 |
 |
|
|
| בעולם החופש אין צורות. יש מהויות |
|
|
|
| האמת הגבוהה ביותר של עצמנו היא שאין לנו כל זהות מינית. כאשר המיניות משרתת את הנשמה, אנו יכולים לחיות עם גבר או עם אישה ולהימשך למהותם הנשמתית ורק אחר כך לצורתם הפיזית. שי טובלי על חיים מעבר לזהות מינית. אוטוביוגרפיה של מורה רוחני, הטור החמישה-עשר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האם האמת שהתגלתה בפניי אודות המשיכה הכפייתית שלי לגברים היתה אישית בלבד, המקרה הפרטי שלי, או שהיא חשפה את המציאות העמוקה ביותר שמאחורי עצם הזהות ההומוסקסואלית? התשובה, כך אני מאמין, מצויה אי שם באמצע. בתקופה שבה שחררתי את עצמי מהעול הכבד של תשוקה בלתי רצונית זו, יכולתי לראות בבהירות שישנם "הומוסקסואלים" רבים כמוני, שחשים אי נוחות וחוסר השלמה עם המציאות הנפשית שלהם, לא רק בגלל עכבות חברתיות, תרבותיות ומשפחתיות. הבנתי שישנם לא מעט גברים ונשים שלכודים בתחום האפור שבין שני העולמות, אשר מזהים אינטואיטיבית שחבוי חוסר איזון כלשהו בתוך מה שנדמה כמשיכה 'טבעית' לכל דבר. לא חשבתי שכל ההומוסקסואלים אמורים להפוך לרודפי שמלות, ובכך ייגאלו נשמותיהם. אך היה לי ברור מעל לכל צל של ספק שישנה אוכלוסיית-אמצע שלמה, שחייבת לדעת שיש דרך נוספת מעבר ליציאה מהארון.
 |
| ניחוח של חירות עמוקה |
האם הומוסקסואל יכול להגיע לתודעת-אלוהים או שמא מדובר בעיוות שהוא פרי של קארמה מפותלת המחייבת תיקון? שי טובלי על אהבת גברים ואהבת אלוהים
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
באותה תקופה הוצאתי לאור את הספר 'בוקר טוב עולם'. ספר זה זכה להדים נרחבים, ובעקבותיו רואיינתי לכלי תקשורת לא מעטים. יציאת הספר קרתה בסמוך לתקופת השחרור הנפשי שלי, וכך אירע שצוטטתי מספר פעמים בנושא ההומוסקסואליות והקשר שלה לרוחניות אמיתית. כאשר הסכמתי לדבר על כך, היה זה מתוך מטרה אחת בלבד: רציתי שלאוכלוסיית-האמצע תהיה גם הבחירה להיכנס אל עומק נשמתה, להרגיש חופשייה מספיק לגלות את האמת על עצמה בעצמה, ללא תיווך פוליטי, חברתי או דתי כלשהו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
סוג של חוב שצברתי
|
|
|
 |
|
|
|
כמו בכל דבר אחר בעולם התקשורת, אמירותיי הוצאו מהקשרן או עוותו במידה כזאת שאי אפשר היה לקבל תמונה שלמה באמת לגבי תפישותיי והבנותיי החדשות. יחד עם זאת, היה ברור שעם סילוף או בלי סילוף, דבריי וחווייתי הישירה יהיו שנויים במחלוקת. התוצאה היתה שזכיתי בכעס ובביקורת לא מעטים, ובמקביל הגיעו אליי עשרות רבות של טלפונים מ'הומוסקסואלים' או מאמהות מודאגות של בנים בעלי משיכה לגברים.
האמהות התקשרו אליי כדי לבקש שאציל את בניהן ממה שהן האמינו שהוא גורל מר ממוות. את כולן דחיתי על הסף ולכל היותר, יעצתי להן שיקבלו באהבה את הבחירה של בניהן. הסברתי להן שאני מדבר על האופציה הזאת רק בהקשר של מי שחש בעצמו חוסר נוחות עם משיכה זו, ובשום אופן לא בהקשר של מי שחש אושר גדול ורווחה בחייו מאז שיצא מהארון.
