 |
 |
|
|
|
|
|
|
| הרגע שבו נולדתי לראשונה כנשמה, הופעתה של אלאיה בתי וההתמזגות עם תודעתו של קרישנמורטי. שי טובלי, פרק 17 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שלוש לידות קרו לי בגיל 27, שלוש לידות שסימנו, אולי יותר מכל, את תהליך התגבשות התורה הרוחנית שלי. הראשונה היתה לידתו של הספר העצמאי הראשון שלי, "זרעים של בריאה חדשה", שנשזרה בצאתה לאוויר העולם של בתי, אלאיה. ובשלהי אותה שנה הוצאתי את הספר "הפתיחה לאינסוף", שהניח אבן דרך חשובה נוספת בהתפתחותי כמורה. הסיפורים שמאחורי כל שלוש הלידות הללו הם הפרק הנוכחי של האוטוביוגרפיה שלי.
 |
| נפרדנו כך |
ככל שלמדתי להכיר את טיוהר מקרוב, מצאתי את עצמי מוטרד מאישיותו ומטוהר פעולותיו. שי טובלי מתנער ממורו
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
"זרעים של בריאה חדשה" נוצר בקיץ 2003, בינות לסמטאות הפתלתלות של בהגסו, עיירה הסמוכה לדרהמסלה שבצפון הודו, ביתם הזמני של הדלאי למה ורבבות טיבטים גולים. הוא נוצר ממש מתחת לאפי, מתגנב בערמומיות כמו הריון בלתי מתוכנן, בזמן שאני מנסה באופן נואש לכתוב ספר אחר לגמרי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אוטוביוגרפיה של נשמה
|
|
|
 |
|
|
|
תיארתי בפרקים מוקדמים יותר של האוטוביוגרפיה את מה שכיניתי 'השנתיים הקשות של חיי'. במהלך אותן שנתיים, לגמרי בעל כורחי, נחשפתי באופן בלתי נשלט לעשרות גלגולים קודמים שהופיעו בעיני הכרתי בזה אחר זה. במטרה להשתלט על המהומה, למדתי טכניקה של שחזור גלגולים, אשר איפשרה לי להיכנס באופן מודע אל כל גלגול וגלגול ו'לשחרר' לחופשי את הזיכרון הקדום. אולם אט אט החל לקרות דבר מעניין: גיליתי שמודעותי נעשית חופשית במידה כזאת שהיא יכולה לנוע לא רק לעבר שערי תת המודע של נשמתי כי אם גם למישורים נסתרים אחרים של ידע ושל קיום. יכולתי, למשל, לדלג בקלילות מגלגול מסוים אל תוך ה'תקופה' שבין גלגולים, הממד שבו הנשמה משוחררת מהזדהות עם גוף מסוים וזמינה להבנת-על של מסעה הכולל.
כך, בהדרגה, החל להופיע לנגד עיניי סיפור מסע הנשמה שלי. עשרות הגלגולים התגלו כחלקים בפאזל שלם ומרהיב, שיש לו מעין 'נושא-על' מסוים שהוא תכלית הלימוד שקורה לכל אורכם של הגלגולים בגוף אדם. כתוצאה מכך החל להתרקם במוחי הרעיון לכתוב אוטוביוגרפיה של הנשמה: סיפור מסעה מגלגול לגלגול ומה שביניהם, כשהספר עצמו מסתיים בגלגול האחרון בגוף אנוש, שהוא גם ההגשמה הסופית והעילאית של כל הלימוד שלה עלי אדמות.
נסעתי להודו יחד עם תמר אישתי ועוד קבוצת תלמידים שהתלוותה מישראל. לימדתי שם, כאשר המשימה הנוספת שהצבתי לנגד עיניי היתה לכתוב את האוטוביוגרפיה. שכרתי לי חדר נפרד שבו אוכל לכתוב, והתחלתי. אולם הפרקים שכתבתי לא התרוממו למדרגה של סיפור שלם, מעורר השראה, וכך נוכחתי לגלות בנקודה מסוימת שאני תקוע.
כך הפכתי בבהגסו לסופר מתוסכל, וככזה, לא ידעתי את נפשי: ממש טיפסתי על קירות החדר ששכרתי. אבל לבסוף הגיע רגע בלתי צפוי, שגם טרף את כל התוכניות שלי וגם היה בלי ספק אחד הרגעים המשמעותיים של חיי.
בוקר אחד באותו חדר קטן הופיעה לפתע המחשבה: "אם אני יכול לנוע באופן חופשי בתוך הגלגולים
וביניהם, אולי אוכל גם לראות את הרגע שבו נולדתי לראשונה כנשמה. אחרי הכל, אוטוביוגרפיה חייבים להתחיל מרגע הלידה, ולא מאמצע החיים".
