 |
/images/archive/gallery/518/693.jpg אנדרו כהן
 |
|
|
|
|
|
|
| רוב בני האדם אינם חשים לעולם את "אני האותנטי" שלהם ולכן הם אינם מבינים למה האגו מהווה בעיה גדולה כל כך. המורה הרוחני אנדרו כהן חושב שהמשבר הקשה שהעולם נתון בו הוא משבר רוחני. ראיון חגיגי. חלק ראשון |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לורה הארצל: מהו החזון שמנחה את עבודתך? מה בעצם אתה מנסה לעשות?
אני מנסה לשנות את העולם. זה נשמע אמנם נועז אבל זה נכון. עבודתי מוקדשת ליצירת מהפכה כוללת בתודעה האנושית, לא פחות מזה. זו מהפכה שחייבת להתרחש למען כולנו. כי אם לא ישתנה במהירות משהו מהותי, נכון לנו עתיד הרה אסון. בני אדם רבים מדי חיים על פני כדור הארץ ומשאביו מנוצלים יתר על המידה. לבני האדם יש היום יכולת לברוא ולהרוס חיים באופן שעד לפני זמן קצר רק האֵלִים היו מסוגלים לו, אבל התפתחותנו המוסרית, האֶתית והרוחנית משתרכת הרחק מאחור. אני מנסה לעזור לאנשים לראות את חווייתם בתוך ההֶקשר הזה, כי אז כל עניין ההתפתחות הרוחנית הופך לרלוונטי מאוד – או, ליתר דיוק, לדחוף ביותר. כשאנו מתחילים לקלוט עד כמה גדול ההֶקשר הזה, אנו מכירים בכך שהפוטנציאל הייחודי הטמון בהִשתנות האישית שלנו והצורך של הפוטנציאל הזה להתגשם, אינם נפרדים כלל מהמצב הקשה שבו נתון המין האנושי כולו. בסופו של דבר, המשבר העולמי הזה הוא משבר רוחני. זהו משבר של תודעה.
 |
| איך עושה מואר? |
|
ועידת פסגה: אנדרו כהן משוחח עם אקהרט טולה על כמה עניינים חשובים: האם יש תועלת ממשית במדיטציה? האם נחוץ סבל בעולם? ומה תפקידו האמיתי של המורה הרוחני המואר? |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
למה אתה מתאר את המצב הקשה שהעולם נתון בו כמשבר רוחני?
כי ברור שאף אדם יחיד או קבוצת אנשים לא בחרו במודע לזהם את העולם או לגרום להתפוצצות אוכלוסין. אבל אנחנו יצרנו את המשבר שבו אנו נתונים בגלל חוסר מודעות ובגלל פרספקטיבה אנוכית וצרת אופקים, הן של יחידים והן של תרבויות שלמות. לא שאין בידינו את האמצעים המעשיים הדרושים כדי לטפל בבעיות שאנו ניצבים בפניהן, אלא שאנו עדיין מביטים עליהן מתוך אותה פרספקטיבה יְשָנָה שיצרה אותן. לכן מיעוט משמעותי מבינינו חייב לבצע קפיצת דרך – קפיצה תודעתית, קפיצה מוסרית, קפיצה רוחנית. עלינו לפתח את תודעתנו מעבר לרמת ההתפתחות הנמוכה הזו, מעבר לפרספקטיבה האנוכית וצרת האופקים הזו, לעבר השקפת עולם גבוהה בהרבה וחובקת כל.
אבל אם שינוי כזה תלוי ביחידים, איך הוא יכול להתרחש בהיקף גדול מספיק כדי שיוכל להשפיע?