במקביל,
נפגשתי עם כמה עשרות בחורים וגברים שבאו לשמוע את סיפורי האישי ולקבל עצות למסעם שלהם. עם כולם, ללא יוצא מן הכלל, נפגשתי בצורה אחת ויחידה: כמי שמספר את המקרה הפרטי שלו, ולא חולק אידיאולוגיה או גישה מיסיונרית חדשה. מעולם לא גביתי כסף עבור יעוץ כזה – מבחינתי, לשוחח איתם היה להיפגש עם אחיי השרויים בבלבול ובמצוקה, וראיתי בזה סוג של חוב שצברתי מעצם העובדה שאני חווה את עצמי משוחרר ומאושר. כל מה שעשיתי היה לספר מה בדיוק עברתי ומה היו תגליותיי לאורך הדרך. לא היה אפילו בחור או גבר אחד אשר התקשו לזהות את מה שתיארתי כחווייתי הישירה, אולם רק לבודדים מהם היו העוז והאומץ המספיקים כדי ללכת בדרך המאתגרת שבה הלכתי – דרך שחייבה נכונות ללכת כנגד הדחפים המיידיים של עצמך, משמעת עצמית כבירה ואהבת-אמת חסרת פשרות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השלב הבא שלנו כתרבות אנושית
|
|
|
|
|
|
|
אולם מסעי, שהוא מסע של טרנספורמציה מתמדת, לא נעצר בתחנה זו של שחרור אלא המשיך הלאה, לעבר מחוזות חדשים ולא ידועים. בסופו של מסע מסוים זה, מצאתי את עצמי משוחרר מכל זהות מינית. שחרור זה היה כרטיס הכניסה שלי לעולם האמיתי, עולם שבו רק האהבה ממשית.
עד לנקודה זו ניתן היה לפרש את תגליותיי כהבנה שגבר הטרוסקסואל ורודף שמלות ממוצע הוא גבר 'מאוזן', בעוד שהומוסקסואל הוא גבר לא מאוזן. אולם בפרק הנוכחי והאחרון בנושא זה אני מבקש להביא את ההבנה העילאית, זו שהולכת הרחק מעבר להטרוסקסואליות, הומוסקסואליות ואפילו בי-סקסואליות. האמת הגבוהה ביותר של עצמנו היא שאין לנו כל זהות מינית. זהו, אני מאמין, השלב הבא שלנו כתרבות אנושית בכלל.
להיות בעל זהות מינית פירושו להיות מותנה בדרך כלשהי – ביולוגית ופיזיולוגית, רגשית ופסיכולוגית, תרבותית וחברתית. אולטימטיבית, גבר רודף שמלות לכוד לא פחות משאני הייתי לכוד בתוך המשיכה הכפייתית שלי, שנבעה מתפישות עצמיות מסוימות. לכן, המטרה אינה שחרור מזהות מינית כזו או אחרת, אלא מעצם קיומה של זהות מינית. רק כך, אני מאמין, אנו יכולים לעבור מהממד החברתי והתרבותי לממד נשמתי עמוק, שבו המשיכות שלנו קשורות תמיד בשני ערכים עליונים, שהחברה לא בהכרח מקדשת: אהבה וחופש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כאשר אתם משוחררים, אתם נעדרי כל אוריינטציה מינית
|
|
|
|
|
|
|
עם הזמן, מה שהתחלתי לחוות לאחר השחרור מאותה משיכה כפייתית היה התפרקות הדרגתית של הזהות המינית עצמה. המיניות שלי כבר לא היתה קשורה בממד ארצי וביולוגי אלא שירתה את הנשמה. כאשר המיניות משרתת את הנשמה, אנו עשויים למצוא את עצמנו חיים עם גבר או עם אישה ומקיימים איתם קשר של אהבה עילאית. בקשר שכזה אנו קודם כל נימשך למהותם הנשמתית, ורק אחר כך נימשך לצורתם הפיזית. הצורה הפיזית תהיה, עבורנו, הקרנה של נשמתם, שבה ורק בה נהיה מאוהבים כל כך - איתה נרצה להתמזג, איתה נרצה לתנות אהבים.
