשים מבינים את ההיגיון שבכך באופן אינטלקטואלי והם אומרים 'כן'. אך כשהלחץ גובר, מתברר שהאתגר הרגשי גדול מדי לרובם. ומכיוון שאני באמת מתמודד עם האגו, במובן מסוים אני קורא לדרקון לצאת ממאורתו ונאבק בו. זה לא שאיני מזהיר אנשים – אני מדבר הרבה על העובדה שהתעלות מעבר לאגו היא הדבר הקשה ביותר שאנחנו יכולים לעשות, מלבד ההתמודדות עם מותנו הפיזי. ולמרות זאת, אנשים תמיד מופתעים כשהם מגיעים לקצה גבול נכונותם להרפות מהאגו, ולעתים קרובות מדי הם מחליטים פתאום שזה יותר מדי, גם אם הם מעורבים כבר עמוק בתהליך.
חשוב להבין שמי שנענה לקריאה האבולוציונית הזו נענה לחלק הטוב ביותר שבו. וזהו רגע קדוש. כי בגילוי העמוק הזה של ההֶקשר האבולוציוני, מתעורר לפתע מצפונו של האדם אל הציווי להשתנות, להתפתח, להיעשות ראוי באמת לחוויית ההתגלות העמוקה ביותר שלו. אך ההיענות לציווי זה היא רק תחילתו של המסע, וכֵּנות כוונתו תעמוד למבחן. מי שמפנה עורף למה שכבר קיבל על עצמו אומר למעשה 'לא' לאני העמוק ביותר שלו. ולרובנו חסרה הענווה הדרושה כדי לשאת את העובדה הזו. מגוחך ככל שזה נשמע, האגו חש מושפל בגלל כישלונו להתעלות מעבר לעצמו וכדי שהאדם יחוש טוב יותר עם עצמו, לעתים קרובות הוא יוצא נגד הדבר שבעבר ראה אותו כמקודש ביותר.
האם אינך חושב שתזכה להצלחה רבה יותר ותרגיז פחות אנשים אם תנקוט בגישה שהיא פחות שחור-או-לבן, גישה שמתחשבת יותר בצרכיו השונים של כל אדם
?
לא, כי מהותו של מה שאני מלמד היא באמת שחור-או-לבן. הנקודה החשובה כאן אינה התפתחותו של אדם זה או אחר אלא גודלה העצום של המשימה העומדת לפנינו. והדבר היחיד שקובע הוא המידה שבה אנשים באמת רוצים לעשות זאת. הנקודה היא שכולנו חצויים בנוגע למחויבותנו למשימה, במיוחד בשלבים הראשונים. כשאנו קולטים את גודל המשימה, תמיד אנו מגלים שלמעשה איננו רוצים בה במידה שחשבנו. ואז עלינו להתמודד עם העובדה שיש חלק בתוכנו שרוצה בזה, וחלק אחר שאינו רוצה בזה. החלק שרוצה בכך הוא האני האותנטי, והחלק שאינו רוצה בכך הוא האגו. ואז אנחנו מבינים: אם אני רוצה להיות חופשי, אני חייב להרפות מהאגו כדי להפוך לַאני האותנטי. זהו סיפור פשוט, ובסופו של דבר זה תמיד עניין שחור-או-לבן. לאמתו של דבר, זה כל מה שצריך לדעת על הנתיב אל ההארה. כי אז השאלה שכולנו חייבים לענות עליה היא: עד כמה באמת חשובה לנו האבולוציה? האם אנו נכונים ללכת עד הסוף, יהיה אשר יהיה? גיליתי שבסופו של דבר זהו עניין של מצפון, משהו שקשור לעצם נשמתו של האדם. דבר זה הוא משהו שלעולם לא נוכל לדעת אותו לאשורו, עד שנעמוד במבחן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סוף הדרך
|
|
|
|
|
|
|
אם כך מה קובע? מהו המפתח להארה אבולוציונית?
זה פשוט. בסופו של דבר המפתח טמון תמיד בבחירתו של כל אחד. בהתחלה אני מנסה לתת לכל מי שבא אלי את התחושה של איך הוא יוכל להיות ואיך יוכל העולם להיות, אם הוא והסובבים אותו ישכנו מעבר לאגו בַּאושר העילאי, בצלילות ובטוהר הכוונה של האני האותנטי. כי כשהאני האותנטי באדם אחד מזהה את האני האותנטי באדם אחר, עולם חדש נולד. אנו מגלים גן עדן עלי אדמות. וכשאנו חווים את האקסטזה ואת הטוהר של ההֶקשר האנושי העֵר הזה, אנו יודעים שזה חשוב מכול, שבאמת גילינו את הקדוש מכול: את סוף הדרך, את האוצר הגנוז, את הגדה שמנגד. ואז ניצבת בפני כל אחד מאתנו בחירה פשוטה: האם אתה מוכן להרפות מהחלק שבך שרוצה להתנגד, כדי שיוכל להיוולד עולם חדש עלי אדמות, בדמותך?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מאז ראשית היקום נמצאת התודעה בתהליך של אבולוציה. יכולתנו המתפתחת כבני אדם לדעת את התודעה עצמה מאפשרת לנו, לראשונה בתולדות היקום, להשתתף באופן פעיל בתהליך זה וליצור את העתיד. מדור זה מוקדש למאמרים מכתב העת "מהי הארה?" מייסודו של אנדרו כהן, המעוררים אותנו לאפשרות זאת – ולחובתנו המוסרית להיענות לה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