על אלה הנמצאים בחוד החנית לבצע את הקפיצה הזו ולסלול את הדרך אל העתיד. ואני מתכוון אלינו - את ואתה ואני, כאן ועכשיו. חשוב שנכיר בכך, שעצם העובדה שאנחנו חושבים על השאלות האלה פירושה שאנחנו חלק ממיעוט בר מזל. למרבית האנשים על פני כדור הארץ אין אפילו די חופש כדי להתחיל ולחשוב על נושאים פילוסופיים ורוחניים כאלה, כי הם חייבים להקדיש את כל זמנם ואת כל האנרגיה שלהם להישרדות. אנחנו, המיעוט הקטן שיש לו הזמן והתנאים המתאימים להתבוננות פנימית, נמצאים בעמדה מצוינת כדי לחולל שינוי אמיתי. אך מה שמטורף בתמונה הזו הוא שאיננו מוכנים לעשות זאת. למה? כי אנחנו עסוקים מדי בדאגה לעצמנו. זו האירוניה הטרגית של התסבוכת הפוסט-מודרנית: שרבים מהאנשים בני-המזל והמפותחים ביותר על פני כדור הארץ שקועים עד צוואר ביחס רגשי ופסיכולוגי פרימיטיבי ביותר כלפי החיים - שקועים בבִּיצה של נרקיסיזם ודאגה עצמית.
זהו האתגר האבולוציוני שלנו: עלינו למצוא בלבנו את הנכונות לראות את כיסופינו הרוחניים בהֶקשר הגדול ביותר האפשרי, באופן שיניע אותנו להתעלות מעבר לנרקיסיזם ולדאגה העצמית. עלינו למצוא את האומץ לחבור יחדיו ולהתמודד עם האתגרים הניצבים מולנו. וכדי לעשות זאת, אנו זקוקים לרוחניות חדשה. אנו זקוקים להארה חדשה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
למה אנחנו צריכים רוחניות חדשה? מה רע ב"ישנה"?
כי אנו חיים במאה העשרים ואחת. איננו חיים בהודו העתיקה או בארץ ישראל המקראית, ואפילו לא בשנות השישים של המאה הקודמת. ועלינו לגלות מה משמעותה של רוחניות ומה משמעותה של תכליתה הסופית - ההארה - בתקופתנו. רבים מאתנו, אנשי העידן הפוסט-מודרני, גדלו בתקופה של שינויים עצומים שהותירו אותנו משוללי כל הֶקשר, ללא כל כיוון חיים רוחני, פילוסופי, מוסרי או אֶתִי. הפכנו למתוחכמים מכדי להאמין במיתוסים של המסורות שלנו והתעלינו מעליהם.
אך הבעיה היא שלא מצאנו להם תחליף ולכן נותרנו נטולי תכלית רוחנית. היה עלינו למצוא דרך משלנו, אך ברוב המקרים נכשלנו במשימה. בשנות השישים פנו אחדים מאתנו אל המזרח בחיפוש אחר תשובות שלא מצאנו בבית. כך גילינו את תורות ההארה ואת שפע החכמה הקדומה הטמון בהן. אך כפי שרבים מאתנו מתחילים לגלות, הגישות המסורתיות – הן המזרחיות והן המערביות – אינן מסוגלות, במובנים רבים, לענות על צרכיו של האדם המתפתח בתקופה הנוכחית.
מה, לדעתך, חסר בגישות המסורתיות?
רוב המסורות אינן משלבות את ההֶקשר הקוסמי, האבולוציוני, המתפתח והמתקדם של הופעתנו ביקום. בייחוד במזרח יש נטייה לשים דגש מופרז על התחום הטרנסצנדנטלי. לדוגמה, מטרתן של רוב תורות ההארה המסורתיות היא לחוות מצב תודעה שמשחרר את היחיד מהעולם. ובמובן זה שאיפותיהם הרוחניות של נוצרים רבים אינן שונות בהרבה, כי כל הרעיון הוא להגיע לגן-העדן לאחר המוות. אך כל עוד מטרתו של הנתיב הרוחני שוכנת מעבר לעולם הזה - בין אם היא נקראת נירוונה ובין אם היא נקראת גן-עדן - בסופו של דבר, בלי שנתכוון לכך, נאמץ יחס מעורפל ומהסס כלפי העולם הזה. וכפי שכולנו יודעים, נראה שלאנשים רוחניים רבים, רציניים וכנים ככל שיהיו, החל בנזירים בודהיסטים וכלה בכמרים ורבנים, יש לעתים קרובות יחס אמביוולנטי כלפי העולם המוחשי. הביני, דגש מופרז על התחום הטרנסצנדנטלי מקשה עלינו להתייחס אל החוויה האנושית באופן מלא ושלם, באופן שחובק את החיים במלואם. ובימים אלה, לעתים קרובות מדי משתמשים במושג "טרנסצנדנטלי" כבסם מרדים, כאמצעי להתחמקות מהאתגר האדיר של התמודדות עם המורכבות הטמונה בחיים עֵרים ומעורבים בעולם המטורף הזה. לכן אני מנסה להגדיר סוג חדש של הארה, שבו המטרה היא לאמץ את החיים ואת העולם בלהט, בלב שלם וללא פחד. אני קורא לה "הארה אבולוציונית".