נשכבתי במיטה, עצמתי את עיניי והרפיתי עמוקות, כפי שהייתי רגיל לעשות בשחזור גלגולים. כאשר התכווננתי אל רגע לידתי כנשמה, מצאתי את עצמי נשאב אל נקודה שקדמה אפילו לאותו הרגע – למעשה, נקודה שקדמה לכל בריאה שהיא.
"בראשית הייתי רק אני, ו'אני' פירושו מה שאתם הייתם מכנים אלוהים. אבל אני ודאי שלא הכרתי את עצמי כאלוהים – הייתי פשוט 'אני' מוחלט. אם לדמות זאת עבורכם, הייתי (ואני עדיין) כמו חלל אינסופי, שוקק חיים, שמודע לעצמו. הייתי שרוי באושר עילאי, בחדווה אין-קץ, ובחלל שלי רקדו חלקיקים של אור. כל מה שידעתי היה אני עצמי. מאותו רגע ואילך, כל מה שלכאורה נברא היה רק אני, תמיד אני; צורות הולכות ומצטמצמות של 'אני'. לכן, מבחינתי, לא נברא עולם מעולם. זה תמיד אני. רק אני" (מתוך "זרעים של בריאה חדשה" עמ' 23).
במצב עמוק זה יכולתי לראות את כל סיפור הבריאה מאותו רגע ואילך, לא כתקשור אלא כהתנסות ישירה שלי. יכולתי לראות את הצטמצמותו של האור האלוהי עד להופעתו של יקום חומרי. וכל זה היה אני, ולא כוח אלוהי חיצוני לי.
בתום ההתנסות, כשפקחתי את עיניי, ידעתי שנפתח לי צוהר לעולמות אינסופיים של ידע ושל קיום נסתר. ומאותו רגע, כאילו נפרץ סכר בתוכי ומצאתי את עצמי חודר שוב ושוב לאותו שדה של ידע, שדה שאותו הגדרתי כמאגר הידע האינסופי העומד בבסיס תבנית הבריאה כולה. יכולת חדשה זו התבטאה גם ככוח נבואי, גם ככוח של העברת ידע נסתר וגם ככוח חדירה לידע של סיפור מסע הנשמה של כל אדם ואדם על פני הפלנטה הזאת. מאז ועד היום מצאתי את עצמי חודר אל תוך הספריה הקוסמית ומעביר מתוכה עשרות רבות של מסעות נשמה עבור תלמידיי. מסעות נשמה אלה מלווים את כולנו עד היום כאור הבוהק של הפוטנציאל העמוק ביותר שלנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האור של העולם
|
|
|
|
|
|
|
לאחר שריכזנו חומרים שהופיעו מתוך אותו מאגר ידע, ערכנו אותם לתוך ספר תחת הכותרת "זרעים של בריאה חדשה". את הספר הזה התעקשתי להוציא בכוחות עצמי, מתוך אכזבה מהתנסויות העבר שלי עם הוצאות ספרים. רציתי שהידע יעבור חופשי מחנופה או מהצורך להתאים את עצמו לתבנית החונקת של 'רב-מכר'.
הספר ראה אור זמן קצר לאחר שאירע מפץ נוסף: התפרצותה אל אוויר העולם של בתי, אלאיה (שהיא כיום כמעט בת ארבע). מסיבה זו קראתי גם להוצאת הספרים העצמאית שהקמתי 'אלאיה'. השם במקורו הוא בודהיסטי, והוא מתאר את השכבה השמינית של התודעה, שהיא התודעה שמתוכה העולם כולו מופיע ושאל תוכה העולם נעלם. כששואלים אותי ברחוב מה פירוש שמה, אני כמובן לא מסתבך ועונה בפשטות: "האור של העולם".
הופעתה של אלאיה היתה בשבילי התעגנות ממשית ראשונה בכדור הארץ. לאחר שנים של התעלות מעל החוויה האנושית, היא סימנה בלידתה את הכיוון החדש (והעקבי, מאז ועד היום) של תורתי: המטרה העילאית היא לא התנתקות או התעלות מעל החוויה האנושית וכדור הארץ כי אם ההפך הגמור, כניסה כה עמוקה אל תוך הממד האנושי והארצי תוך כדי נכונות נלהבת להפוך אותו לגן עדן של ממש, לממד רוחני של ממש. כאשר תורה זו פרצה ממני, היא גם היתה סגירת הקצוות של השיעור החשוב ביותר של ילדותי המוקדמת. כפי שתיארתי בפרק הפותח של האוטוביוגרפיה, ננטשתי על ידי אמי הביולוגית ולאחר שלושה ימים של שהות בבית החולים אומצתי על ידי הוריי הנוכחיים. חוויה זו הותירה בי רישום עמוק של נתק מהחוויה האנושית.