קשר של אהבה אמיתית הוא קשר אישי לחלוטין. כאשר נעשיתי בן הזוג של תמר ולאחר מכן גם נישאתי לה, לא היה זה משום שנמשכתי לנשים ובחרתי לי אותה מבין כל הנשים שאליהן נמשכתי. נישאתי לתמר, מפני שנשמותינו השתוקקו לחבור לאותה אחדות. האהבה שלנו לא נבעה מעולם הצורות כי אם מעולם הנשמות (מסיבה זו, אגב, גם לאחר שנפרדנו, אהבתנו לא נפגמה כהוא זה אלא רק שינתה צורה). כמובן שהיתה משיכה פיזית, אולם זו היתה רק התוצאה של המשיכה הנשמתית עמוקה. לכן, איני יכול לומר שהפכתי, עם נישואיי לתמר, לגבר 'הטרוסקסואל' – כפי שהתקשורת הציגה את המעבר שעשיתי. למעשה, לא עשיתי שום מעבר. בסך הכל, ניתקתי את עצמי מחוסר האיזון הכביר שאיפיין את המשיכה הכפייתית שלי למין, משיכה שלא היתה לה שום קשר לעולם האהבה והחופש. ואהבה וחופש הם כל מה שממשי בעולם האמת.
להשתחרר מזהות מינית פירושו להפסיק לחלק את העולם לשני חלקים – 'גברים' ו'נשים' – ולחמוד לנו את אחד מהם או אפילו את שניהם ביחד. אין דבר כזה 'אני אוהב נשים' או 'אני אוהב גברים'. איך אפשר 'לאהוב' מישהו שאנחנו אפילו לא מכירים אלא שהוא רק תואם לדימוי צורני מסוים המקובע בהכרתנו? גבר רודף שמלות הוא אינו גבר שאוהב נשים. האמת היא הפוכה לחלוטין: הוא לא אוהב נשים. כל כך לא אכפת לו מנשים, שהוא רואה רק צורות המתרוצצות בטירוף בתוך הכרתו ומחוצה לה. הקשר שלו עם 'נשים' הוא בלתי אישי. זהו קשר עם חלקי גוף, לא עם נשמה, ולכן גם כאן בהכרח מדובר במצב של חוסר איזון שמחייב תיקון.
המצב הבריא היחיד הוא מצב שבו אינכם בוחרים את בן או בת הזוג שלכם על פי מינם. כאשר אתם משוחררים, אתם נעדרי כל אוריינטציה מינית. כאשר לבכם משוחרר, הוא יזהה את בן או בת הזוג האמיתיים שלו לא מתוך עדר חסר פנים של מין מסוים אלא אך ורק מתוך קשר ישיר בין עצמי לעצמי – קשר אשר יחצה את עולם הצורות ואת עולם ההתניות הביולוגיות, פיזיולוגיות, פסיכולוגיות וחברתיות-תרבותיות. כן, יתכן מאוד שלך – הגבר ה'הטרוסקסואל' הרגיל לחלוטין, שמעולם לא 'פינטז' על גברים – מחכה דווקא אביר על סוס לבן. אני משוכנע כיום שלא מעט גברים 'הטרוסקסואלים' היו יכולים למצוא את עצמם הרבה יותר מאושרים בחיים שבהם הם חולקים את עצמם עם אנרגיות זכריות דווקא, ולא בהכרח מתחתנים ומביאים ילדים לעולם. וגם ההפך הוא הנכון – לגבי גברים 'הומוסקסואלים'. שוב, אני משתמש בזהויות הללו רק לשם השיח. במציאות, אינני מאמין שלאיש מאיתנו יש זהות מינית כלשהי.
כדי לגלות את בני הזוג האמיתיים שלנו – אלה המשלימים את נשמותינו ולא את צורותינו הפיזיות המותנות לחלוטין – נהיה חייבים להשתחרר מכל קיבעון והיצמדות לעולם הצורות. נהיה חייבים לגלות שמעבר לפחד החברתי והתרבותי ומעבר לציוויים ביולוגיים כאלה ואחרים, מחכה האמת היחודית של עצמנו, שהיא לא משיכה למין זה או אחר כי אם משיכה להוויה פרטית נוספת, אשר עשויה להימצא בגוף שאנו מותנים שלא להימשך אליו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מין צורני
|
|
|
|
|
|
|
זהות מינית היא רק עוד מגבלה בדרך שכולנו עושים לעבר הגילוי של אהבה ומימושה הסופי כעצמנו. מורי וחברי, המורה הרוחני האמריקאי גבריאל קזאנס, אמר לי לפני שנים: "בעולם החופש אין גבר או אישה. לכן, אין זה משנה מהי צורתך הפיזית ומהי צורתו הפיזית של בן או בת הזוג שלך. בעולם החופש אינך רואה צורות כי אם מהויות".