ולמה 'אבולוציונית'?
כי אבולוציה היא מטרתה! כמו בהארה מסורתית, גם כאן המטרה היא שחרור מן האגו, אך לא כאמצעי לבריחה מן העולם. בחזון החדש הזה של ההארה אנו שואפים לשחרור מכבלי האגו, מהדאגה העצמית הנרקיסיסטית, כדי שנוכל סוף סוף להשתתף בכל הווייתנו בתהליך האבולוציה עצמו. זה כל הרעיון. כי כשאנו מביטים על החוויה האנושית בהֶקשר אבולוציוני, התמונה כולה מתחילה להשתנות.
אנא הסבר מהו "ההֶקשר האבולוציוני" שאתה מדבר עליו.
ארבע-עשרה מיליארד שנים של אבולוציה נדרשו כדי שחומר יתפתח לנקודה שבה אנחנו יכולים להתחיל בכלל להבין ולהעריך את העובדה הזו. חִשבו על כך. אנו יודעים על האבולוציה רק מזה כמאה חמישים שנה. העובדה שאנו חלק מיקום מתפתח לא הייתה ידועה עדיין כשהופיעו הדתות הגדולות. אבל כעת אנו מתחילים להבין את התהליך ההתפתחותי העצום שהביא אותנו לנקודת הזמן הנוכחית. ואם אנחנו מניחים לכך לחדור למודעותנו, כל התמונה משתנה. לפתע אנו מפסיקים לראות את החוויה שלנו כמלודרמה אישית קטנה שאנו לכודים בה ומכירים בכך שהיא חלק זעיר מסימפוניית הבריאה האינסופית והמתפתחת לעד. ואנו מבינים שההֶקשר הזה דורש מאתנו יחס שונה בתכלית כלפי החיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איך בדיוק אמורה ההבנה של תהליך האבולוציה לשנות את דרך חיינו?
ההכרה בהֶקשר האבולוציוני העצום הזה מאפשרת לנו להתחיל להעריך עד כמה, בעצם, התמזל מזלנו להיות כאן. ולפתע אנו מודעים לכך שנפלה בחלקנו הזדמנות מיוחדת במינה לבחור להשקיע את כל האנרגיה שלנו בתהליך האבולוציוני, שאנו ממילא כבר חלק ממנו. אנו כבר חלק מהתהליך הזה אך איננו מודעים לכך. רובנו לא מודע להֶקשר העצום שבתוכו מתרחשים חיינו. אך ברגע שאנו מכירים בהֶקשר הזה ומבינים שבזכות יכולת הבחירה שלנו יש ביכולתנו לא רק לשחרר את עצמנו מנרקיסיזם ומבורות, אלא גם להתאחד עם הכוח העומד מאחורי הבריאה, ההארה שלנו מתחילה. עלינו להבין, שהכול טמון בחופש הבחירה שיש לנו כבני אדם, הן השחרור שלנו והן השעבוד שלנו. אין עוד בעל חיים שיש לו יכולת לבחור באבולוציה. לאור התגלית הזו על כל אחד מאתנו לשאול את עצמו: מה אני עושה עם המתנה הזו של יכולת הבחירה, שהיא זכותי מלידה מתוקף היותי בן אדם? איך אני חי? האם אני משתתף בתהליך החיים באופן מלא ובלב שלם למען האבולוציה של התודעה עצמה?
איך ייתכן שבחירותינו האישיות יכולות להשפיע על האבולוציה של התודעה?