מה שגיליתי, בהתנסותי הישירה ובתורתי, הוא שההארה או השחרור מיועדים לאפשר לנו רמה כזו של חופש שמתוכה, ורק מתוכה, ניתן באמת להתמזג עם הממד הארצי. וזו הפכה למטרה המוצהרת של תורתי: התמזגות מושלמת עם הממד החומרי בתור הבית היחיד שיש.
"השיעור האולטימטיבי של כל הנשמות כולן, בתום מסע האבולוציה של גוף האדם, הוא שהחוויה האנושית היא השיבה הביתה. כלומר, להיות בתוך החוויה האנושית ולחוש שזהו הבית, כאשר אין עוד הבדל בין היותנו בממד הרוחני לבין היותנו בממד החומרי, זהו היעד הסופי והאושר העילאי ביותר" (מתוך "זרעים של בריאה חדשה", עמ' 28).
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/537/917.jpg
קרישנמורטי. החכם באדם צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
המורה היחיד שנאבקתי במשך שנים ארוכות להבין
|
|
|
|
|
|
|
הלידה השלישית, בשלהי אותה שנה, היתה בדמותו של הספר "הפתיחה לאינסוף". ספר זה היה תוצאה של עשיית אהבה מתמדת שלי עם תודעתו של המורה הגדול בן המאה ה-20, ג'ידו קרישנמורטי.
קרישנמורטי היה המורה היחיד שנאבקתי במשך שנים ארוכות להבין את תודעתו לעומקה. האופן שבו פעלה תודעתו היה, בבירור, שונה מהאופן שבו פעלה תודעתם של מורים אחרים. זו היתה, כפי שהוא עצמו נהג לתאר שוב ושוב, איכות יחודית של המוח, סוג של טרנסמוטציה שאירעה במוח עצמו.
העניין שלי באותה שנה בטרנסמוטציה שעבר מוחו של קרישנמורטי היה לא פחות מכפייתי. שוב ושוב קראתי את שיחותיו עם תלמידים ועם מדענים, הן בעברית והן באנגלית. שוב ושוב ניסיתי להבין את עולם המושגים שלו ואת דרכי התגובה שלו לשאלות של אנשים באופן חווייתי, ישיר. תודעתו היתה הקואן, חידת הזן היומיומית שלי: מי היה קרישנמורטי? ומדוע הוא דיבר כפי שדיבר, בצורה ששללה את כל התורות הרוחניות ואת כל הסמכויות הדתיות?
בנקודה מסוימת בזמן קרה, סוף סוף, מעשה האהבה: זכיתי להתמזג עם תודעתו של קרישנמורטי. הבנתי את סוד הטרנסמוטציה שעליה דיבר כל חייו, סוד שאני הגדרתי בתור 'שלילה ושאלה'. גיליתי מצב שבו, בערנות מלאה, שוללים ללא הרף את כל מה שכבר קיים ונתון בתוך תאי המוח כזיכרון וכידע ועדיין לא מרפים וממשיכים לשאול לנצח שאלות, אשר פותחות שוב ושוב את המוח לעבר הלא-ידוע האינסופי.
התמזגות זו היתה, כמובן, הרבה יותר מהבנה אינטלקטואלית – היא הביאה לכך שמצב המוח שלי השתנה לנצח והחל להתנהג, באופן טבעי, בדרך זו של שלילה ושאלה. כתוצאה מכך, פיתחתי טכניקה בשם 'שיחות של טרנספורמציה' ובמשך תקופה ארוכה כל השיחות הפומביות שנתתי הועברו בדרך של שלילה ושאלה. מתוך רצף השיחות הזה התהווה 'הפתיחה לאינסוף'.
'הפתיחה לאינסוף' סימן את ההבנה החשובה ביותר של תורתי: שינויו של המוח כתנאי האחד והיחיד לעתיד חדש עבור המין האנושי. הבנתי שמקור כל הבעיות והקונפליקטים נובע מאיכות המוח, וממנה בלבד. לכן, זהו לב תורתי, הפזמון החוזר שאותו אני שר שוב ושוב ושוב.
"איזה מוח נוצר, אם אנחנו הולכים עד כדי כך רחוק? זהו מוח שאין בו שום תנועה. והיעדר תנועה אין פירושו קיפאון, חוסר חיים, מוות, אלא היאספות כלל האנרגיה שלנו לכדי מצב של הקשבה טוטאלית; מצב של הקשבה טהורה, מלאה, עצומה, חסרת קצה ומרכז" (מתוך "הפתיחה לאינסוף", עמ' 57-58).
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | שי טובלי, מורה רוחני מזה שמונה שנים, חווה בגיל 23 את מה שהוא מגדיר כ'היעלמות הזהות העצמית הנפרדת והיספגות האני באינסוף'. פרסם ארבעה ספרים. פיתח יחד עם תלמידו הבכיר ושותפו ליצירה, אילון לסטר, את 'דרך השמש' | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