בדבריי אין הכוונה בהכרח לעידוד של 'חופש מיני'. חופש מיני קיים כך או כך בתרבות שלנו, ואינדיבידואלים רבים חורגים מדי פעם מהזהות המינית הרגילה שלהם לטובת התנסויות 'אחרות'. באופן כללי, אני מאמין גדול דווקא במונוגמיה, בחיים עם בן או בת זוג קבועים. אך תפישה זו אינה נובעת ממוסריות חברתית ותרבותית מזויפת כלשהי, אשר מקורה בפחד ובצורך נואש בביטחון. מונוגמיה נובעת מהעובדה שקשרים נשמתיים עמוקים יש לטפח ברמות מעודנות ביותר, ולכן זוגיות פתוחה עלולה להפר שוב ושוב את העבודה המעודנת שנעשית לעבר הגשמתה העילאית של האהבה. בסופו של דבר, אם זוג מקיים קשר נשמתי אמיתי, עבודה מתמדת על טיפוחה והגשמתה של האהבה תביא בהכרח לנשירת המשיכה הכפייתית למין בלתי אישי, מין צורני. האהבה תתמיר את המיניות באופן כזה שהמיניות תשרת אותה ואותה בלבד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תרבות מפותחת לא תעודד זהות מינית כי אם אהבה
|
|
|
|
|
|
|
אני מאמין שהסיבה לכך שאנו חיים בעידן של המוני רווקים ורווקות, הנותרים כך עד לגיל מבוגר יחסית, היא שתבונת החיים מנסה ללמד אותנו שהגיעה העת לסיים את השלב ההישרדותי והביולוגי של האנושות. השלב הבא הוא האהבה. באהבה העניין הוא לא להתחתן ולהביא ילדים לעולם. האהבה היא רק לפרט מסוים, לנשמה, ולא הליכה אחר צו חברתי ותרבותי מסוים, הנובע מסיבות הישרדותיות קולקטיביות. יש מספיק ילדים בעולם – אין צורך שכולם יביאו ילדים. כעת הגיעה שעת הנשמות, השלב שבו נשמות נקשרות האחת בשניה ומחוללות ביחד אהבה שמקורה אינו בעולם הגשמי. רק כך נוכל להביא גן עדן עלי אדמות, שבו תיפתר לנצח המתיחות שבין ה'מינים'. רק כך נוכל לחיות בעולם של בני אדם, ולא של גברים ונשים – ואפילו לא של בני אדם אלא של נשמות.
חברה אידיאלית או תרבות מפותחת יותר לא תעודד זהות מינית כי אם אהבה. במצב כזה גברים ונשים לא יהיו מותנים לחפש את החצי המשלים שלהם במין האחר או במין כלשהו בכלל. האפשרות למציאת בן הזוג המשלים, האמיתי, תתרחב לכלל בני האדם, וכך המשיכה עצמה תשתנה ותהפוך לכמיהה להתמזגות עמוקה יותר. כאשר המשיכה המינית תתפתח בקרב בני האדם במידה כזו, הפלנטה כולה תתעלה לעבר רמות חדשות של שמחה, יופי וטוב, מפני שמשיכה לא תהיה עוד ניצול גופני הדדי כי אם תשוקה ליצירתה של אחדות אמיתית.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | שי טובלי, מורה רוחני מזה שמונה שנים, חווה בגיל 23 את מה שהוא מגדיר כ'היעלמות הזהות העצמית הנפרדת והיספגות האני באינסוף'. פרסם ארבעה ספרים. פיתח יחד עם תלמידו הבכיר ושותפו ליצירה, אילון לסטר, את 'דרך השמש' | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