הנקודה היא שאנו כבר משפיעים על האבולוציה. ידידי הקוסמולוג בריאן סווים אמר לאחרונה, שבנקודה הנוכחית בהתפתחותנו הבחירות שמבצעים בני המין האנושי משפיעות על תהליך האבולוציה הרבה יותר מאשר מנגנון הברירה הטבעית. מה זאת אומרת? זאת אומרת שבפעם הראשונה בהיסטוריה הפכו הבחירות שלנו, של בני האדם, לכוח העיקרי המכוון את עתידו של כוכב הלכת שלנו. ועל פי רוב מדובר בבחירות לא מודעות. כל עוד אנו שקועים בעיוורון, בסיוט של נרקיסיזם ושל דאגה עצמית, לא נוכל להעריך את משמעותה של מתנת הבחירה. לכן דחוף כל כך שנתעורר עכשיו ונשחרר את יכולת הבחירה מההתמכרות הכפייתית שלנו לפחדיו ולתשוקותיו של האגו.
ניתן לומר בקצרה כי תכלית ההארה של אדם בוגר בתחילתה של המאה העשרים ואחת היא לשחרר את יכולת הבחירה האנושית המופלאה מכבליו המשעבדים של האגו. ויש לכך השלכות עצומות. ההשלכות הן הישרדותו של המין האנושי והאבולוציה שלו. ובאופן מעשי מאוד זה דורש שיותר ויותר מאתנו יכירו בהֶקשר האבולוציוני שאנו מצויים בו ויהיו מוכנים לקחת אחריות על המשתמע מכך. עלינו להתחיל לחיות את מתנת החיים האנושיים למען האבולוציה עצמה, ולעשות שימוש במתנת הבחירה למען המטרה הנשגבה הזו.
מהו הנתיב אל ההארה האבולוציונית ומה הם המכשולים בדרך?
יש רק מכשול אחד העומד בדרך להשגת ההארה: האגו. אם אנחנו רוצים להיות חופשיים, אם אנחנו רוצים להיות מוארים, עלינו לשלם את המחיר, שהוא אותו מחיר שנדרש לפני חמשת אלפים שנה: מותו של האגו. וכך גם בהארה אבולוציונית: כדי שהאבולוציה אכן תתרחש באמצעותנו, אנו חייבים להתעלות מעבר להיאחזותנו באגו. זוהי מהותו של הנתיב הרוחני.
למה אתה מתכוון כשאתה אומר "אגו"?
המלה "אגו" מוגדרת באופנים שונים. לפי ההגדרה הפסיכולוגית, האגו הוא עקרון המארגן את האני בנפש האדם. וברור שזה איננו האגו שמעליו אנו רוצים להתעלות, אחרת נהיה בצרות! אך במובן הרוחני, ניתן להגדיר את האגו פשוט כנרקיסיזם, כמשיכה כפייתית אל הדימוי העצמי ואל התחושה של היותי יחיד ומיוחד. והתוצאה היא שעבוד חולני – רגשי ופסיכולוגי – ליחס אנוכי בתכלית לחיים. נרקיסיזם הוא המחלה הפוסט-מודרנית וכל עוד אנו לוקים בה, איננו זמינים ואיננו יכולים להיענות באמת לדחף הרוחני ולציווי להתפתח. העיסוק הבלתי פוסק שלנו בתדמית העצמית המשתקפת בראי תודעתנו, מקשה עלינו לקיים קשר אמיתי עם תהליך החיים העצום והמדהים שכולנו נוטלים בו חלק. לכן כה רבים מאתנו מבזבזים את חייהם בדריכה במקום ואינם מתפתחים כלל. ברור אפוא שבהֶקשר העצום הזה מצטייר האגו באופן שונה לחלוטין מהמקובל: ככוח הנוגד את תהליך האבולוציה, פשוטו כמשמעו. ואם אנו מכירים בחשיבות השתתפותנו המודעת והמלאה בתהליך האבולוציה, אנו רואים עד כמה חיוני שנדכא לחלוטין את החלק הזה שלנו ונשלוט בו ביד רמה. למה? כדי שהוא לא ימנע מאתנו מלהשתתף בלב שלם בתהליך האבולוציה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מהו האני שמעבר לאגו?
לאני - למי שהננו - יש רמות שונות. החלק העמוק ביותר שלנו הוא האני המוחלט, השוכן בתחום הלא נגלה, מעבר לזמן ולצורה. ניתן לחוות אותו באופן מודע במדיטציה וברגעים ספונטאניים של שלווה או אקסטאזה. כשאנו חווים את האני המוחלט, אנו חווים את החלק שבנו שמעולם לא נולד ולעולם לא ימות. זוהי קרקע ההוויה עצמה, החלל הריק שמתוכו פרצה מסה מתפתחת זו של אנרגיה, חומר ותודעה. אך הקרקע הזו, שהיא אכן מקור השלווה, האושר והמלאות המוחלטים, אינה מעורבת בתהליך החיים, כי היא לעולם לא הפכה לשום דבר. היא אפילו לא הפכה להיות אנחנו.
הרמה הבאה היא מה שאני מכנה "האני האותנטי", ששוכן בין קרקע ההוויה לבין האגו. באדם המתעורר מבטא האני האותנטי את הסיבה הראשונית או את העיקרון היוצר. זהו החלק באני הנגלה שלנו שהוא כבר חף מאגו. כבני אדם המגולמים בגוף, זהו ההיבט החיובי ביותר שלנו, החובק את החיים במלואם. וכפי שאמרתי, הוא כבר חופשי! האני האותנטי אינו זקוק לטיפול פסיכולוגי או לתרגול רוחני כדי שיוכל לוותר על התניות מזיקות. זהו החלק של האני שמעולם לא דוכא, לא נפגע ולא עבר טראומה. למה? כי הוא נובע מרמה מעודנת יותר של התגלות, רמה שניתן לראותה בעולם הזה אך שאינה שייכת לו. לאני האותנטי יש עניין נלהב בחיים, באמת ובאבולוציה והתגלותו היא תמיד ספונטאנית. בעוד שהאגו מבטא את הממד האישי וההיסטורי של האני, האני האותנטי מבטא את הדחף האבולוציוני בתודעתנו, שהוא דחף לא-אישי ואוניברסאלי. כאשר, בגלל הבורות, כולאים תשוקותיו ופחדיו של האגו את המודעות בממד הגס, איננו יכולים לחוות את השלווה, את האושר העילאי ואת המלאות של האני המוחלט ואף לא את הלהט הנלהב, חובק-החיים של האני האותנטי.
איך, אם כך, ניתן להתעלות מעבר לאגו?
באמצעות הגילוי החווייתי של האני האותנטי. מודעותם של רוב בני האדם אינה מתעוררת לעולם לאני האותנטי ולכן אין הם מבינים למה האגו מהווה בעיה גדולה כל כך. רק באמצעות חוויית האני האותנטי ניתן להתחיל לראות עד כמה האגו מהווה מכשול ולמצוא את הכוח וההשראה הדרושים כדי להתעלות מעליו. כשאנו טועמים את החלק שלנו שהאגו מעולם לא התקיים בו וחווים את האהבה הטהורה לחיים ואת התשוקה העצומה לאבולוציה, אנו רוצים, לעתים אפילו באופן נואש, לשחרר את תחושת האני שלנו מהיאחזות באגו ובהסחות הדעת האינסופיות שלו. כך שהדרך היחידה להתעלות מעבר לאגו היא לרצות להתעלות מעבר לו יותר מכול.
היבט חשוב ביותר של התעוררות האני האותנטי הוא שבאמצעותו אנו חווים ספונטאנית קשר רגשי עם ההֶקשר האבולוציוני העצום שדיברנו עליו. כך אנו מגלים משהו שניתן לכנותו ציווי מוסרי הנוגע לצורך להתפתח. הוא עולה מעמקי נשמתנו - עלי להתפתח למען האבולוציה עצמה. התודעה יכולה להתפתח רק באמצעותי וזה לא יקרה אלא אם כן אתמסר לתהליך בלב שלם וללא תנאי. והחלק המשמעותי כאן הוא שהציווי המוסרי הזה אינו נכפה עלינו מבחוץ; אנחנו ממש מתעוררים אליו. כשהאדם המתעורר מגלה את הציווי המוסרי הזה להתפתח, מתגלה דרך חדשה. למה? כי הוא מגלה בתוך עצמו את עצם הסיבה להיותו בן אדם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מאז ראשית היקום נמצאת התודעה בתהליך של אבולוציה. יכולתנו המתפתחת כבני אדם לדעת את התודעה עצמה מאפשרת לנו, לראשונה בתולדות היקום, להשתתף באופן פעיל בתהליך זה וליצור את העתיד. מדור זה מוקדש למאמרים מכתב העת "מהי הארה?" מייסודו של אנדרו כהן, המעוררים אותנו לאפשרות זאת – ולחובתנו המוסרית להיענות לה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
